הסתיו החל רשמית לפני מספר ימים, ויתר דיוק ב-23 בספטמבר. העונה מגיעה במקביל לעלייה שנרשמה בכמות מוקדי השריפות בארץ. לא רק מספר השריפות גדל, אלא גדל גם מרחב ההתפשטות והנזקים לחורש הטבעי.
מדוע דווקא בעונה זו מקבלים בכל שנה יותר שריפות מאשר במהלך הקיץ הישראלי הלוהט?
התשובה לשאלה זו טמונה במגוון תהליכים שמתרחשים במקביל ומתעצמים דווקא בסוף הקיץ.
מטען האש:
לאורך עונת החום הארוכה יותר ויותר עצים וצמחים נוספים מתייבשים ולכן כאשר ניצתת שריפה קיים יותר חומר בעירה שמתפרס על פני שטח רחב.
מזג האוויר האופייני:
בעונות מעבר בישראל משתלטות על ישראל מערכות סינופטיות שמסוגלות מצד אחד לגרום לפיתוח עננים וגשם במעט הזדמנויות אבל בעיקר לשינוי כיוון הרוח ממערב והזרמת לחות מהים התיכון- לצפון ואף מזרח. הדבר מפחית את אחוזי הלחות, אמנם מקל על עומס החום אבל מאפשר התפשטות שריפות בקלות.
בנוסף נרשמים יותר ימים של רוחות חזקות שבתורן מאפשרות ללהבות לדלג במהירות קדימה ולשרוף שטח רחב יותר עוד לפני תגובת כוחות ההצלה.
בימי התפר שבין הקיץ לסתיו, הטמפרטורות עדיין גבוהות ותומכות בתהליך השריפה. לצד הנתונים השכיחים, יש לציין כי מזג האוויר הוא לא זה שמתחיל שריפות. אלה הם אירועים כמו הצתות מכוונות, רשלנות מטיילים שלא כיבו אש כיאות והצתה חשמלית אשר מביעים לתחילתה של בעירה.
עם פתיחת עונת השריפות, יש לזכור שברוב המוחלט של המקרים פעילות האדם הוא הגורם הראשוני להצתות, ולכן עלינו מוטלת האחריות לנהוג בזהירות. יש להמנע מהבערת אש בשטחי יער וחורש, לדאוג לכיבוי מוחלט של כל אש שהובערה וגם - חשוב לא פחות - לאסוף את הזבל בתום הביקור והטיול בחיק הטבע.