ישראל הינה מדינה מגוונת בנופיה, במערכות האקולוגיות ובבתי הגידול שהיא מכילה. הדבר נובע מהמיקום הגיאוגרפי שלה המחבר בין שלוש יבשות, אירופה, אסיה ואפריקה. בעקבות כך, מיני יונקים בעלי התאמות שונות מצאו את משכנם בארץ. ניתן למצוא בישראל מיני יונקים מדבריים, מיני יונקים "אוהבי חולות", מיני יונקים הנשענים על בתי גידול לחים ועוד. הדבר בא לידי ביטוי גם במגוון של מחלקות בע"ח אחרות, כגון, זוחלים, ציפורים, חרקים. לקראת סוף השנה האזרחית, בחברה להגנת הטבע מציגים את איומים והזדמנויות במצבם של מיני היונקים בישראל.
בנייה והרס בתי גידול
האיום המרכזי כיום ליונקי הבר של ישראל הוא הרס וקיטוע בתי גידול בעקבות הקצאת שטחים נרחבים לבינוי, תשתיות כמו כבישים, מסילות ברזל, גידור, חקלאות ועוד. היות ושיעורי הילודה בישראל הינם מהגבוהים בעולם ורק הולכים ועולים, הביקוש לשטחים לצורך בינוי, תשתיות וחקלאות הולך וגדל משנה לשנה והדבר בא על חשבון השטחים הפתוחים ועל כן, על חשבון יונקי הבר של ישראל. כל גריעה של שטח פתוח וטבעי יוצרת חוסר איזון במערכת האקולוגית. הדבר עלול להשפיע באופן עקיף על היונקים בפגיעה במארג המזון ועל כן, במשאבים ובמקורות המזון והמים עליהם היונקים נשענים במערכת נתונה, אך בעיקר, באופן ישיר, ע"י גריעת שטח המחייה של אותם יונקים.
כדי שאוכלוסיות של מיני יונקים יוכלו לשרוד לאורך שנים ותהיינה אוכלוסיות בריאות וחזקות, יש צורך בשטחים טבעיים נרחבים המשמשים את אותן האוכלוסיות כמרחבי מחייה, שיחור, רבייה, גידול צאצאים, והקישוריות בין השטחים השונים הינה חשובה מאין כמותה. מסדרונות אקולוגיים הינם הביטוי לקישוריות והרציפות הכה חשובה בין השטחים הטבעיים השונים וכיום, מרבית המסדרונות האקולוגיים בישראל אינם מתפקדים באופן מיטבי ועל כן, נמצאים בסכנה.
דריסה
בינוי והקמת כבישים ומסילות הם המזיקים ביותר כיום ליונקי ישראל, מבחינת קיטוע בתי גידול ומסדרונות אקולוגיים. בכבישי ישראל, למשל, נדרסים מדי שנה כ-12,000 בעלי חיים - מרבית הדריסות הן של יונקים. אחת הסיבות המרכזיות לדריסות המרובות של יונקים בכבישי ישראל היא העובדה כי אין מספיק מעברים ראויים וייעודיים לבע"ח מתחת או מעל לכביש, ולכן, הצבי או הצבוע נאלצים בפעמים רבות לסכן את חייהם ולחצות את הכביש. כיום, ישנם 6-7 מעברים מעל לכבישים בכל מדינת ישראל ומעברים תחתיים רבים, אך מרביתם מתבססים על מערכות ניקוז ולרוב נבנו באופן שאינו ראוי ואינו מאפשר מעבר בטוח של בעל חיים.
גידור
אחת התשתיות המזיקות ליונקי ישראל כיום הינה גידור ובעיקר גדרות חקלאיות. היות והינן מוצבות לרוב בשטחים פתוחים ובליבם של המסדרונות האקולוגיים. מרבית הגדרות המוקמות בשטחים הפתוחים, כולל גדרות בקר, מהוות קיטוע של אוכלוסיות בעלי חיים. באופן ישיר, משפיע הגידור על יכולת התנועה של יונקים בינוניים-גדולים ובאופן עקיף, על שרידותם של מינים קטנים יותר כמו מכרסמים הנחשפים לטריפה עקב תנועת הטורפים לאורך קווי הגידור. בנוסף, הצבה של גדר בשטח פתוח מהווה מלכודת לבעלי חיים ניצודים. כיום, חלקים נרחבים מהשטחים הפתוחים בישראל, בעיקר באזור המרכז והצפון, מרושתים בגדרות מסוגים שונים, לעיתים אף גדרות ישנות שאינן נמצאות בשימוש, והדבר מהווה מלכודות מוות לבע"ח רבים, ובפרט, ליונקים.
