הדבר הזה הוא כמעט בלתי נמנע, ולרוב מתרחש בסביבות ארבע אחר הצוהריים או יותר גרוע - אחרי השעה שבה היינו אמורים כבר להתהפך במיטה. הבטן מסמנת שאנחנו רעבים, אבל לא בדיוק - פשוט רוצים משהו טעים ורצוי שגם מתוק. מתברר שזה לא חייב להיות ככה, וכנראה בלי ששמנו לב, פשוט התרגלנו לנשנש חטיפים מתוקים או מאכלים עתירי שומן.
במחקר חדש שפורסם בכתב העת Cell Metabolism ניסו לבדוק מה מגיע קודם - הביצה או התרנגולת. כלומר, אם אנחנו נולדים עם העדפה לאכול מאכלים עתירי שומן וסוכר, או שזה משהו שאנחנו מתרגלים אליו?
במסגרת המחקר, שביצעו חוקרים מכמה מדינות, בין היתר ארצות הברית, גרמניה ושווייץ, נבחרו נבדקים עם מדדים תקינים בשנות ה-20 לחייהם והם חולקו לשתי קבוצות: הנבדקים בקבוצה הראשונה התבקשו להוסיף לתפריט היומיומי שלהם חטיף עתיר שומן וסוכר, בעוד הנבדקים בקבוצה השנייה קיבלו חטיף שלא מכיל כמות גבוהה של שומן ושל סוכר.
החוקרים עקבו אחרי הנבדקים במשך 8 שבועות וכן סרקו את מוחם ב-MRI תוך כדי שהם שותים מילקשייק. הסריקה הראתה כי שתיית המילקשייק הגבירה את הפעילות המוחית של הנבדקים מהקבוצה הראשונה, כלומר אצל מי שאכלו חטיפים עתירי שומן וסוכר, לעומת הקבוצה השנייה. כך הגיעו החוקרים למסקנה שחטיפים עם רמה גבוהה של סוכר ושל שומן גורמים לזרימה גדולה יותר של דופמין במוח, ההורמון שגורם לנו לתחושה של תגמול ונותן לנו מוטיבציה.
"במקור היה כאן עניין הישרדותי", אמרה ל-N12 ד״ר ורד ברזילי פסח, נוירולוגית ילדים והתפתחות הילד במכבי שירותי בריאות, מחוז הדרום. היא הוסיפה כי בעבר היינו יכולים לשפוט אם מאכל מסוים הוא רעיל על פי הטעם שלו. אך יחד עם זאת, המחקר מראה כי ניתן "לחנך" את הגוף שלנו ליהנות יותר מאוכל עתיר שומן וסוכר - וגם להפך.
"כשהתאים של המעיים שלנו מרגישים שיש משהו עתיר שומן מועבר אות למוח שמווסת את התפקוד של הדופמין. עיקרון זהה קיים ביכולת שלנו לצרוך סוכר. המחקר מראה שבקרב משתתפים בריאים ובוגרים, החשיפה למזון עתיר בשומן ובסוכרים מפחיתה את ההעדפה לצריכה של מזון דל בשומן ובסוכר. מראש האוכל יהיה להם פחות טעים", הסבירה ד"ר ברזילי פסח.
"בואו נגיד שמאפייה חדשה נפתחה ליד מקום העבודה שלכם, ואתם מתחילים לעצור בה ולקנות עוגייה בכל בוקר. רק הדבר הזה עשוי לחווט את מעגלי הדופמין הבסיסיים שלכם", סיפרה ל-CNBC ד"ר דנה סמול, המחברת הראשית של המחקר, ומנהלת המרכז לחקר תזונה ופיזיולוגיה של בית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל. היא הוסיפה כי לתזונה שלנו יש השפעה כה גדולה על הפעילות המוחית שלנו, עד שהדופמין יכול לזרום במוח גם כשאנחנו רק צופים במישהו שאוכל מזון שומני או עתיר בסוכר או כשאנחנו עוברים ליד מאפייה. "אנחנו חושבים שאנחנו אוכלים את מה שאנחנו אוהבים אבל אנחנו בעצם אוהבים את מה שאנחנו אוכלים", הוסיפה סוזן סוויטרס, חוקרת מוח מאוניברסיטת פרדו.
"החידוש הוא ההסבר הנוירולוגי - המחקר מראה שחשיפה קבועה למזון מזיק גורמת לתלות של המוח. גם אנשים שלא היו בעודף משקל מלכתחילה, יפתחו את התלות הזו ובהמשך עלולים להגיע להשמנת יתר", סיכמה ד"ר ברזילי פסח. לכן, היא ממליצה להימנע כמה שניתן ממזון מעובד ואולטרה-מעובד, שרמות הסוכר והשומן בו גבוהות מאוד. "ההמלצה שלי להורים לילדים צעירים היא להימנע כמה שניתן מהכנסה של מזון מעובד הביתה וחג פסח זה זמן טוב להתחיל. כדאי להרבות בקטניות, באורז, בתפוחי אדמה, בבטטה, בפירות ובירקות, ובחלבונים מהחי ומהצומח".