אחד מהבילויים האהובים על ישראלים בחגים הם הטילוים בחיק הטבע. גם מי שאינם מזדהים כחובבי טבע מושבעים נהנים מדי פעם מהאוויר הצלול ומהנופים הפראיים, ואחרי תקופת המגפה, גם העירוניים ביותר שבינינו למדו את חשיבות המרחבים הפתוחים לבריאות הגוף והנפש.

אלא שבישראל, אחת המדינות הצפופות בעולם, בה קצב גידול האוכלוסין הוא הגבוה מבין מדינות ה-OECD, המשאב שברוב מדינות המערב נתפש כבסיסי ונגיש - הופך לזמין רק למעטים ועשירים. למרות הצפיפות, ממשלות ישראל לדורותיהן שמו דגש בעיקר על פיתוח, וזנחו כמעט לגמרי את תכנון משאבי הטבע ובפגיעה הבלתי הפיכה שנגרמת להם תוך כדי הפיתוח. "מדובר בפיתוח בזבזני ומפוזר, המכלה עשרות אלפי דונמים של שטחים פתוחים, זאת למרות שישנן חלופות אחרות שאינן כה פוגעניות", טוענים בחברה להגנת הטבע.

עמק הנרקיסים בפי גלילות (צילום: אבנר רינות, החברה להגנת הטבע)
עמק הנרקיסים. 600 דונם של בית גידול | צילום: אבנר רינות, החברה להגנת הטבע

השמירה על הטבע כפי שהוא, ומניעת פיתוח שהורס אותו, הוא אינטרס של ממש – אינטרס שלנו, בני האדם. השטחים הפתוחים עוזרים למתן את השטפונות הצפויים, האדמה והצמחיה סופחות את הפחמן שמשתחרר לאטמוספרה, והצמחיה עוזרת למתן את הטמפרטורות, מסביר אסף זנזורי, רכז מדיניות תכנון בחברה להגנת הטבע.

"השטחים הפתוחים הם המספקים לנו את החמצן ואת המזון, את החיים עצמם. שטחה של ישראל נכלל ב-2% משטחי היבשות שנמצאו כחשובות ביותר למגוון הביולוגי העולמי, ועל כן היא בעלת חשיבות יוצאת דופן בתחום זה", מציין זנזורי. "ישראל התברכה בנכסי טבע ובמגוון ביולוגי יוצא דופן, זאת כתוצאה מהיותינו מקום מפגש בין אזורי אקלים, וצוואר בקבוק שמשמש כנתיב נדידה לחצי מיליארד ציפורים מדי עונת נדידה".

קיים קשר הדוק בין משבר האקלים לבין משבר המערכות האקולוגיות, וככל שנפגע במערכות אלה, כך קטן הסיכוי שלנו להתמודד עם המשבר. "מערכות טבעיות יציבות, הן גם המפתח להתמודדות עם משבר האקלים, ולשינויי האקלים השפעה דרמטית על הטבע הישראלי המגוון. היותינו בית למינים אנדמיים, לאבות הבר של מספר מיני תרבות, לבתי גידול, מערכות טבעיות ומינים שאנו גבול התפוצה שלהם – מעניקה לנו זכות גדולה, אך גם חובה עצומה בצידה, לשמור על נכסים ייחודיים אלו, בעולם המתערער", מבקש להבהיר זנזורי. "חלק ממיני החי והצומח – אם ייעלמו מישראל – ייכחדו מהעולם לחלוטין".

זה אולי נשמע כמו 'מילים גדולות', אבל את משמעות הפגיעה במגוון הביולוגי וחוסר היכולת לשמור על הטבע - כולנו מרגישים, וצפויים עוד להרגיש למרבה הצער. מה שבכלזאת מאט את הידרדרות כדור השלג הם המאבקים השונים על גורלם של מקומות כמו גבעת התיתורה במודיעין, חוף פלמחים, חולות ניצנים, חוף בצת, פארק הרצליה, הפארק החופי בצפון מערב תל אביב, שמורת האירוסים בנתניה, וחולות קיסריה. בצד הרשימה המעודדת, גם שורה של של פניני טבע שהגרזן עדיין מרחף מעליהן.

