עם כל הכבוד לכרישים שתקפו השבוע בסיני, מי שמפחידה אותנו באמת היא המדוזה. לא כי היא מסוכנת, היא פשוט נמצאת כאן לידנו, ובכמויות מטורפות וזאת רק ההתחלה של הקיץ כי הנחיל הגדול עושה את דרכו אלינו. האם אפשר לעצור אותה, להקדים מכה לצריבה? או שאולי כדאי לתת פתרון אחר - If you can't beat them, eat them! (אם אינך יכול להביס אותן - אכול אותן!). על ספינת המחקר אנחנו זוכים לטעום.
"כמו סוכריות גומי רק בלי הסוכר"
מה הערכים התזונתיים של זה?
"לא יודע להגיד לכם בקלוריות, אבל זה מאוד מעט. זה בעיקר חלבונים, 79% מים ו-2% חלבון".
נו, זה לא רע
"זה אפילו מצוין".
ומה מברכים על זה?
"ברכת המוציא מזון מהים או מדוזה מהים, אני יודע? בתיאבון. תתפלא שזה מאוד טעים. מדהים, נכון?"
מדהים. כן. מאוד מלוח. טעם של ים, כמו סוכריות גומי רק בלי הסוכר. ובלי הטעם הטעים - טעם של מדוזה
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
המדוזה שאכלנו על הספינה פתחה לנו את התיאבון. בעידן שבו יש מחסור במזון לאנושות, הרי מהמדוזות יש הרבה ובחינם. ושני אחוזי חלבון וקולגן זה לא רע בכלל: היפנים והסינים עושים מהן מעדנים. השף מידן סיבוני, מומחה לאוכל אסייתי ומאכל ים, מדגים שאפשר להפוך את המדוזה לגורמה: "אני אעשה ממנה טעים. כי בעצם מדוזה היא כמו טופו, רק עם מליחות. זאת טקסטורה אחרת".
תשמע, אם הצליחו לשכנע אותנו לאכול טופו אפשר גם ללכת על מדוזה.
"אני בונה בעצם סלט. הסלט מורכב מרוטב, מלפפון, ואנחנו נתבל אותה בתיבול יפני נקי. יש לנו פה מחית של צ'ילי ושום. בעצם כשאוכלים מאכלי ים כשהם במצב טרי ביפן נהוג לשלב איתם דברים שיעזרו למערכת העיכול".
איזו מנה יפה, אתה עושה לי ביס מדוזה מנצח.
"מנת השף".
זה מעולה.
"אתה חי?"
טעים לי. אני רוצה עוד.
"לבריאות. יופי".
אני רוצה לבוא כל יום. אין לזה סנפיר וקשקש, אז לצערי זה לא כשר, אבל זה מאוד טעים. ונראה לי שזה הלהיט הבא שלך. לחיי מנת המדוזה.
"הוא יכול לחסל אוכלוסיות שלמות"
הטענה היא שמדוזות הן חלק מקבוצה שנקראת פולשים ימיים. תכירו עוד פולש - הזַהֲרוֹן הֶהָדוּר, אחד הפולשים הכי מסוכנים בים התיכון. " אנחנו הולכים לדלל היום חלק מהזהרונים שפלשו לשמורה ולים התיכון בכלל בשנים האחרונות", מצהיר אייל מילר, מנהל המרחב של היחידה הימית בצפון, רט"ג.
זה בעצם מין שאוכל הכול ואין לו מישהו שטורף אותו.
"אנחנו לא מכירים מישהו שטורף אותו".
הוא פשוט מחסל את מה שיש לידו.
"כן, מחסל".
זאת פעם ראשונה שאני בשמורת טבע ורשות הטבע והגנים מבקשת ממני לצוד בעלי חיים.
"כן, הוא מגיע, הוא טורף, הוא יכול לחסל אוכלוסיות שלמות".
זהרון הדור, בשמו הרשמי, הגיע לכאן מהאוקיינוס ההודי ומוגדר מין פולש שפוגע בשיווי המשקל של הטבע
הוא מסוכן גם לנו, לבני אדם.
"זה דג ארסי. אני חטפתי לפני חודש דקירה באצבע במהלך דילול כזה".
הוא ידע שאתה הולך לחסל אותו. כמה זה כואב?
"כואב. הוא מנפח לך יפה את היד".
אז לא לגעת.
"לא לגעת".
"דג דביל ברמות"
רגע לפני שיורדים אל מתחת למים אנחנו מקבלים מאייל הוראות פתיחה באש: "להלביש על מפרק כף היד, איפה שהשעון, ללכת עם היד קדימה, זו ירייה מאוד חלשה - ולעזוב את זה. זה נתקע בו, עדיף לראש. הוא דג דביל ברמות".
אנחנו נכנסים למים ומחפשים את הפולש. הזהרון הוא דג שמתרבה במהירות רבה בצורה יוצאת דופן. הנקבה שלו יכולה להטיל עד שני מיליון ביצים בשנה אחת. ואז הוא נגלה לעינינו - זהרון הדור במלוא הדרו. דג גדול ומרשים שיכול להגיע לחצי מטר. ועכשיו זה אנחנו או הוא.
