אחד הדוברים המרכזיים בכנס רפואת העתיד, MEDICINE 2042 שיתחיל מחר (רביעי) בתל אביב הוא פרופ׳ סטיבן דיקס מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, אשר עוסק בחקר נגיף ה-HIV משנת 1993. דיקס פרסם יותר מ-500 מאמרים שעברו ביקורת עמיתים, מאמרי עורך וביקורות שהוזמנו על ידי כתבי עת מדעיים יוקרתיים בתחום פעילותו ובמגוון תחומים אחרים.
פרופ׳ דיקס קיבל לאורך הקריירה שלו מספר מענקים למחקר, והוא משמש חבר בדירקטוריון המכון לחקר תרופה ל-HIV, המכונה amfAR. נוסף על עבודתו המחקרית, פרופ׳ דיקס עומד בראשה של קליניקה המעניקה טיפול ראשוני לנשאי HIV. המוחמה בעל השם העולמי יציג בפני באי הכנס שני נושאים, אשר לכאורה לא קשורים זה לזה; מגיפת הקורונה, ומציאת חיסון ותרופה לנגיף HIV. הניסיון להבין את הקשר בין שתי המגיפות, שקשה במחשבה ראשונה למצוא מכנה משותף ביניהן, הביא אותנו לשבת לשיחה עם פרופ' דיקס, שבה התחוור כי למרות השוני העצום בין השתיים, יש בהן מן המשותף: היכולת שלנו למצוא להן פתרון.
אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני אנשי רפואה ברחבי העולם הוא ה"לונג קוביד", קורונה מתמשכת. צבר של סימפטומים שעלולים להימשך שבועות או חודשים אחרי ההחלמה מקורונה, ומקשים על החזרה לשגרה. התופעות השכיחות כוללות עייפות רבה, קוצר נשימה, בעיות בריכוז ובזיכרון, אובדן או שינוי של חוש הטעם והריח, כאבי שרירים, כאבי מפרקים ובעיות שינה. על פי ההערכות, כ-30% ממי שנדבקו בקורונה צפויים לסבול מלונג קוביד.
בחודש אפריל פורסם אודות שני מטופלים שסבלו מלונג קוביד, וזכו להקלה משמעותית בסימפטומים, הכל לאחר השימוש בתרופה האנטי ויראלית של פייזר, פאקסלוביד. פאקסלוביד משלבת בתוכה תרופה ישנה אנטי-ויראלית של פייזר, ריטונאוויר, וחומר חדש שנועד לטפל בקורונה; התרופה מיועדת למניעת מחלה בקרב מטופלים בעלי סיכון גבוה. באחד המקרים אשר עוררו את סקרנות החוקרים, אישה בת 47 שסבלה במשך חודשים ארוכים מלונג קוביד, נדבקה בשנית בקורונה, וקיבלה מרשם מהרופא - פאקסלוביד למשך 5 ימים. ביום השלישי לטיפול תסמיני הלונג קוביד פחתו באופן משמעותי. המטופלת השנייה שחוותה שיפור בזכות פאקסלוביד, הוא של אימונולוגית בת 37. החוקרת ששמעה על אחד המחקרים שפורסמו בתחום, כמו גם על המקרה של אותה אישה בת 47, החליטה לנסות את הטיפול בעצמה. לאחר 5 ימים של טיפול, חל שיפור בתסמינים שהפכו פחות תכופים. בתום שבועיים - העייפות שליוותה אותה נעלמה לגמרי.
שני המקרים הללו נשמעים כמו נקודת אור שיש להיאחז בה ככל שניתן, עד למציאת תרופה למצב אשר מרתק רבים לבתיהם, במצב של חוסר מסוגלות משתקת. אבל, מספר פרופ׳ סטיבן דיקס, חברות תרופות נוטות להתעלם ממקרי בוחן כאלה המערבים מטופלים יחידים. אכן, דובר פייזר ציין לאחרונה כי בשלב זה אין תכנון לערוך מחקרים בתחום הלונג קוביד מטעם החברה.
