לא רבים יודעים, אך צדפות רואות באמצעות עיניים. ליתר דיוק, לכל צדפה יש יותר מ-100 עיניים שבעזרתן הן "מבינות" מה קורה סביבן. בכל עין יש מראה שמחזירה אור לקולטנים ומאפשרת לצדפה לראות. מחקר חדש שנעשה באוניברסיטת בן גוריון מצא כי החומר שבמראות הללו דומה מאוד לחומרים שיש בעור שלנו, בני האדם, ואף עשויים לנבוע מתא גזע קדמוני משותף.
"המראות עשויות מגבישים מרובעים - המוסדרים כמו פסיפס", אומרת ל-N12 אביטל וגנר, דוקטורנטית במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן גוריון. כדי לחקור את איך נוצרים הגבישים האלו, קבוצת המדענים שבראשם עומד ד"ר בנג'מין פלמר ייבאו צדפות מנורבגיה, הקפיאו אותן והכניסו אותן למיקרוסקופ אלקטרונים. "כל גביש הוא ריבוע בגודל מיקרון על מיקרון. לשם השוואה - שיערה היא בקוטר של 60 מיקרון", אומרת וגנר.
את התגלית ראו החוקרים מאוניברסיטת בן גוריון באברונים המכילים את הגבישים. "הסתכלנו על האיזור של המראה בעין של צדפות צעירות, שעתיד להתפתח לפסיפס היפה של הריבועים. ראינו שבאברונים שבהם הגבישים מתפתחים, יש 2 סיבים שגורמים לאברון להתארך בכיוון מאוד מסוים. כשמתחיל להתפתח גביש, הוא מתפתח בין הסיבים האלה והסיבים מכתיבים לגביש איך לגדול".
אך מתברר שהתופעה הזו דומה לתופעה שקורת גם בעורם של בני האדם באברוני מלנין, החומר שמקנה צבע כהה לעורנו, וקיים למשל בנמשים. "בהתחלה יש אברון בלי כלום, ואז הסיבים מאריכים את האברון ונותנים לו צורה, והמלנין גדל על הסיבים האלה עד שהוא ממלא את האברון". בצל תיאוריות משנות ה-70 שהעלו את ההשערה כי לגבישים ולמלנין יש אב קדמון או תא קדום משותף, הצליחו בבן גוריון לקחת את הטענה הזו צעד אחד קדימה ולהראות שיש להם מאפיינים מבניים דומים.
"גבישים במערכות ביולוגיות יוצרים הרבה תופעות בטבע כמו מראות וצבעים. למשל הצבע הכסוף של דגים או צבעם הלבן של עכבישים גם מגיעים מגבישים מהסוג הזה. המחקר שלנו עוסק בהבנת תהליך היווצרות הגבישים האלה", מסכמת וגנר. יש גבישים מולקולריים בכל תעשיית התרופות שלנו והקוסמטיקה. אם נוכל ללמוד מהטבע איך לשלוט על התכונות של גבישים כאלה בצורה ירוקה, אז נוכל לשפר את התעשיות הללו".