כמי שאמון על שמירת הטבע, לא כואב לך הלב להרוג דגים?
"לא, הם מפרים פה איזון".
בזה שאנחנו צדים אותם אנחנו שומרים על הדגים האחרים?
"כן".
"דג מאוד טעים. תכף תבדוק בעצמך", מבטיחים על הסיפון. "חשוב להיזהר מאוד, למה הדג הזה לא סולח".
גם כשהוא מת הוא ארסי.
"לקוצים שלו יש רעל עד 42 שעות אחרי שאתה מוציא אותם מהמים הם עדיין ארסיים. הארס שלהם נמצא בקוצים. אנחנו ניקח את הפילה העליון שלו".
זה סביצ'ה, ככה, טרי, נקי, בריא...
"טרי, ישר מהים, נקי, בלי כימיקלים, בריא".
רגע, למה קוראים לו זהרון? הוא לא בדיוק זוהר.
"אולי צריך להיזהר, בא מזהירות. חומץ בלסמי קצת... כמובן צריך גם קצת מלח, ויאללה, בוא נטעם"
זו המנה שצדנו פה לפני חצי שעה. הוא לא יעקוץ אותי בפנים?
"ממש לא. טעים מאוד"
"יצור מאוד פשוט עם תנועה מאוד אלגנטית"
על בטן מלאה בזהרון אנחנו חוזרים אל הפולשת הבאה. שעת בוקר מוקדמת, מדי. אנחנו יוצאים אל הים על ה"מדקס" - ספינת מחקר של עמותת אקואושן ואוניברסיטת חיפה. המטרה - להקדים את פלישת המדוזות הגדולה. לראות את הנחיל, להקדים תרופה לצריבה. "בנחיל הזה שבדקנו עכשיו, יש אלפים רבים של מדוזות", מסביר ד"ר יואב להן מבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה.
וזה מטר מנתניה?
"זה מטר מנתניה".
תושבי נתניה, שימו לב. אלפי מדוזות.
מטוס באוויר מחפש אחרי נחילי המדוזות, החוקרים על הספינה סופרים אותן אחת אחת: "בודקים את המליחות, את הטמפרטורה", מדגימה הדוקטורנטית נוגה ברק מבית הספר למדעי הים. "אנחנו צריכים להבין אותן, גם כדי להיפטר מהן צריך להבין אותן טיפה יותר טוב".
את הולכת להיות דוקטור למדוזות, באופן רשמי.
"כן, ככה קוראים לי לפעמים. אני מסתייגת מזה קצת, אבל כן, אני מבינה במדוזות".
תגידי, מכל היצורים הנפלאים בעולם למה החלטת לחקור דווקא מדוזות?
"שאלה ממש טובה".
מה אנחנו לא יודעים עליה?
"אנחנו לא יודעים עליהן כלום, וחלק מהפואנטה זה לנסות לגלות. אני לא חושבת שהרבה יודעים את זה, אבל בעיקרון המדוזות יש להן גם מעגל חיים מיני. עם איברי הרבייה אני הולכת למעבדה ואז אני יכולה לדעת אם זה זכר או נקבה".
יש הזדווגות ממש?
"כן. הם מפרישים את איברי הרבייה למים, ואז בעצם נפגשים ויש הפריה".
כמה מדוזות יכולות לצאת מרבייה אחת?
"מזיווג כזה של מדוזות יכולות לצאת אלפי מדוזות".
למה אין את זה כמעט בחופי יוון? למה רק אנחנו "זכינו"?
"יש עניין של טמפרטורות, אנחנו זכינו בעונג הזה".
ארץ זבת חלב, דבש ומדוזות.
הרי אנחנו מגדירים את זה מין פולש.
"אני חושב שיש ויכוח אם זה מין פולש או לא", עונה ד"ר להן.
אתה הורס לנו את הכתבה.
"בתור מדען אני צריך להיות זהיר, אתה יודע. אה, זאת כתבה על מינים פולשים. אני לא יודע. אני באמת לא יודע להגיד, אני חושב שזה באמת דיון שיש ויכוח עליו".
לפני מאה שנה לא היו כאן מדוזות?
"לא, היו. אנחנו לא יודעים בדיוק מה היו הכמויות, איזה היו. יש טענה שכן, שבעקבות שינויי האקלים והפעילות האנושית, בכל העולם יש עלייה בתפוצה ובנוכחות שלהן".
נשמע שאתה ממש אוהב אותן.
"אני מאוד... זה מאוד מעניין, כן, זה יצור מאוד פשוט עם תנועה מאוד אלגנטית".
הבחור מאוהב.
"לא, לא. אוי ואבוי".
אז ננסה להתאהב בה מתחת למים: המומחים על הספינה ממליצים להגן על כפות הרגליים, אז גרבנו גרביים שבאופנה וקפצנו אל המדוזות. לאט-לאט אנחנו מתחברים אליהן: מלטפים אותן, ואפילו אפשר לרקוד איתן. וגם להכין מהן סלט.