בימי מבצע אנחנו משתמשים ושומעים ללא הרף את המונחים הצבאיים שנועדו לתאר את הארטילריה של האויב לעבר ישראל. כדי לעמוד על מפת האיומים עלינו להבחין בין הסוגים השונים של סוגי התחמושת הזאת, וגם להבין כיצד צה"ל נערך להתגבר על האיומים הללו. מה יש לארגוני הטרור ומה בארסנל של צה"ל? N12 עושים סדר.

רקטה

בעלת מנוע וללא מנגנון הנחיה: הרקטה נשלחת ופוגעת בנקודה בהתאם ובעקבות המסלול שהיא עושה. לטיל יש מנוע ויש מנגנון המאפשר להנחות אותו לנקודה לפני השיגור או אפילו תוך כדי, לכן הוא מדויק יותר.

"רקטה משוגרת מתוך כן שיגור או משגר ייעודי. בניגוד לטילים אין לה מערכת הנחיה, כלומר היא אינה מבצעת תיקוני מסלול תוך כדי מעופה אלא עפה במסלול בליסטי רגיל", כך מסבירים אנשי מכון דוידסון לחינוך מדעי. "בחלקה העליון של הרקטה מרוכז לרוב חומר נפץ שנועד להתפוצץ עם הפגיעה כדי לגרום לנזק, זהו 'ראש הקרב'".

פעילי טרור עזתים מתכוננים לירי רקטות לעבר ישראל (צילום: ap)
רקטות משוגרות על ידי פעילי טרור | צילום: ap

קיימות רקטות רבות מסוגים שונים, והן נבדלות זו מזו בגודלן, בגודל ראש הקרב שלהן, ביכולות ההנעה שלהן - ובסופו של דבר במרחק המרבי שאליו הן מסוגלות להגיע. הרקטה ניתנת לכיוון לעבר המטרה בעת הצבתה על הקרקע, אך לא ניתנת ל"כוונון" בעת מעוף. בשלב הראשון הרקטה משוגרת ממשגר קרקעי שמכוון בזווית מסוימת, והמנוע מאיץ אותה למעלה בזווית הזו. מנוע הרקטה ממשיך לפעול זמן מה אחרי צאתה מהמשגר ומעניק לה תאוצה. בשלב הזה, יש שני כוחות עיקריים שפועלים על הרקטה: המנוע שדוחף אותה קדימה, וכוח המשיכה שמושך אותה אל הקרקע (גם לאוויר יש השפעה).

אחרי שהדלק במנוע נגמר, פועלים רק שני כוחות על הרקטה - כוח המשיכה והחיכוך עם האוויר. "הרקטה נעה בזווית ובמהירות שצברה בשלב ההאצה", מסבירים במכון דוידסון. "בפועל קיימים גורמים רבים שמשפיעים על תנועת הרקטה במעופה, אך זהו מסלולה הכללי".

טיל

בעל מנוע ובעל מנגנון הנחיה: הטיל הוא נשק שמונע על ידי מנוע רקטי או סילוני בדרך כלל, ונועד להביא את ראש הנפץ בדיוק רב יותר למטרה. כמעט כל הטילים מכילים מנגנון הדרכה ובקרה כלשהו, ולכן הם מכונים לעתים קרובות "טילים מונחים". ישנם טילים טקטיים קטנים היעילים למרחק של כמה קילומטרים בלבד, וישנם טילים שהם נשק אסטרטגי - בעלי טווחים של כמה אלפי קילומטרים. מערכת ההנעה בטיל היא שקובעת בסופו של דבר את הטווח שלו, המהירות, ואת מה שיהיה מסוגל לשאת בראש הנפץ.

תפקידה של מערכת ההנחיה הוא לשמור על הטיל במסלול הטיסה הרצוי לו, מה שנעשה על ידי ניטור ושליטה של הגובה, של הזווית בה הוא נוטה והכיוון שבו הוא ממשיך. מערכת ההנחיה פועלת כטייס אוטומטי ומונעת תנודות הנוטות להסיט את הטיל מנתיב הטיסה המיועד לו.

