במשך כמאה מיליון שנים, בעלי החיים היחידים שעופפו באוויר היו החרקים. שם הם היו בטוחים מפני בעלי החוליות, כמו הזוחלים והדו-חיים, שהסתכלו עליהם מלמטה. כל זה השתנה לפני כ-220 מיליוני שנים, כאשר החולייתנים הראשונים פרשו את כנפיהם והמריאו. לא היו אלו הציפורים, שיגיעו רק עוד כמה עשרות מיליוני שנים, אלא הפטרוזאורים: יצורים בעלי כנפי עור, שהיו קרובים לדינוזאורים אך שייכים לקבוצה נפרדת.
בזכות מאובנים רבים שנמצאו לאורך השנים, חלקם שמורים היטב, אנחנו יודעים לא מעט על הפטרוזאורים. אנחנו יודעים שהמינים הראשונים שלהם היו קטנים למדי, אך לאחר מכן חלקם גדלו לגודל עצום, גדול יותר מכל עוף שחי אחריהם. אנחנו יודעים שהם היו מכוסים בסיבים, שככל הנראה היו נוצות פרימיטיביות. אלו שימשו אותם לשמירה על חום גוף, או אולי היו צבעוניים ושימשו בתצוגות חיזור – בכל מקרה, הם לא היו מפותחים מספיק בשביל לעזור בתעופה.
לעומת זאת, אנחנו יודעים מעט מאוד על האבולוציה של המעופפים הקדומים. יש בידינו מעט מאוד מאובנים של קרוביהם הקדומים של הפטרוזאורים, אלו שעדיין לא פיתחו כנפיים ויכולת תעופה. גם המאובנים המעטים שנמצאו חסרים, ברובם, את הגולגולת ואת הגפיים הקדמיות. מאובן שנמצא בברזיל, ותואר במאמר שפורסם לאחרונה ב-Nature, משנה את התמונה. בעל החיים, שחי לפני כ-230 מיליון שנה, לא ידע לעוף, אך היו לו ידיים מותאמות לטיפוס – וגם מקור. "בפעם הראשונה, אנחנו מתבוננים בפניו של יצור קדום בשושלת הפטרוזאור, והחיה הזו כל כך מוזרה", אמר רודריגו מולר (Müller), שהוביל את המחקר, בריאיון לניו-יורק טיימס.
לא פשוט כמו שחשבנו
המין החדש זכה לשם ונטורפטור גאסני (Venetoraptor gassenae). ה"גאסני" הוא מחווה לוולסרינה גאסן (Gassen), שהייתה ממייסדות המרכז הפליאונטולוגי של אוניברסיטת סנטה מריה בברזיל, בו עובדים החוקרים. ה"ונטו" בוונטורפטור מתייחס לאזור בברזיל בו נמצא המאובן, שנקרא ואלי ונטו (Vale Vêneto). לבסוף, ה"רפטור" מציין את אחד המאפיינים הייחודיים של המין: מקור גדול וחד, שמזכיר את זה של עופות דורסים.
ונטורפטור היה בעל חיים קטן למדי, אורכו כמטר מהאף ועד קצה הזנב, ומשקלו בין ארבעה לשמונה קילוגרם. היו לו ידיים גדולות, עם אצבעות ארוכות ומצוידות בטפרים גדולים ומעוקלים, שכנראה שימשו לטיפוס על עצים. אין במאובן שום סימן לכך שהיו לו כנפיים, ושיכל לעוף או אפילו רק לדאות. עם זאת, בשל צורת הידיים שלו החוקרים משערים שהוא הלך, לפחות חלק מהזמן, על רגליו האחוריות ולא על ארבע רגליים – וזה עשוי להיות חלק מהתהליך ששחרר את הרגליים הקדמיות לעבור אבולוציה, ואף להפוך בסופו של דבר לכנפיים.
המקור של הוונטורפטור היה גדול, מחודד וחסר שיניים, ממש כמו מקור של ציפורים. החוקרים משערים שהוא שימש לאכילה של בשר או לפיצוח גרעינים קשים, ואולי היה לו תפקיד גם בתצוגת חיזור. רבים מהפטרוזאורים היו בעלי פה מלא שיניים, ולכן ברור למדי שהם לא התפתחו מאב קדמון בעל מקור. ונטורפטור, אם כך, הוא לא האב הישיר של הפטרוזאורים המאוחרים יותר, אלא חבר מוקדם בשושלת שלהם, על ענף צדדי בעץ המשפחתי. בעוד שמקור חסר שיניים התפתח לאחר מכן בנפרד אצל כמה מיני פטרוזאורים, וכמובן גם אצל הציפורים, הוונטורפטור הוא המין הראשון הידוע לנו עם מקור כזה.
המאפיינים הייחודיים של הוונטורפטור מראים שהשונות בקבוצה שקדמה לפטרוזאורים הייתה גדולה משחשבנו בעבר. הקבוצה הזו הכילה מינים עם התאמות ספציפיות לסביבה שלהם ולאורח חייהם, שהיו בעלי צורות גוף ותכונות ייחודיות. זה מאתגר את התפיסה שרווחה לפני כן, לפיה "צורות מוקדמות יותר היו פשוטות יותר, ונידונו להיכחד כדי לפנות מקום לדינוזאורים ולפטרוזאורים המפותחים יותר", אמר מולר.
המחקר שופך אור על קבוצה של בעלי חיים שהיה ידוע מעט מאוד עליה עד היום, מינים שהקדימו את הפטרוזאורים, וחיו סמוך להתפצלות של השושלת שלהם מזו של הדינוזאורים. "כל פיסת מידע שאנחנו יכולים להשיג על העץ האבולוציוני הזה מוסיפה לסיפור המאוד מקוטע שיש לנו על האבולוציה של הפטרוזאורים", סיכמה אמה דאן (Dunne), חוקרת מאובנים מגרמניה שלא הייתה שותפה למחקר. היא גם הוסיפה ש"חשוב מאוד שמחקר מסוג זה מתבצע במדינה שבה נמצא המאובן. זה מאפשר את התפשטות הידע במדינות בהן הוא אמור להיות, וגם אומר שניתן ליצור רשתות שיתוף פעולה רחבות ומגוונות יותר".