אוקסיבנזון (Oxybenzone) היא תרכובת אורגנית הנפוצה בסוגים מסוימים של תכשירי הגנה מהשמש, ותפקידה הוא לחסום קרינה על-סגולה. כשאוקסיבנזון בא במגע עם שושנת הים, שהיא קרובת משפחה של האלמוגים, המבנה שלו משתנה. בעקבות השינוי, חשיפה נוספת לאור מניעה בחומר תהליכים מזיקים שעלולים להרוג את שושנת הים או את האלמוג שנחשפים להם.
רוב שוניות האלמוגים בעולם מצויות כיום בסכנה, בעיקר עקב שינויי האקלים שמביאים לעליית טמפרטורת מי הים. אלמוגים חיים בשיתוף עם אצות חד-תאיות: האלמוג מספק לאצות בית והגנה, והן בתמורה מספקות לו סוכרים שהן מייצרות בעזרת אור השמש בתהליך הפוטוסינתזה. תוצרי הפוטוסינתזה הם מקור המזון העיקרי של האלמוג. בנוסף, האצות הצבעוניות, הן המעניקות לאלמוגים את המראה הססגוני שמזוהה איתם.
ואולם, כשטמפרטורת המים עולה, האצות מתקשות להמשיך ולנצל את אנרגיית השמש לייצור סוכר, ואף מתחילות לייצר חומרים המזיקים לאלמוג. האלמוג בתגובה מגרש אותן, מתוך הגנה עצמית, ובתוך כך הוא מאבד את צבעו ומלבין. אלמוגים יכולים להתאושש מהלבנה אבל לא לשרוד כך לאורך זמן, ואם הגורם שהביא להלבנה לא נעלם תוך כמה שבועות, האלמוגים מתים. בזמן ההלבנה האלמוג גם חלש ופגיע יותר למחלות.
התחממות מי הים אינה הגורם היחיד המאיים על שוניות האלמוגים. השינוי בחומציות הים עקב עליית רמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, מחלות, זיהומים הנובעים מפעילות בני האדם ודיג יתר הם גורמי סיכון נוספים לשוניות האלמוגים.
האלמוגים וקרם ההגנה
בשנים האחרונות נמצא שהתרכובת האורגנית אוקסיבנזון, שהיא מרכיב של חלק מתכשירי ההגנה מהשמש, גורמת גם היא נזק לאלמוגים. במחקר באיי הבתולה השוו חוקרים בין התנאים בשני מפרצים – אחד שמושך אליו תיירים רבים ואחר שנוכחות בני האדם בו דלה מאוד. צוות המחקר כלל מדענים מארצות הברית ומישראל, בהובלת יוסי לויה מאוניברסיטת תל אביב ואריאל קושמרו מאוניברסיטת בן גוריון. במפרץ המתויר מצאו החוקרים ריכוזים גבוהים של אוקסיבנזון במים, ובמשך חמש שנים לא נצפתה בו התחדשות של אוכלוסיית האלמוגים. לעומת זאת, במפרץ השכן לא זוהה אוקסיבנזון כלל, ואוכלוסיית האלמוגים גדלה ושגשגה בתקופת המחקר.
כשבחנו החוקרים את השפעת האוקסיבנזון על פגיות של אלמוגים – שלב צעיר במחזור החיים של האלמוג – הם ראו שעלייה בריכוז החומר במים גרמה לפגיות לאבד את יכולת השחייה שלהן, ושהפגיעה הייתה חמורה יותר באור מאשר בחושך. בעקבות מחקרים כאלה החליטו הרשויות המנהלות חלק מהחופים בהוואי ובאיי הבתולה לאסור את השימוש בתכשירי הגנה המכילים אוקסיבנזון.
עם זאת, במחקר נוסף מדדו חוקרים את ריכוז האוקסיבנזון במי הים בכמה אתרים בהוואי ומצאו שבכולם ריכוז החומר היה נמוך מאוד, מתחת לסף שאמור לסכן את האלמוגים. הריכוזים שנמצאו באתרי תיירות פופולריים אכן היו גבוהים יותר לעומת אזורים פחות מתויירים, וייתכן שתרמו לפגיעה באלמוגים לצד האיום העיקרי עליהם – התחממות המים.
קרינה מסוכנת
עדיין נשאלת השאלה למה אור השמש מחמיר את הפגיעה באלמוגים. איך ייתכן שאותו חומר שמגן עלינו מנזקי הקרינה העל-סגולה מחמיר את הפגיעה שלו באלמוגים ובשושנות ים בנוכחות אותה קרינה? במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Science גילו חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית כי שושנות הים, הקרובות לאלמוגים מבחינה אבולוציונית, משנות את מבנה האוקסיבנזון ומוסיפות לתרכובת מולקולת סוכר שהופכת אותה למסיסה במים. החומר החדש לא רק שאינו מגן מפני קרינה על-סגולה, אלא מעודד ייצור של רדיקלים חופשיים – חומרים שנוטים לעודד תגובות כימיות כמו חמצון ועלולים לגרום נזק לתא ולחומר הגנטי שלו. הרדיקלים החופשיים מביאים להלבנה של שושנות הים ושל האלמוגים ובסופו של דבר למותם.
עוד גילו החוקרים כי שושנות ים שחיות לצד אצות חד-תאיות פחות פגיעות לאוקסיבנזון, משום שהוא מצטבר בתוך האצות במקום ברקמות של השושנה. בעקבות הדמיון בין שושנות ים לאלמוגים, ייתכן שאפשר להסיק מכך שגם אלמוגים הסובלים מהלבנה עקב התחממות חשופים הרבה יותר עקב כך לנזקי האוקסיבנזון.
איך אפשר להיות חכמים בשמש ובכל זאת לא לפגוע באלמוגים? ראשית מומלץ לקרוא את רשימת הרכיבים של קרם ההגנה ולהעדיף תכשירים שאינם מכילים אוקסיבנזון, או חומרים אחרים שמזיקים לאלמוגים. תכשירי הגנה מהשמש המבוססים על מינרלים נחשבים בריאים יותר לאלמוגים, ואילו תכשירים המכילים ננו-חלקיקים עלולים להזיק מאוד לאלמוגים. קרם הגנה מינרלי שמשאיר סימנים לבנים ואינו נספג בעור הוא קרם ללא ננו-חלקיקים ועל כן נחשב בטוח יותר. לבסוף, מומלץ ללבוש בגדים ארוכים, כולל בגדי ים, ולחבוש כובע כדי לצמצם את חשיפת עורנו לשמש ולכן גם את כמות קרם ההגנה שאנו צריכים למרוח.