רכס לבן והמעיינות בהרי ירושלים

הרי ירושלים הם אוצר טבע אמיתי. יש בהם יערות ירוקים, מעיינות קסומים וטרסות עתיקות. זהו אתר טיולים, אבל גם בית עבור הצבי הארץ-ישראלי שנמצא בסכנת הכחדה; בית עבור מינים רבים של בעלי חיים וצמחים. למרבה הצער, שוב ושוב מקודמות תוכניות בנייה שעלולות להרוס את הטבע הנהדר. השטח שעליו מתוכננת הבנייה הוא מרחב מחיה ומסתור לחיות בר, והריאה הירוקה הגדולה ביותר במרכז הארץ.

מטיילים ברכס לבן, ירושלים (צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
רכס לבן בירושלים. הפעילים טוענים שההסכם שנחתם הוא "תחבולה" | צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע

הקרקע של רכס לבן היא בעלת חשיבות גם עבור מי המעיינות באזור. כיסוי הרכס בבתים ובטון יקטין את השטח שדרכו מחלחלים המים, והתוצאה הצפויה היא שעין לבן שבו אוהבים לבלות רבים, אט אט יתייבש. גורל דומה צפוי למעיינות נוספים באזור.

לפי התוכנית המקורית, על גבי 840 דונם הממוקמים בדרום-מערב ירושלים (מתחם רכס לבן), היו אמורים להיבנות 5,250 יחידות דיור ועוד 300 חדרי מלון, שטחי תעסוקה, מסחר וחניון. התכנית כוללת כריתה של כ-11,000 עצים ופגיעה משמעותית בחי, בצומח ובמעיינות. פעילים רבים ואנשי החברה להגנת הטבע להיאבק כדי להסיר את האיום. 

תושבים המתנגדים לתוכניות ופעילים בארגון "מצילים את הרי ירושלים" מזהירים כי תוכנית רכס לבן היא רק הראשונה מתוך 5 תוכניות לשכונות חדשות שהעירייה ומשרד השיכון מתכננים באזור. התושבים טוענים כי המאבק על הרי ירושלים הוא לא רק סביבתי; "הבנייה החדשה מחוץ לעיר תפגע גם בשכונות הוותיקות, שכן היא תעודד שימוש ברכב פרטי ותביא לפקקים".

הפעילים למען הרי ירושלים אינם מתנגדים לפיתוח והשקעה למען האזרחים, אך הם סבורים כי השקעה על דרך הקמת שכונות נוספות והתרחבות עירונית היא איננה הגישה הנכונה. "במקום להשקיע משאבים בשכונות שכבר בנויות, ולהפוך אותן לשכונות חדשות ואטרקטיביות, השכונות הישנות ימשיכו לסבול מהזנחה, וההשקעה במקומות מגורים טובים יותר תבוא גם על חשבון התושבים בשכונות הוותיקות - וגם על חשבון הטבע". 

כיום מקודמת על ידי העירייה חלופה, שמטרתה לצמצם את שטח הבינוי בתכנית. לפי ההסכם שנחתם לאחרונה עם משרד השיכון, אם תוך שנה וחצי החלופה לא תאושר, התוכנית המקורית תצא לפועל, זאת על-אף ההתנגדויות. "ההסכם שנחתם בין העיריה למשרד השיכון הוא לצערנו לא יותר מתחבולה שתאפשר לראש העיר לסגת מהתחייבויותיו לשמור על השטח, הרי אף תוכנית במדינת ישראל לא מאושרת תוך 18 חודשים", אומרים הפעילים, ומבטיחים להמשיך ולהיאבק עד להקמת גן לאומי במקום, "זוהי חובתנו למען הדורות הבאים ועתידה של ירושלים".

