השליח הבין כוכבי
בשנת 2017 גילו אסטרונומים לראשונה עצם שהגיע אלינו ממערכת שמש אחרת – השביט אוֹמוּאַמוּאַה (Omuamua). ניתוח מדוקדק של מסלולו העלה כי העצם המסתורי נע מהר יותר ממה שהיה צפוי לפי כוחות הכבידה, מה שהוביל חוקרים להשערות שונות ומשונות, ובהן אפילו שמדובר בתוצר של חייזרים תבוניים. כעת, חוקרת מאוניברסיטת ברקלי מציעה הסבר טבעי להאצה של השביט.
במאמר חדש מסבירה ג'ניפר ברגנר (Bergner) כי הקרינה שאליה נחשף השביט בחלל הבין כוכבי עשויה לגרום לפירוק קרח המים בשביט לחמצן ולגז מימן. הגז נשאר כלוא בתוך בועות בקרח של השביט. אבל כשהוא התקרב לשמש והתחמם, חלק מהקרח התאדה, והגז נפלט בסילונים חזקים יחסית. "מכיוון שאומואמואה הוא גוף כה קטן, אנו חושבים שפליטת הגז מייצרת מספיק דחף כדי להסביר את ההאצה שלו", אמרה ברגנר. עם זאת, לא כולם מסכימים, בהם הפיזיקאי אברהם לייב (Loeb), שטוען כי החישוב של ברגנר שגוי ואינו מסביר את מהירות השביט.
הורמון ההתפכחות
סוכר פירות הוא אחד ממקורות המזון הטעימים והעשירים ביותר בקלוריות שקיימים בטבע. אך הוא לא חף מסיכונים – פירות שנפלו מהעץ ועברו תסיסה מכילים לא רק סוכר רב אלא גם אלכוהול. השתכרות מאלכוהול עשויה להיות מסוכנת מאוד לבעלי חיים בטבע, שכן היא מאיטה את הרפלקסים ואת יכולתו של היצור החי להגיב לשינויים או לנוע. עם זאת, יונקים רבים ניזונים מפירות שתססו ובכל זאת שורדים. איך זה ייתכן?
במחקר חדש בחנו את הפעילות של ההורמון FGF21, שמופעל בכבד באופן טבעי בגוף האדם כשאנו נחשפים לאלכוהול - וגם אצל עכברים. ההורמון לא משפיע ישירות על רמת האלכוהול בדם, אלא מאיץ את תהליך ההתפכחות באמצעות הפעלת תאי עצב באזור בגזע המוח המכונה הגשרון, שמווסת ערנות ועירור. ההורמון הראה הצלחה גם ככלי טיפולי, וכשהזריקו אותו לעכברים שתויים משך השכרות שלהם התקצר בחצי. הודות לכך החוקרים מעריכים כי ניתן יהיה להשתמש בו כתרופה לשכרות או אף להרעלת אלכוהול.
עכבר אחד, שני אבות
מדענים יצרו עכברים עם שני אבות ביולוגיים באמצעות שיטה המבוססת על ביצית מלאכותית שנוצרה מתא של עכבר זכר. החוקרים החדירו תא זרע של עכבר לתא ביצית שהונדס מתא גזע של עכבר זכר שני והשתילו את התא המופרה ברחם של נקבה פונדקאית. מתוך כ-600 עוברים שיוצרו כך, שבעה התפתחו לעכברים בריאים ותקינים, עם תרומה גנטית משני האבות. כדי ליצור את הביציות המלאכותיות לקחו מזכר אחד תאי עור וגרמו להם לחזור להיות תאי גזע עובריים, שיכולים להפוך לכל סוג של תא בגוף. מהם בחרו תאים שאיבדו את כרומוזום המין הזכרי Y ובמקומו נוצר עותק כפול של כרומוזום X, וגרמו להם להתמיין לביציות.
למחקר עשויות להיות השלכות על טיפולי פוריות שנעשים לבני אדם, ובייחוד לשרת זוגות חד-מיניים המעוניינים בילדים ביולוגיים. עם זאת, קיימים חששות אתיים מהותיים ביחס ליצירת עוברי אנוש עם גנים מהונדסים. המחקר מציג התקדמות משמעותית בחקר הביולוגיה של הרבייה, ומדגיש את הצורך בבחינה מדוקדקת של ההשלכות האתיות והחברתיות של טכנולוגיות מתפתחות בתחום הפוריות.
מתי התחילה הרכיבה על סוסים?
סוסים שיחקו תפקיד חשוב ביותר בציוויליזציות האירופיות והאסיאתיות, ככלי תחבורה או מלחמה, ואף לספורט ולשעשוע. אך עדיין איננו יודעים מתי והיכן החלו אנשים לרכוב בפעם הראשונה.
ב-1998 בחנו חוקרים עצמות סוסים שנמצאו בקזחסטן, בנות כ-5,000 שנים, ומצאו סימנים לנזק על השיניים שלטענתם נגרם ממתג המחובר לרסן, ולכן מעיד על רכיבה. אלא שחוקרים אחרים טענו שהנזק לשיני הסוסים יכול היה להיגרם מסיבות אחרות, והמחלוקת טרם הוכרעה.
במחקר חדש, חוקרים בחנו עצמות של בני אדם שחיו באותה תקופה בערבות אסיה ומזרח אירופה, ומצאו סימנים למה שמכונה "תסמונת הרכיבה": שינויים בעצם הירך, האגן ועצמות נוספות שנגרמים מרכיבה מרובה על סוסים. החוקרים מצאו חמישה שלדים שנשאו לפחות ארבעה סימנים של התסמונת, ועוד 19 שנשאו רק שלושה או שניים מהם. כך הגיעו למסקנה שרכיבה על סוסים התפתחה באזור זה, כבר באלף הרביעי לפני הספירה.
עכבישים רוקדים עם חותלות על הרגליים
עכבישי זאב זכרים מהסוג Schizocosa מתהדרים ב"קישוטים" על רגליהם הקדמיות: חלק מה. פרק אחד ברגליים מעוטר בצבע כהה, או בזיפים כהים שיוצרים "מברשת" סביב הרגל ונראים כמו חותלות. אלו הם סימני מין משניים ותפקידם של הקישוטים הוא למשוך בנות זוג,. אך העכבישים לא מסתפקים בכך, והם גם "רוקדים" ריקוד חיזור בו הם מתופפים ברגליהם הקדמיות על הקרקע. חוקרים אמריקאיים בדקו את הקשר בין צורת החיזור של העכבישים ובין כמות האור בסביבה. החוקרים שיערו כי הסימן הבולט יותר ימצא אצל עכבישים שפעילים באזורים או בזמנים שהאור בהם מעומעם. הסתבר, שאצל עכבישים, ונראה שבטבע בכלל, אין טעם לרקוד "כאילו שאף אחד לא רואה אותך". ואכן, העכבישים שמתהדרים בחותלות חיים באזורים חשוכים יותר, כמו קרקע היער ופעילים גם בדמדומים.