הפסולת בחופים - שמסכנת את בעלי החיים: הצוות במרכז הארצי להצלת צבי ים מתורגל היטב בנוהל הגעה של צב פצוע. יותר מ-60 צבים נמצאים כאן - רובם בעקבות מגע עם הפסולת שלנו, בני האדם. "99% מהצבים שמגיעים לפה מגיעים על ידי נזק שאנחנו עושים", טען גיא אבני, מטפל ראשי במרכז ההצלה לצבי ים של רשות הטבע והגנים. "אולי פעם אחת יצא לי לראות צב, בטח שבוגר, שמגיע בגלל איזושהי פציעה טבעית".
הפסולת שפוגעת בבעלי החיים
ד"ר יניב לוי, מנהל המרכז להצלת צבי ים, הסביר על הפסולת שמושלכת לים: השקים האלה כמעט כולם, ממה שאנחנו מזהים, מגיעים מתעשיית המזון לבקר, צאן, לבעלי חיים וזורקים את זה לים. הצבים רואים דברים שצפים, עולים עליהם - ומסתבכים. הסיבוך הזה לעיתים מוביל לכך שהם חותכים לעצמם את הגפיים. זה יכול לקחת שבועות עד חודשים להחלמה, ועד קטיעה מלאה של הגפיים".
גם אם היינו רוצים לחשוב שהפסולת שלנו נמצאת רק עמוק בים, הגיעו ימי החגים האחרונים והזכירו לנו את המציאות בכל אתרי הטבע והשטחים הפתוחים. בחברה להגנת הטבע עורכים בימים אלו כמה מחקרים במטרה לעקוב אחרי השינויים של בעלי החיים בסביבה העירונית - ולכן הציבו מצלמה.
אם במבט ראשון לא ברור למה בחרו להציב את המצלמה דווקא במרכז היישוב עתלית, הליכה קצרה עם יצחק מגלה לנו פינות ישיבה, זולות של בני האדם - שמספקות הרבה מזון לבעלי החיים באזור."כאשר בני האדם הגיעו, בגלל הפסולת שהבאנו ושפע המזון שיש לנו פה, אז נכנסו בעלי חיים אחרים כמו תנים, חזירים וצבועים - שגילו שיש לבני אדם בופה פתוח וטעים", הסביר יצחק כהן, סוקר ביחידת סקרי טבע של רשות הטבע והגנים. "בעצם הם מתחילים להיכנס לתוך העיר - וכך דחקו את המינים המקומיים שהיו פה לפני כן, אם זה כל מיני מכרסמים, זוחלים, שיותר היו נפוצים בתוך גבעות הכורכר האלו".
כבר למעלה מ-20 שנה שלירון שפירא, רכז שמירת טבע במחוז הצפון, מחנך לשמירה על הטבע, ובתקופה הזו ראה כיצד הפסולת הפכה לחלק קבוע מהנוף שלנו. "מדינה יכולה לאכוף על 5%-10% עבריינים", סיפר על האתגר. "היא לא יכולה לאכוף על 50-60% מהאוכלוסייה שמתנהלת ככה במרחב הציבורי. אי אפשר להחזיק פקח על כל אזרח".
הוא הוסיף ושיתף גם על החשש להעיר לאנשים שמשליכים פסולת: "יש פה איזשהו מעגל קסמים שמדינת ישראל נמצאת בו, שאנחנו, צריך להגיד את האמת - לא מצליחים לפרוץ אותו. כבר נרתעים מלהעיר אחד לשני כי אולי אני אחטוף איזו סכין?".
למרות המודעות שעלתה עם השנים והקמפיינים הרבים, לירון מזהה הידרדרות עקבית בהצפה של זבל במרחב הפתוח. "יש גם בעלי חיים שחופרים בזבל הזה, נתקעים בקופסאות שימורים, נתקעים בניילונים, אוכלים ניילונים ואחר כך מתים. הדברים האלה הם פגיעה קשה מאוד בטבע - וגם פגיעה בנו כאנשים שבאים לטייל", טען.
מצלמות שהוצבו ברחבי הארץ שופכות אור עד כמה חיות הבר הפכו לתלויות בפסולת שאנחנו, בני האדם, מייצרים. האשפה שמפוזרת מושכת אל מרכזי הערים נמיות, תנים, שועלים ואפילו צבועים. התמונות האלו צולמו בהרצליה ובירושלים והן הצצה קטנה לתפריט העשיר בפסולת של בעלי החיים.
"גם טובי האקולוגים לא יודעים תמיד את כל ההשפעות שייגרמו", טענה עינת בר זיו, מהמעבדה להתנהגות ושמירה על הטבע באוניברסיטת בן גוריון והחברה להגנת הטבע. "זה יכול להיות השפעות בריאותיות, העברת מחלות ושינוי של כל הדינמיקה בין טורפים".
באמצעות רשת של מצלמות נסתרות ומשדרים, היא רואה איך ההתנהגות של בני האדם מביאה לפריצת כל הגבולות המוכרים. "זה יילך ויתגבר, גם עם הצבועים, גם עם התנים, השועלים", אמרה. "אנחנו רואים כבר שני צבועים, אחד ממש נכנס לתוך הפח, יחד עם הניילונים, יחד עם האריזה. יש בעלי חיים גם שממש מתים מזה בסופו של דבר".
במצפה רמון שמו את היעל הנובי בסמל היישוב, והתושבים חיים בהרמוניה עם הלהקות שמסתובבות ברחובות. "היעל הוא אכן אטרקציה ומצפה רמון היא עיר תיירותית", הסבירה עדי יום טוב, מנהלת הדרכה בבית הספר שדה הרב נגב של החברה להגנת הטבע. "היעל הוא הסמל של מצפה רמון. הוא לא נתפס כמטרד, הוא מסתובב פה ברחובות כמו כל בני האדם והתושבים".
מאכילים את החיות? כדאי להפסיק
למרות היופי שבלראות חיות בר ליד הבית, יחד עם האינטרס התיירותי, היעלים לא הגיעו במטרה ליצור חברויות חדשות עם בני האדם. מידד גורן, מנהל מרכז הצפרות רמת נגב של החברה להגנת הטבע ורט"ג, הסביר על הנזק בתופעת האכלת בעלי החיים: "זו בעיה כי האוכל שאנחנו נותנים ליעל - זה אוכל שהוא לא האוכל הטבעי שלו, הרבה פעמים זה אוכל מעובד". לטענתו, היעל מזהה את בני האדם כ"ספק מזון".
"אנחנו רוצים את בעלי החיים בסביבה הטבעית שלהם, הוסיף מידד. "אנחנו פחות רוצים אותם בתוך הבתים שלנו, זה גם לא בריא להם. אנחנו מוצאים יעלים, מוצאים בעלי חיים ממש חולים, פצועים. במקרה הטוב אנחנו מצליחים להציל אותם".