הדיונה הגדולה באשדוד

הדיונה היא אחד מאתרי הטבע המרהיבים בדרום הארץ, השריד האחרון שנותר מדיונות החול שכיסו בעבר את מישור החוף הדרומי.

מצב חולות החוף בישראל עבר ועובר תהליכים דרסטיים אשר מצמצמים את שטחם ופוגעים באופן משמעותי, ולפעמים בלתי הפיך, בדיונות הנותרות.

הדיונה הגדולה באשדוד (צילום: רתם בר, החברה להגנת הטבע)
הדיונה הגדולה באשדוד. השריד האחרון שנותר מדיונות החול | צילום: רתם בר, החברה להגנת הטבע

למרות שכיום יש מי שרואים בהן נכס לאומי ייחודי, בעבר נחשב בית הגידול החולי כלא חשוב, בעיקר בעיני קובעי המדיניות. כך, לאורך השנים היה האזור פתוח עבור המבקשים לנצלו לפיתוח. חולות מישור החוף שלהם מיועדת תוכנית שמורת הטבע "הדיונה הגדולה" הם סביבת חיים ייחודית שאין דומה לה בישראל.

"התכנית לשמורה מוצעת על שטח חולות מיוחד במינו בעל איכויות אקולוגיות נופיות וסביבתיות נדירות", מסבירים בחברה להגנת הטבע. "המרחב הוא גם אזור טיולים אטרקטיבי ומיוחד".

ברשות הטבע והגנים יחד עם קק"ל הגישו ב-2015 את התוכנית לשמורת טבע חולות אשדוד ושדרת השקמים לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. כיום מתנהל ויכוח בין הגורמים המעוניינים בפיתוח ובנייה, לבין הגורסים כי יש לשמר את השטח ולהופכו לשמורת טבע, בהם החברה להגנת הטבע ותושבי האזור שמעוניינים שהאוצר שלצידו הם גרים יישאר כפי שהוא.

הר קטע בחרמון

ההר מאויים על ידי "ניו מג'דל", תכנית בינוי שמתוכננת לטובת צרכי הדיור של תושבי האזור. מדובר בשטח מצומצם, שאוצר בתוכו מגוון נרחב של צמחים ייחודיים ונדירים. כ-650 מיני צומח על פני שטח של כ-10 קמ"ר בלבד. לשם השוואה, בכל שטח מדינת ישראל ישנם כ-2,450 מיני צומח, מה שאומר הר קטע הוא בית עבור כרבע ממיני הצמחים בישראל.

כל זה מתאפשר בזכות שילוב ייחודי בין אדמה מדברית האקלים של צפון הגולן. זהו האתר היחיד שאינו מדברי שבו יש למשל מחשופים של אבן חול נובית. זה מאפשר קיומה של מערכת גיאולוגית ואקולוגית של צמחים ובעלי חיים שאין דומה לה.

המחרבים הפתוחים של הר קטע (צילום: יובל דקס, החברה להגנת הטבע)
הר קטע בחרמון. יותר מ-20 מינים שונים של סחלבים | צילום: יובל דקס, החברה להגנת הטבע

בהר קטע יש ריכוזי פריחה מרשימים בעונות שונות של השנה. יש בו למשל ריכוז סחלבים מהגדולים והיפים בארץ, עם יותר מ-20 מינים שונים. גם במקרה זה מדובר בחלק נכבד ביותר, המהווה שלושה רבעים מסך כל המינים של הסחלבים הגדלים בארץ; חלקם בסכנת הכחדה – וחלקם כלל לא צומחים בשום מקום אחר בארץ, כמו סחלב סורי ואצבענית רומאית. כאילו לא די בכך, יש בו גם צמחים אנדמיים – כלומר מינים של צמחים שאינם קיימים בשום מקום בעולם פרט לישראל.

