מעט מאוד אירועים מצליחים לאחד את העולם כולו. מעטים עוד יותר אלו שהופכים לדרמה, כזו שמתפתחת בשידור חי ומרתקת מיליוני בני אדם למסכים. כזה היה אירוע חילוץ 12 הנערים ומאמנם מהמערה בצפון תאילנד ביולי 2018. אק, מאמן נבחרת הנערים אמר: "האמת שונה אולי ממה שאנשים חושבים". נער אחר שהיה לכוד במערה הוסיף: "זה היה יותר מדי, רציתי לראות את האור".
בתעשיית הסרטים זיהו את הפונטציאל הטמון בסיפור, שם מכנים את האירוע "האסון המושלם". כעת, 4 שנים אחרי, בהפרש של שבועות ספורים, השיקו שתי ענקיות הסטרימינג, נטפליקס ואמזון, סרטים על מה שאירע במערה. אמזון עם סרט עלילתי מבוסס על עדויות המחלצים. נטפליקס, שמיהרה להחתים את הנערים והוריהם על חוזה בלעדיות, הפיקה שני פרויקטים על פי זיכרונותיהם. כל נער קיבל, על פי ההערכות כ-100 אלף דולרים - סכום פעוט במונחים של הוליווד.
"היינו כל כך מאושרים שמישהו הגיע לחלץ אותנו", אמר מול המצלמות אחד הנערים בסרט של נטפליקס "המערה בתאילנד". המאמן שהיה לכוד יחד עם הנערים אמר בסרט: "אני לא יודע איך אוכל להחזיר את החוב הזה אי פעם. גם אם אנסה, חיים שלמים לא יספיקו".
מחוץ למערה, השמש התחלפה בגשמי פתע עזים. ממש משום מקום החל לרדת מבול שנמשך ימים, ובעקבותו כמויות אדירות של מים חלחלו למערה והציפו אותה. 12 הנערים - נלכדו בפנים. תחילה חיפשו אחריהם כוחות מקומיים, ואחר כך נשלחו יחידות צוללנים של חיל הים התאילנדי ובראשן יחידת "אריות הים המלכותיים".
הימים חלפו. מחוץ למערה ישבו כל העת בני המשפחות שסירבו לעזוב והתחננו לעזרה. גורלם של תריסר נערים, שחקני כדורגל, ומאמנם בתאילנד - ריתק בני אדם בכל העולם. מתנדבים מרחבי העולם שצלילת מערות היא תחביבם בסופי שבוע, הציעו את שירותם לממשלת תאילנד והגיעו לסייע.בראשם שניים מהטובים בעולם - ריק סטנטון וג'ון וולנתן. הם גם אלו שאיתרו את הנערים מרחק של כשלושה קילומטרים מפתח המערה.
"במקרה הזה הרחנו את הילדים, עוד לפני שראינו או שמענו אותם בכלל", סיפר הצוללן ג'ון וולנתן. "הבטנו זה בפניו של זה, וחשבנו שאולי אנחנו היחידים שיראו אותם בחיים. היינו שם לא מעט זמן, ניסינו להעלות את המוראל שלהם, ואז יצאנו".
בעוד הורי הנערים לא ידעו את נפשם מרוב אושר, המחלצים, שסרקו את המערה ובדקו את הילדים, הבינו שעשרה ימים אחרי שנלכדו - מציאתם היא השלב הקל. החילוץ עלול להסתיים בטרגדיה גדולה. בתאילנד הבינו שיצטרכו לשים את האגו והגאווה הלאומית בצד, ונתנו למומחים הבריטים להוביל את המהלך. אלו קראו לקולגות מאוסטרליה, בהם ד"ר ריצ'רד האריס, צוללן מערות שבשגרה עובד כרופא מרדים.
מאחורי הקלעים של פעולות החילוץ
על השולחן הונחו כמה אפשרויות: להשאיר את הנערים במערה עד תום עונת המונסונים, כארבעה חודשים לפחות, תוך שהם חשופים למחלות ולזיהומים. האופציה השנייה ללמד אותם צלילת מערות - אפשרות שנשללה די מהר, לאור העובדה שחלקם כלל לא ידעו לשחות. ורעיון אחר, שהוגדר מבריק ומטורף כאחד - להרדים את הנערים ולשאת אותם תחת המים כחבילות.
הרעיון הזה נשמע לי הזוי לגמרי, למען האמת", אמר ד"ר ריצ'רד האריס שלקח חלק בפעולות חילוץ הנערים. "זאת הייתה הצעה מקוממת מאוד - להכניס ילדים למצב של חוסר הכרה, ואז לדחוף אותם תחת פני המים 3 שעות במצב הזה כדי לחלץ אותם. אני טענתי שזה גזר דין מוות, המתה ממש".
"אני חשבתי שהילדים לא יישארו בחיים אם ניישם את ההצעה הזאת", הוסיף. אבל החלופה נשמעה גרוע יותר - להשאיר אותם למות מוות איטי מאוד, במקום למות בהשפעת חומר הרדמה, שלפחות, מבחינתם, הם לא יידעו דבר".
בעצת הרופאים שהיו במערה החליטו הצוללנים להוציא תחילה את החזקים שבחבורה, על מנת שיוכלו לבחון עימם את תלאות הדרך. הסרט "שלושה עשר חיים" של אמזון פריים משחזר לראשונה את החילוצים הדרמטיים דקה אחרי דקה. בסרט של נטפליקס משתפים את הצופים בדילמה שהוצבה בפני הורי הנערים - להשאיר את הבנים בתוך המערה או לחתום על אישורי הסכמה בידיעה שאחוזי ההצלחה לא עוברים את החמישים.
בשתי ההפקות הללו השקיעו מאמצים רבים להיצמד למקור, לא רק בתרבות התאילנדית ובשפה. ובמה שהעולם משיג כשהוא בוחר להתאחד. "אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו כמה כוח יש לנו כשאנו משתפים פעולה", אמר רון הווארד, במאי הסרט "שלושה עשר חיים"."ההישג הזה פשוט מדהים".