"למה אנחנו מתעוררים יום אחד ערניים וביום אחר ישנוניים?" - את התשובה לשאלה הזו ניסו לברר צוות חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה. במחקרם הם מצאו ארבעה גורמי מפתח שמשמעותיים עבורנו בתהליך ההתעוררות בבוקר.
הגורם הראשון והמרכזי ביותר הוא כמובן השינה בלילה: מדובר בשילוב של אורך השינה, באיזה שעות ישנתם וכמה איכותית הייתה השינה - וללא הפרעות. לישון יותר זמן ממה שאתם רגילים ולקום מאוחר יותר לרוב גורם להיות ערניים יותר בבוקר.
הגורם השני שחשוב הוא כמה הייתם פעילים ביום שלפני. כמה שיותר פעילות לאורך היום וכמה שפחות פעילות בלילה מהווים שילוב שגורם להתעורר יותר טוב בבוקר. זה גורם לשינה רציפה יותר וללא הפרעות – שמביאה לערנות טובה יותר ביום שאחרי.
הגורם השלישי הוא ארוחת הבוקר. ארוחה בבוקר שתכלול יותר פחמימות ופחות חלבונים תוביל לערנות גדולה יותר לאורך היום. למסקנה הזו הגיעו החוקרים לאחר שחילקו את המתנדבים לשתי קבוצות שאכלו ארוחות עם מספר קלוריות שווה - קבוצה אחת אכלה ארוחה שכללה חלבונים והקבוצה השנייה פחמימות.
הגורם הרביעי והאחרון הוא רמת הסוכר בדם. עלייה חדה מדי של סוכר בבוקר, למשל באמצעות שתייה ממותקת, גורמת בסופו של דבר לירידה בערנות. ריכוז נמוך יותר של סוכר בדם אצל משתתפים שאכלו פחמימות הביא לעלייה בריכוז. במילים אחרות, ישנה חשיבות גדולה לדרך שבה הגוף מעכל את ארוחת הבוקר. יותר מדי סוכר מוביל לצניחה ונפילה במקום לעלייה וריכוז.
משתנים נוספים שמשפיעים הם המצב רוח והגיל של המשתתפים, ולא כל כך ניתן לשלוט עליהם בשונה משאר המשתנים שצוינו. צוות החוקרים הדגישו כי היקף הגורמים הללו, ללא קשר למאפיינים הגנטיים של האדם, יכולים להשתנות מאדם לאדם. המחקר פורסם בכתב העת Nature Communications.
במחקר שערכו צוות החוקרים בהובלת המומחה למדעי המוח וחוקר השינה רפאל ואלאט מאוניברסיטת קליפורניה השתתפו 833 בני אדם. רובם היו תאומים, במטרה להוציא את המאפיינים הגנטיים מהמשוואה. במשך שבועיים מדדו את כמות האוכל שהם אכלו, הפעילות הפיזית שלהם, דפוסי השינה שלהם ורמות הסוכר שלהם בדם – וגם המתנדבים עצמם דירגו את מידת הערנות שלהם כמה פעמים לאורך היום.