מטיילים רבים בשביל ישראל מוצאים את עצמם מתמודדים עם אתגרים שונים, מסלולי טיול מורכבים, ציוד כבד על הגב, שינה מחוץ לאזור הנוחות ומפגשים עם אנשים חדשים. אחד מהאתגרים שחוו מטיילי הדרום עד כה, הטמנת המים, הולך להשתנות בניסיון להקל על המטיילים.
המים הם הדבר הבסיסי ביותר – מצחצוח שיניים ועד שתייה לאורך המסלול והשמש הקופחת. בימים הקרובים יצוין בכנס "הטבע הישראלי – מבט לעתיד" השלמת התוכנית לאספקת מים בחניוני הלילה של שביל ישראל במקטע הדרומי - באר מילחן, חניון לילה ברק, חניון לילה ציחור וחניון שחור, לאחר שנים שעיקר ברזי המים היו באזורי הצפון.
אחת מהמטיילות, הגר רשף, סיפרה על העלות היקרה וההערכות מראש, שמאוד מכבידה על הטיול: "התחלנו מאילת, בחלק מהמקומות היו מים ובחלק לא. במקומות שאין בהם מים, בדרך כלל מתקשרים למטמין. יודעים על ההטמנה דרך קבוצות 'פייסבוק' ו'וטסאפ' של שביליסטים. יש 2 מטמינים עיקריים שעושים הזמנות בדרום במחיר של 10 שקלים לליטר. אני בן אדם ששותה הרבה מאוד והייתי צריכה 6 ליטר ליום כלומר, 60 שקלים בכל פעם שלא היה חניון עם מים".
עוד סיפרה רשף: "אחד מהאירועים המלחיצים שהיו לי בטיול היה ביום שהתחלנו מסלול ב-7 בבוקר. הזמנו ממטמין מים ללילה ולמחרת. באמצע המסלול וכשהקליטה רעועה לאורך הדרך, המטמין שלח לנו הודעה שהוא לא יכול לעשות הזמנה בשבילנו כי אין מספיק מים בהזמנה. ניסינו לדבר עם אחד המטמינים האחרים באזור. בסוף זה הסתדר ועדיין, זה היה מאוד מלחיץ שיכול להיות שלא יהיה לנו מים בסוף המסלול".
מטייל אחר, יאיר גל, סיפר כי התאים את המסלול לאזורי המים: "עשיתי גם את החלק הצפוני וגם את הדרום. אתה מסדר את כל היום שיהיה תואם את המים. זה הכי חשוב. כל עצירה, כל קיצור דרך, כל פעם שפותחים את המפה זה לחשוב איפה יש מים. אם אין מים בחניון לא ישנים שם. הכל סובב מים. היו פעמים שלא היינו בטוחים אם יש וניסינו למצוא אנשים שהיו פה- זה הכי קריטי".
אלוף במיל' מתן וילנאי, נשיא הקרן לשמירת הטבע והמורשת ובנו של חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי, סיפר על שביל ישראל בתקופתו: "האזורים הדרומים של שביל ישראל היו חלק מהמקומות שהייתי מטייל בהם עם אבי כילד. בתקופתי אז גם לא היו בקבוקים או מטמינים, היינו באים עם ג'ריקנים מפח שהיו יותר כבדים מהפלסטיק של היום, מבחינתי בקבוק זה שיא. היינו שותים את המים שהיו באתרי הטבע, בגבים. אז קראנו לטיול – "מסע", היינו הולכים עשרות קילומטרים. מבחינתו של אבא שלי, זה היה מובן מאליו שזו הדרך הטובה ביותר להכיר את הארץ".
"היום החבר'ה מטיילים בבתי מלון, באכסניות נוער. אנחנו היינו ישנים במלון אלף כוכבים, על הקרקע, אפילו בלי שק שינה. ככה הכרתי כל חניון וחניון. לא מזמן התקשרו אלי מבית ספר בשדה בוקר והזמינו אותי לטייל איתם, הסכמתי רק בתנאי שנישן בשטח, כמו אז".
עוזי ברזילי, מנכ"ל הקרן לשמירת הטבע והמורשת בישראל, סיכם: "מצוקת המים על שביל הישראל היא בעיקר בדרום, שהוא האזור היבש. ארגון JNF בארה"ב באמצעות הקרן נרתם לסייע ולתרום לפרויקט, מתוך הבנה שהיום נושא ההטמנה הפך לכלי משמעותי מבחינת הציבור. אנו מקווים שהמהלך יקל על המטיילים וכך, בתקופות המסכים, יעודד יותר ויותר אנשים לצאת לטייל".