בעוד שהחוקרים בטוחים שמצאו את הסיבה הפיזיולוגית שבגינה אנחנו מפהקים, הגורם לכך שפיהוקים כל כך מדביקים וגורמים למי שרואה אדם מפהק לעשות זאת גם עדיין שנויים במחלוקת. התשובה לכך נעוצה במחקרים ובמה שידוע עד כה על נוירולוגיה, פסיכולוגיה והתנהגות חברתית של חיות. במחקר חדש שמתפרסם בכתב העת המדעי "התנהגות החיות" נמצאו כמה פתרונות אפשריים.
פיהוק נועד למלא מחדש את הגוף בחמצן או לחילופין להיפטר מעודפי פחמן דו-חמצני שיש לנו בגוף. מדובר בדרך למתן את טמפרטורת הדם במטרה לקרר את המוח. אך מדוע פיהוק הוא "מדבק"? "ייתכן שפיהוקים מהווים דרך של חיות לסנכרן את התנהגותן בקבוצה ושל הפרטים להזהיר אחד את השני מפני סכנה", הסביר הביולוג אנדרו גאלופ מהמוסד הגבוה ללימודים טכניים באוניברסיטת ניו-יורק.
קריאת השכמה לאחרים
כמעט כל החיות בטבע מפהקות: מעכברים ועד קופים, דגים ופלמינגו. על פי גאלופ, פיהוק שחיות מבצעות אחת אחרי השנייה הוא בעצם קריאת השכמה בתוך קבוצה, שנועד לפצות על ישנוניות או חוסר תשומת הלב של הפרטים שבה.
אנו מפהקים בדרך כלל כשאנו עוברים מפעילות אחת לאחרת. בין אם נשענים לאחור כדי לנוח, או מתעוררים לאחר שינה ארוכה. אנו גם מפהקים בזמן שהסביבה שבה אנו נמצאים לא שומרת על העירנות שלנו.
הקירור המהיר של המוח שהפיהוק גורם מהווה דרך טובה עבורנו להכין אותו למשימה שאנו עומדים לבצע, מבלי להיכנס לדריכות של מצב "הילחם או ברח". לאור זאת, החברים שמסביב לומדים כיצד לנהוג ומצטרפים לפיהוק. "שיתוף" הפיהוק בתוך קבוצה יכול לגרום לחבריה לעירנות מחודשת ולשים לב שהסיטואציה משתנה ועומדים לבצע פעולה כלשהי.