טיל ספייק (צילום: רפאל)
טיל ״ספייק״ מונחה | צילום: רפאל

הסנפירים, הכנפיים והזנב הם שלושת משטחי הבקרה האווירודינמיים העיקריים המשמשים לכיוון הטיל. ניתן לשנות את מהלך הטיל על ידי הזזת משטחי השליטה הללו. בחלק מהטילים, פקודות ההדרכה המכוונות את הטיל נוצרות באופן פנימי על ידי מחשב.

כיצד הטיל יודע להתביית על מטרה? כפי שאמרנו, לטילים מדויקים ישנה מערכת שנועדה לדייק את הטיל למטרה. החיפוש אחר המטרה וההתבייתות עליה נעשית על ידי מערכת מבוססת מכ"ם, אינפרה-אדום או לייזר. בעת הפגיעה, ראש הנפץ הוא שגורם נזק, כמו במקרה של רקטה. ראש הנפץ של הטיל משתנה לפי סוגו, תוך התחשבות ביעד שלו. במקרים בהם הטיל נועד לפגוע במטרה מבוצרת למשל, ישנן אף טכנולוגיות בהן נעשה שימוש כדי לחדור מבנים אטומים, אפילו בטון מזוין.

ארגוני הטרור, ובהם חמאס וג'יהאד, מחזיקים ברקטות המכוונות למטרות שטח בעומק מדינת ישראל. הטילים המצויים בידיהם מיועדים לירי כנגד טנקים בלבד, וטווחם מוגבל לקילומטרים ספורים.

פצצה חכמה

ללא מנוע אך עם מנגנון הנחיה: סוג נוסף של נשק אווירי הוא פצצות. יש פצצות רגילות המוטלות ממטוסים, ובתור כאלה הן אינן ממונעות ואינן בעלות מנגנון הנחיה. כיום לא נהוג בצבאות המערב לעשות בהן שימוש נרחב. לעומת זאת, בידיו של צה"ל קיימות פצצות חכמות, אשר ניתן להנחות אותן. מדובר בנשק מדויק, וצה"ל עושה בו שימוש כמעט בלעדי במבצעים בעזה, וגם במבצע "עלות השחר".

כמו פצצה רגילה, פצצה חכמה מגיעה ליעדה הודות לכוח הכבידה - אך בנוסף יש לה משטחי בקרה שנעים בתגובה לפקודות הנחיה. משטחי הבקרה מאפשרים לפצצה לבצע התאמות לזווית ירידת הפצצה, או לכיוון נפילתה. אפשר לומר שבאופן הזה הפצצה 'גולשת' לעבר המטרה, ולא נופלת עליה.

מערכות ההנחיה יכולות להיות אלקטרו-אופטיות, מבוססות לייזר או מבוססות אינפרה-אדום, והן בדרך כלל ממוקמות בחלקה הקדמי של הפצצה. המערכות הללו כוללות חיישנים, וגם אמצעים המאפשרים תקשורת וכיוון "הכנפיים" ו"הסנפירים" שעל משטח הפצצה.

פצצה מסוג ספייס (צילום: רפאל)
פצצה מסוג ״ספייס״ | צילום: רפאל

במערכות אלקטרו-אופטיות, מצלמת טלוויזיה בקצהו של הפצצה שולחת תמונות של המטרה לצוות האוויר בזמן אמת כל הדרך עד לפגיעה. המצלמה נועלת את הנשק על המטרה או מנחה אותו תוך כדי מעוף כל הדרך. בפצצות מונחות לייזר, המטרה מוארת באמצעות קרן לייזר ממטוס הקרב או מיחידת כוח קרקעית. חיישנים בחלקה הקדמי של הפצצה ננעלים על קרן הלייזר ועוקבים אחריה עד למטרה. באותו אופן, פצצות המצוידות במערכות הנחיה אינפרה-אדום ננעלות על החום שנוצר מהמטרה.

פצצות חכמות מאפשרות למטוסים קטנים יותר לבצע התקפות מוצלחות גם על מטרות נייחות כמו מבנים, ביצורים או גשרים. הדיוק המקסימלי שלהן מאפשר את השגת המטרה גם בשליחת כמויות מצומצמות יחסית של מטוסים ונשק.