מחקר חדש ופורץ דרך מנסה לפתור חלק מהתעלומה של תסמונת מוות בעריסה. מדובר למעשה ב״תסמונת מוות פתאומי בילדים״, (Sudden Infant Dearh Syndrome, SIDS), מוות בלתי מוסבר לכאורה של תינוק בריא, בדרך כלל בשישה החודשים הראשונים לחייו. מוות בעריסה הוא סיבת המוות העיקרית בקרב תינוקות בני חודש עד שנה.
לפי נתוני שירותי בריאות כללית, בישראל מתקבלים מדי שנה בין 40 ל-60 דיווחים על מקרי מוות פתאומיים ולא מוסברים. בעולם המערבי השכיחות עומדת על 1 ל־1,000 לידות חיות. למרות שמדובר בתופעה נדירה, תסמונת מוות בעריסה הינה מקור לדאגה רבה בקרב הורים רבים. כ־90% ממקרי המוות בעריסה מתרחשים עד גיל חצי שנה, ומחצית מהמקרים מתרחשים בחורף - בין ינואר למרץ; הסיכון למוות בעריסה גבוה פי כ־2.5 בחודשי החורף לעומת חודשי הקיץ.
במשך שנים כאמור, החוקרים לא מצאו גורם מדויק שעשוי להסביר את התופעה, ורבים בקהילה הרפואית האמינו כי הסיבה היא פגם במנגנון שמעיר את הגוף בעת הפסקת הנשימה תוך כדי שינה. למעשה, אותו פגם במוח מונע קימה מיידית, כפי שהייתה אמורה להתרחש במקרה שכזה.
השוואה לתינוקות בריאים
החוקרים שעומדים מאחורי הפרסום החדש בכתב העת Lancet’s eBioMedicine, מאמינים כי הם הצליחו לאשש את ההשערה הזו, זאת הודות לניתוח של דגימות דם מתינוקות שמתו בעקבות התסמונת ובעקבות מגוון של גורמים אחרים בלתי ידועים, והשוואה בין הדגימות הללו לבין אלה שנלקחו מתינוקות בריאים. החוקרים האוסטרלים חשפו את פעילותו של האנזים Butyrylcholinesterase (BChE), וגילו כי היא הייתה נמוכה במיוחד בקרב מי שמתו מהתסמונת, זאת בהשוואה לתינוקות בריאים, ולתינוקות שמתו מגורמים אחרים.
לאנזים BChE יש תפקיד מרכזי במסלול הגירוי של המוח, מה שעשוי להסביר למה התסמונת מתבטאת בדרך כלל במהלך השינה. רמות נמוכות של האנזים מיתרגמות בסופו של דבר להפחתת היכולת של התינוק להתעורר, מה שמגביר את הפגיעות ואת הנטייה ללקות בתסמונת מוות בעריסה.
במשך דורות עוקבים הורים לתינוקות אחר ההמלצות השונות שנועדו לצמצם את הסיכון, ועדיין למרבה הצער, מקרי המוות גרמו לא רק לצער רב אלא גם לתחושת אשמה ולתהיות באשר למה שניתן היה לעשות בכל זאת כדי למנוע את האסון. ד״ר כרמל הארינגטון, מי שהובילה את המחקר, איבדה את התינוק שלה באותן הנסיבות לפני 29 שנים. ״המשפחות הללו יכולות עכשיו לחיות בהבנה שמה שקרה לא היה באשמתן״, ציינה הארינגטון.
במחקר אף כתבו החוקרים כי בהתבסס על הממצאים, נפתחת האפשרות לאבחון גורמי סיכון, ״הממצאים מייצגים את האפשרות לזיהוי תינוקות המצויים בסיכון ללקות בתסמונת, וכך לסלול דרך למחקר עתידי באשר למה שניתן לעשות כדי להתערב במצב הזה ולמנוע תמותה״. השלב הבא מבחינתם הוא פיתוח של בדיקה לזיהוי אותם התינוקות שבסיכון, מה שיאפשר להציל כמה שיותר מהם.
הביקורת: "זוהי איננה כל התשובה"
ד״ר רייצ׳ל מון, יושבת הראש של כוח המשימה לתסמונת מוות מוקדם בילדים, הפועל במסגרת האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, מציינת כי מדובר במחקר בעל דגימה קטנה יחסית, ובממצאים שהם אינם חד משמעיים. ״בעוד שההבדלים ברמות האנזים בדם היו אכן שונות סטטיסטית - גם אם הממצאים יקבלו משנה תוקף במסגרת מחקרים נוספים וגדולים יותר - יש עדיין חפיפה מספקת בין הרמות שנמדדו בכל מקרה ומקרה (כולל בקבוצת הבקרה), כך שקשה לייחס לבדיקות האנזימטיות הללו יכולת ניבוי באשר לשאלת הימצאות בסיכון״, מסבירה ד״ר מון.
ד״ר גברינה דיקסון מבית החולים Children’s National בוושינגטון טוענת כי על אף שהמחקר בהחלט מעניין, עדיין קשה להסיק מסקנות ברורות. ״זו יכולה להיות הבטחה למחקר העתידי, אבל במספר כזה מצומצם של ילדים שנבדקו, צריך יותר פער כדי להגיד שניתן מהיום לפעול בהתאם לבדיקות כאלה״.
בארגונים שונים שתומכים בקידום המחקר בתחום נוקטים גם כן בזהירות. ״זוהי התקדמות, ועל כן עלינו להיות אופטימיים״, הסבירה אליסון ג׳ייקובסון, מנכ״לית ארגון First Candle האמריקני, ״אבלו זוהי איננה כל התשובה כולה. החשש שלנו הוא מתחושת ביטחון מוטעית לאור הממצאים, ולאור בדיקה עתידית, מה שעלול להביא הורים לאמץ הרגלי שינה לא בטוחים״.
צריך להבין כי כל העניין של החוקרים האוסטרלים הוא לחשוף את המנגנון שאולי עומד מאחורי מקרי המוות האלה. גם אם לאנזים יש קשר בלתי מעורער להופעת התסמונת ולמוות בעריסה, יכול בהחלט להיות שעדיין לתנוחת השינה יש השפעה - בכך שהיא גורמת להפסקת הנשימה למשל. הטיפול במחסור באנזים עשוי להציל תינוקות, אך הוא איננו מייתר את ההנחיות מצילות החיים של הרופאים לשינה בטוחה.
"אני ממליצה להתכונן ליום שלאחר הלידה כבר בהריון. צריך לדעת לדעת איך להשכיב לישון, איך לחמם או לקרר את החדר, מה לעשות אם חלילה יש צורך בהחייאה", מציינת עדי קורנגולד חיון, מייסדת "באלעולם" מיזם דיגיטלי ששואף להיות מעין "מורה נבוכים" להורים טריים. קורנגולד, אחות, יועצת הנקה ויועצת שינה, מספרת כי גם היא מפנה את ההורים שאותם היא מלווה בתור מדריכה - להנחיות רופאי הילדים ומשרד הבריאות. "זהו נושא כאוב, אבל יש צעדים שניתן לנקוט בהם כדי לצמצם את הסכנה".
אם כן, עד כמה שהמחקר מעודד ונותן תקווה באשר להבנה טובה יותר של התופעה, וכך גם אולי למניעתה, בארגוני הבריאות ברחבי העולם ממשיכים להמליץ על זהירות ועל פרקטיקות שנועדו לספק סביבת שינה בטוחה עבור תינוקות. באתר משרד הבריאות מפורטות ההמלצות.