מחקר קליני חדש שנערך באוניברסיטת תל אביב קובע לראשונה שיש תחליף טיפולי ממוחשב ומוכח לנטילת תרופות פסיכיאטריות, כגון ציפרלקס, עבור אנשים הסובלים מחרדה חברתית. המחקר פורץ הדרך מצא שטיפול קשבי מונחה עקיבת עיניים (Gaze-Contingent Music Reward Therapy, או GC-MART) יעיל בטיפול בהפרעת חרדה חברתית באותה מידה כמו נטילת תרופות ממשפחת SSRI.
מממצאי המחקר עולה כי הטיפול החדשני, שפותח באוניברסיטת תל אביב, הקל על הסימפטומים של כ-50% מהמטופלים שהשתתפו במחקר – והחוקרים מקווים שבקרוב הוא יוכל לשמש כתחליף זמין ויעיל לטיפול תרופתי.
המחקר נערך בהובלת פרופ' יאיר בר-חיים, ראש מרכז אדלר להתפתחות ופסיכופתולוגיה והמרכז לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב ותלמידי המחקר גל ארד ועמר עזריאל מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כמו כן במחקר השתתפו מכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH), בתי החולים איכילוב ושיבא, ופרופ' עמית לזרוב מאוניברסיטת תל אביב. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי American Journal of Psychiatry.
מוזיקה והתמקדות בפרצופים נחמדים
פרופ' בר-חיים מסביר: "בין 4% ל-12% מבני האדם יפתחו בשלב זה או אחר של חייהם הפרעת חרדה חברתית. לעיתים קרובות, אנשים עם הפרעה זו נמנעים מראש ממצבים חברתיים – ומשלמים על כך מחירים בינאישיים, מקצועיים וכלכליים כבדים. הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה מציעות היום לסובלים מההפרעה שני סוגי טיפולים: טיפול תרופתי מסוג מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים, או SSRI, כמו ציפרלקס למשל. והטיפול השני הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, או CBT. טיפול CBT מצריך 12 עד 20 פגישות עם פסיכולוג קליני מיומן, במסגרתן המטופל נחשף בהדרגה למושא החרדה שלו ובכך מקל על תסמיני ההפרעה. CBT הוא טיפול מורכב הדורש מיומנות גבוהה מהמטפל מחד, והתמודדות לא פשוטה של המטופל עם פחדיו מאידך.
פרופ' בר חיים: "כיוון שטיפול CBT הוא מורכב ובזמינות נמוכה, מטופלים רבים פונים לטיפול התרופתי. אך גם לטיפול התרופתי בציפרלקס יש חסרונות ברורים: ראשית, בקרב לא מעט מהמתמודדים קיימת התנגדות מובנת לשימוש בתרופה פסיכיאטרית; שנית, ישנן אוכלוסיות שלמות כמו ילדים, נשים הרות ואנשים הסובלים ממחלות מסוימות שלא יכולים ליטול תרופות מסוג SSRI; ושלישית, במקרים מסוימים ישנן תופעות לואי לתרופה".
מי שסובל מהפרעת חרדה חברתית יימשך לפרצופים מאיימים או שליליים, הוא יזהה אותם מהר יותר ויתקשה להתיק את עיניו מהם
פרופ' יאיר בר-חיים
כעת החוקרים פיתחו לראשונה, פתרון שלישי, שהוא גם מהיר ופשוט, גם אינו נופל ביעילותו מהטיפול התרופתי, וגם קל יותר עבור המטופלים – כך שאחוזי הנשירה מטיפול יפחתו. במסגרת הניסוי הקליני, 105 ישראלים המאובחנים כמי שסובלים מהפרעת חרדה חברתית חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה שטופלה בתרופות SSRI, ובמקרה זה בציפרלקס, קבוצה שטופלה שטיפול קשבי מונחה עקיבת עיניים וקבוצת ביקורת. לאחר עשרה אימונים בני חצי שעה כל אחד, כ-50% מהנבדקים שטופלו בטיפול החדש הראו שיפור משמעותי בתסמיני ההפרעה, בדומה לאחוזים המדווחים אצל המטופלים שנטלו ציפרלקס.
"הטיפול שפיתחנו מבוסס על טכנולוגיה של עקיבת עיניים, עם חיזוק חיובי מוזיקלי", מספר פרופ' בר-חיים. "המטופל בוחר את המוזיקה שהוא רוצה לשמוע – ישראלית, קלאסית, היפ הופ וכו'. ואנחנו מראים לו תצוגה על מסך מחשב שמדמה קהל. לרוב, מי שסובל מהפרעת חרדה חברתית יימשך לפרצופים מאיימים או שליליים, הוא יזהה אותם מהר יותר ויתקשה להתיק את עיניו מהם – וכך הוא עלול לפרש את הקהל או את המצב החברתי כעוין, שלילי וביקורתי – שעה שאנשים שאינם סובלים מחרדה חברתית מעדיפים להתמקד בפרצופים חיוביים או ניטרליים. המוזיקה שבוחר המטופל משמשת כפידבק חיובי עבורו להתמקדות נורמלית בפרצופים שמוצגים לו על המסך. בהדרגה, בעזרת האימון, אנו מצליחים לנרמל את הטיות הקשב של המטופלים כלפי פרצופים מאיימים, וזה בא לידי ביטוי בירידה בתסמיני ההפרעה. כל המטופלים עברו הערכה קלינית מלאה לפני ואחרי הטיפול, וכן נתבקשו לתאר בדיווח עצמי את התסמינים וחומרתם. הצלחנו לשפר משמעותית את מצבם של המטופלים באמצעות הטיפול שפיתחנו – בשיעור שדומה ליעילות הטיפול התרופתי ב- SSRI".
פרופ' בר-חיים מסכם: "ממצאי המחקר מעודדים מאוד וזו בשורה משמעותית עבור המטפלים והמטופלים. מצד אחד היעילות של טיפול החדש דומה ליעילות של הטיפול התרופתי הקיים, אבל מצד שני המטופל לא נדרש ליטול תרופות באופן קבוע, עם כל ההשלכות של זה. בנוסף, הטיפול החדש, יחסית פשוט ונוח ולא דורש הושבת פסיכולוג קליני מיומן מול המטופל למשך פגישות מרובות. לאחר האבחון הפסיכולוגי, ברוב הפגישות בטיפול קשבי מבוסס עקיבת עיניים יישב המטופל מול מסך מחשב – וזה כמובן הופך את הטיפול לזמין ולנוח בהרבה".