בזכות כל אלה, הר קטע הקטן אף מוגדר כ-Hotspot, כלומר אתר טבע בעל חשיבות רחבה, שבו יש מגוון גדול וייחודי של צמחים ובעלי חיים. אוצר טבע של ממש, מדענים מעריכים כי ככל שנלמד טוב יותר על הטבע בהר קטע, כך נגלה בו עושר גדול עוד יותר.

מגוון ביולוגי ייחודי בהר קטע (צילום: החברה להגנת הטבע)
הר קטע בחרמון. מערכת גיאולוגית ואקולוגית של צמחים ובעלי חיים שאין דומה לה | צילום: החברה להגנת הטבע

הר חרת והמחצבה בירושלים

המחלוקת סביב תוכניות הבינוי המיועדות על ההר מתקיימת כבר שנים, והן באות לידי ביטוי בכל פעם במתכונת אחרת. ההר, והמחצבה שבלבו, עשירים בערכי טבע ומהווים מוקדי משיכה למטיילים רבים באזור ירושלים. יש בו כ-150 מינים של צמחי בר והמרחב כולו משמש גם מקום מסתור וקינון עבור עשרות מיני עופות, שועלים, נמיות, תנים, דורבנים ודו־חיים, בהם גם הקרפדה הירוקה הנמצאת בסכנת הכחדה.

בהר, המתנשא לגובה 780 מטרים, נמצאים גם שרידי יישוב קדום שהוכרזו בעבר מתחם ארכיאולוגי שבו נקבת מים, שרידי חקלאות שלחין קדומה, וטרסות. "אנו ממשיכים לפעול בכל המישורים נגד יזמת הפיתוח, ולמען קידום שמירת המחצבה כחלק מן ההגנה המוחלטת על הרי ירושלים", ציינו בחברה להגנת הטבע.

 

הר חרת והמחצבה בירושלים (צילום: אבנר רינות, החברה להגנת הטבע)
הר חרת. 150 מינים של צמחי בר | צילום: אבנר רינות, החברה להגנת הטבע

 עמק הנרקיסים והאקו-פארק בדרום גלילות, תל אביב

בגבולן המשותף של רמת השרון ותל אביב, קיים שטח נרחב בן כ-600 דונמים, מסביב למתקן פי גלילות בעל מגוון בתי גידול. למעשה, מדובר בשטח טבעי, שנשתמר בגוש דן, וככזה מייצג מיני חי וצומח רבים אשר את רובם כבר נדיר ביותר לראות באזור. בשנים האחרונות התקדמה תכנית בנייה שהחלה בועדה המחוזית תל אביב ועכשיו עברה לטיפול הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל).

עמק הנרקיסים (צילום: יעל זילברשטיין ברזידה, החברה להגנת הטבע)
עמק הנרקיסים בפי גלילות. מיני חי וצומח רבים שנדיר ביותר לראות באזור | צילום: יעל זילברשטיין ברזידה, החברה להגנת הטבע

ביצת פולג

ביצת פולג הייתה השנייה בגודלה בישראל, אחרי ביצת החולה, היום היא איננה אלא שריד אחרון למה שהיה חלק מהותי מהנוף של אגן נחל פולג. שטח של אלפי דונמים הצטמצם לכדי כ-300 בלבד.

במרחב השתמר בית גידול של קרקעות כבדות, גם הוא פרט הולך ונעלם מן הנוף של ארצנו. היום מתכננם לחצות את הביצה עם כביש חדש, ממזרח למסילה. "מדובר באיום ממשי על עצם קיום הביצה, וגם בו אנחנו נלחמים", ציינו בחברה להגנת הטבע.

ביצת פולג (צילום: עמית מנדלסון, החברה להגנת הטבע)
ביצת פולג. איום ממשי על עצם קיום הביצה | צילום: עמית מנדלסון, החברה להגנת הטבע