ממשלת מצרים מפנה שטחים נרחבים בבירה קהיר, כדי לפנות מקום לכבישים ראשיים חדשים ולגשרים שנועדו לשפר את התנועה בעיר שבה חיים כ-20 מיליון בני אדם. מלבד קשיי התחבורה בתוך העיר, הכבישים אמורים גם לחבר את קהיר עם עיר הבירה החדשה – שבונה הממשלה המצרית כ-45 ק"מ ממזרח לעיר ובפרויקט הדגל שלה.
עוד ב"מדע וסביבה" ב-N12
- צורכים מים - פי 2 ממה שיש: איך ישראל כבר לא מתייבשת?
- 2 מיליון בני אדם נהרגו מפגעי מזג האוויר ב-50 השנים האחרונות
- ארונות קבורה ייחודיים מלפני כ-1,850 שנה התגלו בגליל
כדי לבנות חלק מהכבישים הנרחבים נאלצים הפועלים להרוס כמה אלפי קברים מקהיר ההיסטורית, ובהם קברים מ"עיר המתים" ההיסטורית שהוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. עיר הבירה החדשה של מצרים, שנבנית לאיטה כ-45 ק"מ ממזרח לבירה העתיקה, מוצגת כחלק ממאמץ לקדם מודרניזציה של מדינת הענק המדברית. מאז עליית הנשיא עבד-אל פתח א-סיסי לשלטון ב-2014, ניבנו כבר כ-7,000 ק"מ של כבישים וכ-900 גשרים ומנהרות ברחבי המדינה.
השלטונות המצריים מתעקשים כי אף אחת מהאנדרטאות הרבות הרשומות בחלק העתיק הזה של קהיר, חלקן מתקופת הכיבושים הערביים במאה ה-7, לא ניזוקה וכי צוותי העבודה מפגינים את הכבוד הראוי לקברים.
"אנחנו לא יכולים לפגוע בקברים של אנשים שאנחנו מעריצים או לפגוע באזורים מונומנטליים", הבהיר הנשיא א-סיסי. "אנחנו בונים גשרים כדי להימנע מכך. אסור לתת פתח למי שרוצה להכתים את המאמצים שלנו", הוסיף. גורמים בממשל מציינים כי אתרי הקברים שנפגעו הם ברובם מהמאה הקודמת, וכי למשפחות ניתן פיצוי.
למרות המאמצים שהממשלה המצרית טוענת שהיא עושה, התעוררה סערה ציבורית על אובדן ארכיטקטורה יקרת ערך ומורשת תרבותית ייחודית ב-6 בתי קברות היסטוריים. בבתי קברות אלו נקברו מנהיגים, חכמי דת, משוררים וגיבורים לאומיים של מצרים בעבר, לעתים קרובות בקברי שיש מפוארים החרוטים בקליגרפיה ערבית.
באובך של הבוקר, נשים לבושות שחורים וגברים בעלי הבעה קודרת מתאספים בבית הקברות בן מאות השנים של קהיר. אבל הם לא הגיעו כדי לקבור את קרוביהם, אלא כדי לחלץ אותם. "זו טראומה כפולה", מספרת אימאן בבכי. "קודם אימא שלי נפטרה בשנה שעברה, ועכשיו אני חופרת את גופתה הטרייה ואת השרידים של סבי וסבתי, מכניסה אותם לשקים ונוסעת כדי לקבור אותם מחדש במדבר". הסיפור של אימאן אינו יוצא דופן.
"חייבים להציל את האוצרות האלה"
ד"ר מוסטפה אל-סאדק, פרופסור באוניברסיטה שהפך לאחרונה לחוקר קברים, מספר כי "זה כל כך מצער לראות את הקברים של קהיר ההיסטורית נהרסים". עם שיערו הלבן והמצלמה המקצועית שלו, הפך ד"ר אל-סאדק לדמות ייחודית בחיפושים בהריסות בתי הקברות. "אנחנו יכולים ללמוד את ההיסטוריה שלנו מבתי הקברות", ציין ד"ר אל-סאדק. "זה לא יסולא בפז. אני מאמין שצריך להציל את האוצרות האלה".
ד"ר אל-סאדק סיפר כיצד החודש הוא הבחין בלוח אבן שנבנה בתוך קיר הרוס שבו חריטות בסגנון מוקדם של קליגרפיה ערבית. קבוצת הסטודנטים הנלווית אליו הסירה בזהירות את המצבה ומצאה שיש בה כתובת זיכרון לאישה שמתה ככל הנראה במאה ה-9. "האבן הביטה בי ואני עליה, היא רצתה שאשחרר אותה מהקיר", הבהיר ד"ר אל-סאדק. כעת, המצבה נמסרה למשרד התיירות והעתיקות בתקווה שתוצג במוזיאון.
בעבר, לכל משפחה אמידה שקברה את מתיה בבית הקברות הייתה חלקה מוקפת חומה משלה עם מאוזוליאום. לעתים נוספו מבנים חיצוניים כדי לארח קרובי משפחה. שנים רבות לאחר מכן, עשרות אלפי מצרים עניים באו להתגורר בין הקברים, ועיר המתים התחילה לאכלס קהילה יוצאת דופן, שמאוימת גם היא על ידי הבנייה. חלק מהתושבים כבר נענו להצעות ממשלתיות לעבור לדירות שכורות שנבנו בפאתי קהיר.
"לצערי, קהיר תאבד מורשת מאוד יקרה", אומרת גלילה אל-קאדי, אדריכלית שחקרה את עיר המתים ותושביה מתחילת שנות ה-80. היא לא קונה את הטיעונים של הממשלה לגבי תוכנית אב חדשה לקהיר. "הם לא יודעים מה המשמעות של מורשת, מה המשמעות של היסטוריה", היא מסבירה. "זו סביבה שכל שליטי העבר שימרו בימי קדם וגם בזמנים מודרניים".