דגני בוקר עם חלב - הגרסה הנאוליתית
קבוצת מחקר גילתה באי לואיס בסקוטלנד חרסים שתוארכו ל-3,600-3,300 לפנה"ס. בעזרת מיצוי וניתוח כימי של מולקולות שומן הם הסיקו מה בישלו בכלים הללו.
ממצאים ארכיאולוגיים מהאי מעידים שבני אדם חיו בו כבר לפני 8,000 שנה, והותירו בו איים קטנים מעשה ידי אדם בתוך אגמים ומפרצים עמוקים, שייתכן כי שימשו למגורים, להתבודדות או לפולחן. החוקרים אספו חרסים שמורים היטב שהתגלו במים סביב האיים המלאכותיים. אפיון מולקולות השומן מ-61 חרסים שנאספו ברחבי האי העלה כי כל החרסים חוממו לטמפרטורות של מעל 250 מעלות, כנראה לצורך בישול. בחרסים מהצד המזרחי של האי ערבבו בשר וחלב, ובחרסים ממערבו הפרידו ביניהם. ב-16 מהחרסים נמצאו מולקולות שומן שמקורן בדגנים. הכמות הקטנה שנמצאה לא הספיקה כדי לזהות את הדגן בוודאות, אך החוקרים מעריכים שמדובר בחיטה. מבין החרסים האלה, בשמונה היו גם שרידי חלב ובאחד נמצא בשר.
המחקר מספק הצצה להרגלי האכילה של התושבים בצפון מערב אירופה לפני כ-5,500 שנה ומעורר תהייה: האם הקדמונים נהנו מדגני בוקר עם חלב?
קטיעת הרגל העתיקה בעולם
ניתוח מתקופת האבן: ילד שחי לפני 31 אלף שנה באי בורנאו באינדונזיה, עבר את הניתוח הכירורגי העתיק ביותר הידוע כיום: קטיעה של הרגל השמאלית. הוא נשאר בחיים שש-תשע שנים לאחר מכן.
קטיעת האיבר המוקדמת ביותר שהייתה ידועה עד כה התרחשה בצרפת לפני כמעט 7,000 שנה, ובמהלכה נכרתה אמת ידו השמאלית של חקלאי. בשנת 2020 מצאו הארכיאולוג טים מלוני מאוניברסיטת גריפית' ועמיתיו את שלדו של הנער במערה גדולה ותיארכו אותו על פי שרידי הפחמן בשיניו ובפיסות עץ שנמצאו במקום. לדבריהם. לפחות אחד מהציידים-לקטים שביצעו את הניתוח החזיק בידע אנטומי רב על גוף האדם ובמיומנות טכנית ניכרת, שאפשר למנוע מהנער דימום קטלני וזיהום. המחקרם התפרסם בכתב העת Nature.
לדברי החוקרים, התושבים שחיו בבורנאו בימי קדם פיתחו טיפולי חיטוי באמצעות צמחים מקומיים כדי להתמודד עם הזיהומים הטרופיים השכיחים באזורם. ייתכן שגם זה סייע להצלחת הניתוח. הם טוענים כי מעצם נוכחותה של עצם שהחלימה ליד מקום הקטיעה, אפשר להסיק שהמנוח שרד שש שנים לפחות לאחר מכן, ומת בסביבות גיל 20.
הבהמות הטיבטיות נושמות לרווחה
יק, הבהמה הטיבטית מהתשחצים, זוכה כעת לתשומת הלב הראויה לאחר שחוקרים גילו סוג חדש של תאים המסייעים לבעלי החיים הללו לנשום בגבהים. היק, ששייך למשפחת הפריים, מתגורר ברמה הטיבטית, הנישאת לגובה ממוצע של 4,900 מטר מעל פני הים. בעלי חיים שאינם מורגלים בחיים בגבהים חווים קשיי נשימה כבר בגובה של 2,500 מטר מעל פני הים, שבו ריכוז החמצן באוויר פוחת עקב הירידה בלחץ האטמוספרי.
