בימים אלו של שיא נדידת הסתיו, תועד לראשונה העונה נחליאלי לבן בישראל. מדובר על נחליאלי לבן, הנפוץ ביותר בישראל והוא נצפה במסתור התחנה לחקר הציפורים בירושלים. הציפור תועדה כשהיא עוסקת בפעילות ציד של נמלים. מנהל ההדרכה בתחנה: "הנחליאלי הגיע ככל הנראה מהחוג הארקטי ויבלה אתנו כל החורף. הם מגיעים לאחר מסע נדידה ארוך וממושך ודיוקם כדיוקו של גשם ראשון בסוכות.
"הם מעירים את הרחובות למציאות החורפית ומאיצים באנשים להוציא את המטריות מהבוידעם. אחד הדברים המעניינים בהם, שאינם לנים לבד", מציין יותם בשן, מנהל ההדרכה בתחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע. "כשעה לפני השקיעה הם מתחילים לעזוב את נחלות היום ולהתקבץ באתרי טרום-לינה מסורתיים, שם הם עומדים בצפיפות, במרחק של פחות ממטר אחד מהשני, מסרקים את נוצותיהם ולעיתים גם מחפשים מזון. ולאחר השקיעה, הם מתגודדים וישנים יחד, ניתן לראות זאת לעיתים קרובות על גגות גדולים, גם בלב העיר".
קוטלי חרקים וזיהום: הסיבות לצמצום תפוצת הנחליאלי
לפי פורטל הצפרות של החברה להגנת הטבע, הנחליאלי הלבן, שהוא חובב ערים ותושב שכונות, הוא המוכר מבין ארבעת מיני הנחליאלי הנראים בארץ – הלבן, הזנבתן, הצהוב והלימוני. כפי שמעיד עליו שמו, הנחליאלי הלבן צבוע בדגם ניגודי של לבן ושחור. לבוגר כיפה ועורף שחורים, מצח ופנים לבנים וסינר שחור. הגב והחלקים העליונים אפורים, הבטן והחלקים התחתונים לבנים. מבנה גופו צר ומאורך, זנבו ארוך, שחור עם שוליים לבנים, ומונע כל הזמן מעלה ומטה בעצבנות. הילוכו נרגש ונמרץ, עם תנועות ראש קופצניות, חלקן מתואמות עם תנועות הזנב. לעיתים מתפרץ בריצה ורודף אחרי חרקים, עוצר בפתאומיות ואז מניע את זנבו בתנועות ארוכות ומהירות.
מעופו גלי מאוד, ובכל גל משמיע הנחליאלי קריאה טיפוסית, בת הברה אחת. הנחליאלים הראשונים מופיעים במחוזותינו בתחילת אוקטובר, ותוך זמן קצר מתרבה מספרם והם מאכלסים כל מקום-חיות פתוח, כמו משטחי עפר ומגרשי כדורגל, גינות ציבוריות, כבישים ומדרכות. הם מגיעים לאחר מסע נדידה ממושך ורצוף סכנות, ודיוקם כדיוקו של גשם ראשון בסוכות. בקריאותיהם הקצובות הם מעירים את הרחובות למציאות החורפית ומאיצים באנשים להוציא את המטריות מהבוידעם.
הנחליאלי נפגע משינוי, הרס וזיהום מקומות החיות הלחים. בעבר נפגע גם מהשימוש האינטנסיבי בקוטלי חרקים בחקלאות, היום גורם זה מצומצם יותר בהשפעתו. בישראל, הוא חורף וחולף מצוי מאוד בכל חלקי הארץ, מקנן נדיר למדי בצפון הארץ. כמה עשרות זוגות דוגרים מדי שנה, בעיקר בעמק החולה, בגולן, בצפון הכנרת ובגליל המערבי. מקנן בקרבת מים, בגדות נחלים, בריכות דגים ומאגרים. הנחליאלים דוגרים במגוון של מקומות נסתרים, בנקיקים ובחריצים שונים.
התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד של החברה להגנת הטבע היא אתר הטבע העירוני הראשון מסוגו בארץ, ומהווה מוקד משיכה למאות אלפי ציפורים צבעוניות ואלפי מטיילים וקבוצות בכל עונות השנה. תחנת המחקר, הצמודה לכנסת, שומרת על אחד מאתרי הטבע המיוחדים בירושלים, והיא מציעה למבקרים, בודדים וקבוצות, הזדמנות להביט על אחת מתופעות הטבע המרתקות והמיוחדות ממרחק נגיעה, בצורה פשוטה המתאימה לכל הגילים, הן לילדים צעירים ומבוגרים וגם לחובבי טבע.