קולו של החור השחור
המוטו של סרט האימה המדע בדיוני "הנוסע השמיני" היה "בחלל אף אחד ישמע אותך צורח". למעשה, בחלל אף אחד לא ישמע כלום. גלי קול מועברים באמצעות תווך, בעיקר אוויר, ועל כן בריק שבחלל איננו שומעים דבר.
אבל בסוכנות החלל האמריקאית נאס"א החליטו לתרגם לתדרים נשמעים את הקולות של החור שחור הנמצא במרכזו של צביר הגלקסיות פרסאוס, כמאתיים מיליון שנות אור מאיתנו. הקולות האלו נוצרים משינויים בצפיפות הגז במרכז הצביר בעקבות פעילות החור השחור. החוקרים לקחו את נתוני הצפיפות של הגזים שנמדדו בעזרת טלסקופ החלל Chandra X-ray, והמירו את התנודות לקולות שבני אדם יכולים לשמוע על ידי הגברתם בכ-57 אוקטבות לעומת התדר המקורי. כך הפיקו את הקולות שהחור השחור משמיע. גולשים רבים ברשת מיהרו לכתוב שהוא נשמע בדיוק כמו שציפו שחור שחור יישמע. מן הסתם לא היינו מצפים שגרם שמיים בעל שדה כבידה עצום, הבולע לתוכו כל דבר קרוב מספיק כולל כוכבים גדולים, יישמע כמו דנדון פעמונים ברוח.
עופות הענק של אוסטרליה נכחדו כי גדלו לאט מדי
"ברווזי-השד" היו עופות ענק בגודל של סוס שכמובן לא יכלו לעוף. לפני כ-40 אלף שנה הם נכחדו. לפי מחקר חדש, הסיבה לכך הייתה הגדילה האיטית שלהם, שהקשתה עליהם להתמודד עם שינויים באקלים ועם בני האדם.
החוקרים בחנו את קצב הגדילה של דרומורניס סטיטרוני (Dromornis stirtoni), הגדול מבין ברווזי השד, שחי לפני כ-7 מיליוני שנים והגיע לגובה של 3 מטרים ולמשקל של מעל 500 קילוגרם. החוקרים אספו דוגמאות מ-20 עצמות רגליים של פרטים שונים, ובעזרת שכבות העצם השונות המאפיינות גדילה והתבגרות מצאו שלדרומורניס נדרשו 15 מחזורי גדילה, וכנראה כ-15 שנים, להגיע לגודלו הסופי.
המין האחרון הידוע במשפחה, גניאורניס ניוטוני (Genyornis newtoni), היה קטן יותר והגיע לגודלו הסופי בתוך שנה-שנתיים. החוקרים מעריכים שההבדל הזה אפשר לו להסתגל טוב יותר לשינויים באקלים. המחקר תומך בהשערה שקצב גדילה מהיר של ציפורים גדולת קשור ליכולת שלהן לשרוד שינויים סביבתיים. כך אולי נוכל להעריך אילו עופות בני ימינו יהיו פגיעים יותר לשינויים, ולהיערך בהתאם.
כשכלבים זקנים סובלים מדמנציה
קהיון (דמנציה) הוא פגיעה ניוונית במוח שמתבטאת באובדן חמור של זיכרון ויכולות שכליות אחרות. התופעה אינה ייחודית לבני אדם, וזוהתה בעבר גם אצל כלבים וחיות אחרות.
כדי לבחון את היקף התופעה אצל כלבים, תשאלו חוקרים מארצות הברית 15,019 בעלי כלבים על התנהגותם ומצבם הגופני. החוקרים התחשבו בגזע הכלב ובמצבו הבריאותי כדי לשקלל את תוחלת החיים שלהם. נמצא שבדומה למה שקורה אצל בני אדם, הסיכון ללקות בקיהיון עולה באופן ניכר בגילים המבוגרים מאוד. כמו כן, כלבים שלא הרבו בפעילות גופנית נמצאו בסיכון גבוה פי 6.47 ללקות בקיהיון בהשוואה לכלבים פעילים.
החוקרים מקווים שתוצאות המחקר יוכלו לעזור לבעלי כלבים ולווטרינרים לזהות קיהיון כלבים ולטפל בו בשלבים מוקדמים יותר, ייתכן גם שחקר התופעה אצל כלבים יסייע להבין את התופעה המקבילה אצל בני אדם. עם זאת, יש לקחת בחשבון שהכלבים עצמם לא נבדקו ישירות בשום שלב במחקר ושהשאלונים עליהם התבססו החוקרים עשויים להעיד על בעיות רפואיות שאינן קשורות בהכרח לקיהיון. כך שכדי להבין את התופעה לעומק יידרשו מחקרים נוספים.
לגדול מהר בזכות היריון ארוך
באירוע שהכחיד את הדינוזאורים נכחדו גם היונקים הגדולים יחסית שחיו אז, והנותרים היו בגודל של חולדה או קטנים יותר. ואולם, תוך מיליוני שנים בלבד – הרף עין אבולוציוני – התפתחו יונקים גדולים בהרבה ממה שחיו קודם לכן, גם בעידן הדינוזאורים. כדי להבין כיצד אירע השינוי, ניתחו חוקרים מבריטניה את מחזורי החיים של הפנטולמבדה (Pantolambda bathmodon), יונק בגודל של כבשה שחי לפני כ-62 מיליוני שנים, ומאובנים רבים שלו נמצאו בצפון אמריקה. החוקרים הגיעו למסקנה כי לפנטולמבדה היה היריון ארוך ביחס לגודלו, כשבעה חודשים, וכי הוולדות הומלטו בעלי פרווה ושיניים, מה שאיפשר להם להתבגר במהירות, ולהעמיד צאצאים תוך זמן קצר. להערכת החוקרים, ההיריון הממושך, וההתרבות המהירה שהוא איפשר, עזרו ליונקי השליה להשתלט על בתי גידול פנויים. התהליך הזה לווה בגדילה ניכרת של גופם, והוביל בסופו של דבר להתפתחות של יונקים עצומים, כמו פילים ולווייתנים.
הקצף שאחראי לפצעי הבגרות
אחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם סובל מאקנה (פצעי בגרות). הפצעונים הללו שמופיעים על הפנים נובעים בעיקר מחוסר איזון הורמונלי, שמוביל להפרשה מוגברת של שומנים מבלוטות החֵלֶב הנמצאות בזקיקי השערות.
מחקר חדש מראה כי בפצעי אקנה דלקתיים, עודפי השומן על העור מציפים את המקרופאגים – תאים של מערכת החיסון שתפקידם לבלוע חיידקים ולהרוג אותם – ומעניקים להם מראה דמוי קצף. כתוצאה מכך תפקוד המקרופאגים משתבש, חיידקי האקנה מתרבים והמחלה מחמירה.
המנגנון שהתגלה גם מסביר מדוע התרופה הנפוצה לאקנה, בֶּנְזוֹאִיל פֶּרְאוֹקְסִיד, מצליחה להילחם בפצעים, ועשוי להוביל לפיתוח תרופות יעילות יותר מאלו שקיימות היום.