מלצר, יש DNA של חרקים בתה שלי!
יצורים חיים משאירים עקבות של החומר התורשתי שלהם בכל מקום: תאים מתים שנושרים מגופם, טיפות רוק ועוד. בשנים האחרונות פותחו שיטות לזהות DNA סביבתי במים, בקרקע ובאוויר, וכך להתחקות אחרי בעלי חיים וצמחים שקיימים בסביבה הזאת. כעת פיתחו חוקרים מגרמניה שיטה לזהות עקבות DNA של פרוקי רגליים בשקיקי תה וחליטות של צמחים אחרים, שאפשר לקנות בחנויות.
החוקרים זיהו כך DNA סביבתי של יותר מאלף מיני חרקים ופרוקי רגליים אחרים, וגילו כי החומר הגנטי שלהם משתמר היטב לאורך זמן בחומר צמחי מיובש. השיטה מאפשרת בין השאר לזהות את מקורם הגיאוגרפי של הצמחים, ובעיקר לעקוב אחרי שינויים שחלים לאורך זמן באוכלוסיות החרקים ולראות איך תהליכים כמו שינויי האקלים משפיעים עליהן.
"כשהחלו להתפרסם מחקרים על הצטמקות אוכלוסיות החרקים, חוקרים התלוננו שאין מספיק מידע", אמר המחבר הראשון של המאמר הנריק קרנווינקל (Krehenwinkel) לכתב העת The Scientist. הממצאים החדשים, הם מקווים, יאפשרו להשתמש בדגימות צמחים כדי לחקור שינויים בגודל האוכלוסייה ובמגוון הביולוגי של פרוקי הרגליים.
חם מדי להתרבות כרגיל
כלבי בר אפריקאים (Lycaon pictus) צדים במהלך היום ולכן עלייה בטמפרטורות מקשה עליהם לצוד. כדי להעמיד צאצאים בזמן שתנאי הציד מיטביים, הם מתאימים את תקופת הרבייה שלהם לימים הקרירים ביותר בשנה. על סמך נתונים שנאספו ב-30 השנים האחרונות על כלבי הבר בבוטסואנה, גילו חוקרים שתקופת הרבייה שלהם נדחתה בשלושה שבועות במשך השנים. בזכות הדחייה הכלבות ממליטות בטמפרטורות דומות לאלו שהיו לפני 30 שנה, אבל הטיפול בצאצאים, שנמשך כשלושה חודשים, נעשה בתנאים חמים יותר.
עוד מציינים החוקרים כי ב-30 השנים האחרונות נראו פחות צאצאים מחוץ למאורות כלבי הבר, ונראה שפחות צאצאים שרדו. כדי להוכיח את הקשר נחוצים מחקרים נוספים, אולם מחקרים קודמים הראו שכלבי בר שהתרבו בתקופות חמות יותר העמידו פחות צאצאים. כלומר, נראה שההתחממות הגלובלית צפויה לפגוע באוכלוסיית כלבי הבר האפריקאים, המצויים גם ככה בסכנת הכחדה.
התמונה מקצה היקום
סוכנות החלל האמריקאית נאס"א חשפה השבוע את התמונה הראשונה מתוך מקבץ התמונות המדעיות שצילם טלסקופ החלל "ג'יימס וב" ויוצגו היום לציבור. בצילום נראה צביר הגלקסיות SMACS 0723. כל כתם של אור בו אינו כוכב בודד, אלא גלקסיה שלמה, שקצתן רחוקות מאיתנו 13 מיליארד שנות אור – כלומר אנו רואים אותן בצילום כפי שנראו כמה מאות מיליוני שנים בלבד אחרי המפץ הגדול.
התמונה צולמה בעזרת "עידוש כבידתי" - שימוש בכבידה העצומה של צבירי גלקסיות אחרים כעדשה המרכזת את האור מעצמים רחוקים מאוד, ומאפשרת לראותם בהגדלה. "ג'יימס וב" אינו הטלסקופ הראשון שצילם את הצביר הזה. "האבל" צילם את אותה תמונה בדיוק, והשוואה ביניהם חושפת את היתרונות של הטלסקופ החדש, המצויד במראה גדולה כמעט פי שלושה, ותצפית באורכי הגל האדומים והתת-אדומים, המתאימים מאוד לגלקסיות רחוקות. בצילום החדש, שהורכב מכמה תמונות בחשיפה מצטברת של יותר מ-12 שעות, אפשר להבחין בגלקסיות שלא נראו בצילום המקורי של האבל, ובפרטים נוספים בגלקסיות מוכרות. הצילום הוא הדגמה ראשונה ליכולת של הטלסקופ לצפות לעומק החלל ולראשית היקום.
לרדת במשקל ללא מאמץ?
מחקר חדש זיהה מולקולה שנוצרת במהלך פעילות גופנית וגורמת לירידה בתיאבון ובמשקל הגוף. החוקרים נתנו לעכברים לרוץ על הליכון בעצימות גבוהה, ואיתרו אחרי כן בדמם כמות גבוהה של מולקולה בשם Lac-Phe. בבדיקות נוספות נמצאה אותה מולקולה גם בדמם של סוסי מרוץ ושל בני אדם שסיימו פעילות גופנית מאומצת. כשהזריקו את המולקולה לעכברים שסובלים מהשמנת יתר, תיאבונם פחת והם אכלו רק מחצית מכמות המזון שצרכו עכברים שלא קיבלו את הטיפול. אחרי טיפול ממושך, העכברים צרכו הרבה פחות מזון, כמות השומן בגופם פחתה, משקלם ירד ומאזן הסוכר בדמם השתפר.
דרוש מחקר נוסף כדי לבדוק אם המולקולה משפיעה על ויסות תחושת הרעב והשובע במוח, אם היא תשפיע בצורה דומה גם על בני אדם ובמיוחד אם היא בטוחה לשימוש. רק אז ייתכן שנוכל להשתמש בה כתרופה להרזיה.
החולדות שמאביקות את הפיג'ויה
צמד חוקרים מקולומביה ומברזיל גילה באחת מערי קולומביה שייתכן כי מי שמאביקות שם את צמחי הפיג'ואה, המוכרים יותר בשם פיג'ויה, הן דווקא... חולדות החוף.
הכול התחיל בעקבות שמועה שהגיעה לאוזניו של החוקר הקולומביאני על כך שהחולדות בעיר הולדתו, יצורים שבדרך כלל פעילים בלילה, שוהות בשעות היום על שיחי הפיג'ויה. כדי לבדוק את נכונות השמועה עקבו החוקרים במצלמות אחרי 22 שיחי פיג'ויה במשך 60 שעות ובדקו אילו בעלי חיים הגיעו אל פרחי השיחים. פרט לאי אלו ציפורים, 88 אחוז מבעלי החיים שביקרו את הצמח היו חולדות. יתרה מזאת, הציפורים הבודדות שהגיעו היו ממוקדות מאוד במטרה, בעוד החולדות בילו על השיחים במשך שעות ארוכות, עברו מפרח לפרח וכרסמו את עלי הכותרת שלו.
בניגוד למכרסמים אחרים שמבצעים האבקה, החולדות הללו פעילות בשעות היום ונמשכות אל עלי הכותרת הטעימים, אך לא לריח מיוחד או לצוף. במהלך הסעודה הן אינן פוגעות באיברי הרבייה של הפיג'ויה, והחוקרים סבורים שכשהן עוברות בין הפרחים הן מאביקות אותם.