סניטציה
בעיית הסניטציה הינה אחת מהבעיות הקשות והנרחבות ביותר כיום בישראל, המשפיעה גם על חיות הבר וגם על בני האדם. מפגעי סניטציה יכולים להיות בדמות של פחי פסולת ביתית שהינם נגישים והפיכים (כלומר, שכל תן וחזיר יכולים בדחיפה להפוך אותם ולאכול את תכולתם), מזבלות מוסדרות ולא מוסדרות, מתקני קומפוסט פתוחים ונגישים, פגרים של פרות/עגלים המושארים בשטח רעיית בקר ופסולת חקלאית. פסולת חקלאית יכולה להיות בדמות פסולת אורגנית של שדה/מטע וגם בדמות פגרים/פסדי לולים של מתקני גידול בעלי חיים שנזרקים לשטח הפתוח. כל אלו מהווים מוקדי משיכה משמעותיים למינים פולשים ומינים מתפרצים ואף גורמים למינים מסוימים להפוך למתפרצים. דוגמאות בולטות למיני יונקים בישראל שהפכו למינים מתפרצים בשני העשורים האחרונים, בעיקר בשל ריבוי מקורות מזון מעשה יד אדם, הינם התן זהוב וחזיר הבר.
מחקרים בעולם ובישראל הראו כי ריבוי מקורות המזון בשטח נתון גורם לתחום המחייה של אוכלוסיות מינים מסוימים, כמו תנים, לקטון משמעותית ולהיות בקרבת מקורות המזון, אז התנים מוציאים פחות אנרגיה על תנועה וחיפוש מזון ומנגד, משקיעים יותר ברבייה. הדבר גורם להתפתחות של אוכלוסיות גדולות וצפופות וזה מה שקרה במקרה של התנים והחזירים. כיום, טיפול במפגעי סניטציה נתון לכל עירייה/רשות בפני עצמה. ישנן רשויות המטפלות היטב במפגעי סניטציה, ישנן כאלו שאינן מטפלות, במודע, ויש שאין להן את האמצעים והתשתיות לכך. הדבר צריך לקבל תשומת לב גדולה בהרבה מבחינה כלל ארצית ולהובלת פתרון כלל ארצי.
ציד לא חוקי
יונקים רבים, כמו צבאים, דורבנים וארנבות הינם מבין חיות הבר הבולטות הניצודות באופן בלתי חוקי בישראל באופן תדיר. ציידים פועלים ללא לאות ובעזרת אמצעים משופרים (כלי נשק שונים, אמצעים לראיית לילה, מלכודות, כלבי ציד וכו') ובשיטות אכזריות כדי לצוד חיות בר וזאת לשם רווח כספי ומסורת, במרבית המקרים, ולמזון, במעט המקרים. זאת למרות שרבות מחיות הבר הניצודות נתונות בסכנת הכחדה. מרבית הציידים הלא חוקיים בישראל לא נתפסים היות והציד מתבצע בשטחים פתוחים גדולים וכמעט כל הזמן, אך מתוך נתונים של אלו הנתפסים, נראה כי מדובר בפעילות לא חוקית שפוגעת והורגת עשרות עד מאות צבאים בשנה.
רשות הטבע והגנים פועלת במרץ, יחד עם כוחות משטרה ויחידות מודיעין כדי לצמצם תופעה זו, אולם, הענישה כיום אינה מחמירה מספיק ולרוב מסתיימת בקנס כספי ותו לא.
פגיעה בבתי גידול לחים
בתי הגידול הלחים בישראל נמצאים כיום באיום מתמיד לאור שימושי והשפעות האדם, כגון, ייבוש והסטה מקורות מים, זיהומים שונים, קיטוע והרס לשם בינוי ותשתיות וכו'. הזרמת שפכים, ביתיים או תעשייתים, פסולת פלסטיק שזולגת לנחלים ולגופי המים הגדולים, שאריות חומרי ריסוס ודישון מחקלאות והפרשות בקר בנחלים, כל אלו פוגעים באיכות המים ובאקולוגיה המימית הרגישה.
הדבר פוגע משמעותית בתפקוד התקין של המערכת האקולוגית ועל כן, בחיות הבר הרבות המאכלסות ונשענות על בתי הגידול הלחים. מבין היונקים, נפגעים בעיקר חתולי הביצות והלוטרות, כשהאחרונות הידללו מאוד בשני העשורים האחרונים, נמצאות כיום בסכנת הכחדה חמורה ואוכלוסייתה נאמדת כיום בכ-100 פרטים בלבד בכל הארץ. בתי הגידול הלחים מספקים לבני האדם שירותי מערכת חשובים ומהווים חלק חשוב בוויסות שינויי האקלים, ועל כן, גופי מים ונחלים נקיים ומתפקדים אקולוגית, טובים ובריאים לחיות הבר, אך גם לאדם ולרווחתו.