במאמר החדש בחנו החוקרים את התכונות הגנטיות מאפשרות ליק לחיות באזורים דלי חמצן. לשם כך הם השוו את המטען הגנטי של היק לזה של קרוב משפחתו הפר, שחי באזורים נמוכים יותר. הבדלים בין המינים, הן במידע הגנטי והן ביצירת החלבונים, הובילו לגילוי של תת-קבוצה של תאים שלא היו ידועים קודם לכן למדע. מדובר בסוג של תאי אנדותל, שמרפדים את פני השטח הפנימיים של כלי הדם. הקבוצה הייחודית זוהתה בכל כלי הדם והריאות של היק. התאים מייצרים חלבונים שמעבים ומגמישים את כלי הדם. כך, משערים החוקרים, הם משפרים את היכולת של היק להוביל חמצן ביעילות באזורים דלי חמצן.
גישה חדשה לטיפול במחלת המלריה
בשנת 2020 איימה מחלת המלריה על קרוב למחצית מאוכלוסיית העולם - והיא ממשיכה לגבות את חייהם של מיליונים. עד כה לא עמד לרשותנו חיסון יעיל כנגד המחלה הקשה הזאת, אך ייתכן שהמצב עומד להשתנות. טיפול חדש המבוסס על מתן נוגדנים מוכנים עבר שלב ראשון של ניסוי בבני אדם, בתוצאות מבטיחות. כמעט כל המתנדבים שקיבלו זריקה אחת של נוגדן לא חלו לאחר שנחשפו במכוון לטפיל, כלומר היו מוגנים מהמחלה.
הנוגדן החדש מבוסס על נוגדן טבעי, בתוספת שיפורים שנעשו בהנדסה גנטית. הוא נקשר אל הטפיל בעוצמה גבוהה במיוחד ומונע ממנו להיקשר לתאי כבד ולהתרבות בתוכם. הוא מאוד יציב בדם ופעיל בגוף במשך שלושה עד שישה חודשים. החוקרים מעריכים כי הנוגדן יוכל לספק למחוסנים הגנה של חודשים אחדים אחרי זריקה בודדת ולהפחית באופן משמעותי את התחלואה באזורים מוכי מלריה ואת ההדבקה של עובדי בריאות ומטיילים.
הגללים שמגלים – מתי החלו בני אדם לביית בעלי חיים?
גללים שנמצאו באזור תל אבו-הוריירה במזרח סוריה חשפו מידע על הביות הקדום ביותר הידוע עד כה של בעלי חיים, כנראה כבשים. חוקרים מאוניברסיטת קונטיקט בארצות הברית חקרו שרידי גללים של בעלי חיים שנמצאו בשנות ה-70 של המאה הקודמת ליד בקתות שהיו שייכות לציידים-לקטים שחיו לפני כ-13 אלף שנה. החוקרים פיתחו שיטות מתקדמות כדי לוודא שמקור הגללים אינו מבעלי חיים בני זמננו שעברו בסביבה. חלק מהגללים היו שרופים, דבר שמרמז כי שימשו לדלק או לבנייה.
"הופתענו לגלות שציידים-לקטים הביאו בעלי חיים לאבו-הוריירה לפני 12.3-12.8 אלף שנה והחזיקו בהם מחוץ לבקתות שלהם", מסבירים החוקרים. ההפתעה היא שעד כה התיעוד המוקדם ביותר של ביות בעלי חיים כמו כבשים נמצא רק בשרידים צעירים יותר בכאלפיים שנה. מכאן עולה האפשרות שבני האדם החלו לביית בעלי חיים לפני תחילת החקלאות או יחד איתה. ממצאים כאלה יכולים ללמד הרבה על היחסים בין בני האדם ובעלי החיים בתקופות מוקדמות ועל ראשית ימי הביות.