לטענת פרופ׳ דיקס מדובר בהחמצה של הזדמנות מחקרית, שכן מניסיונו רב השנים, מקרים מהסוג הזה בדיוק הם שהביאו להתקדמות במחקר ה-HIV. אבל מדוע דיקס כה בטוח שלא מדובר באנקדוטות חריגות שמעידות בחריגותן על הכלל? ובכן, זהו בדיוק העניין, הוא לא בטוח. "הם בהחלט עלולים להיות מקרים חד פעמיים. אין שאלה. לונג קוביד זו מחלה מאוד מסובכת, כל אחד חווה אותה באופן שונה, חלק מהאנשים נוטים לחוש הקלה אחרי השיא, חלק מהאנשים מפתחים אותם בשלב מאוחר יחסית אחרי שהם מחלימים מקורונה. לונג קוביד שונה עבור כל אחד. לכן אפשרי שהשיפור בשני המקרים הללו נבע מסיבה שלא קשורה לנטילת פאקסלוביד, אלא בא לידי ביטוי בסמוך לנטילתה. אבל האנקדוטות הללו הן חלק מחבילה שלמה של דאטה שאנחנו מסתכלים עליה בהקשר הזה. יש הרבה מאוד מידע שמראה שהנגיף עשוי להימצא בגופם של אנשים במשך חודשים על גבי חודשים, ובקרב אלה יש מי שיחושו חולים בעקבות כך. זה הלונג קוביד. האנקדוטות בשילוב עם המידע הזה - מהווים סיבה מוצקה וטובה בעיניי לחקור את התופעה הזו בצורה שיטתית וזהירה".
אז למה אנחנו עדיין לא רואים את ההשקעה הנדרשת במטרה החשובה הזו?
"מדובר בהשקעה עצומה; עלות הגשמתו של רעיון לכדי קבלת אישור מחקרי שלו, עולה כמיליארד דולרים פחות או יותר. אז מובן שצריך ראציונל, אבל אני מאמין שרוב החוקרים מאמינים בשלב הזה, שהרציונל קיים. יש לנו מספיק ראיות שמצדיקות התחייבות לחקור את זה, ואנחנו צריכים לעשות את זה - ולעשות את זה מהר, כי מיליונים ברחבי העולם סובלים עכשיו מהבעיה הזו".
פרופ' דיקס חדור אך מודע היטב למהססים. "כמובן שיש טענות נגד. לא כולם מאמינים שלונג קוביד אמיתי. למה הם סקפטיים? אין בדיקה ללונד קוביד. אין ביו-מארקרים לזה, ואנחנו מתבססים על דיווח של מטופלים לגבי התחושה שלהם. האתגר פה עבור מדענים, עבור חברות תרופות, ועבור מי שאחראי על הרגולציה בתחום (למשל ה-FDA בארה"ב) - מדובר ב׳עסק מבולגן׳. ההתמודדות עם תוצאות המבוססות על דיווח מטופלים היא מאתגרת מאוד, כי אנשים הם 'מבולגנים'. זה דבר שקשה מאוד למדוד, אין הגדרה שהיא סטנדרט, וכל אותם גורמים פשוט תוהים - 'איך בכלל נוכל להוכיח שמשהו עובד?' זה השלב שבו הם הופכים שמרניים למדי, ומעדיפים להשקיע את הכסף במחקרים אחרים. זה בדיוק מה שקורה בימים אלה עם לונג קוביד".
בתור מי שעסק במהלך כמעט כל שנות הקריירה שלו בנגיף שנתפס כאחד המאיימים ביותר, מפתיע למדי (לפחות ברגעים הראשונים) לשמוע עד כמה מושקע פרופ׳ דיקס במאמצים למצוא פתרון לבעיה רפואית שניתן לתאר כ׳תחושה כללית רעה׳, כמצב שבו מטופלים פשוט ׳לא מרגישים טוב׳ אבל לא גרוע מכך. מצב שלעיתים נפתר מעצמו ונשמע די אמורפי. אבל, דיקס יהיה הראשון לחלוק על האפיון הזה. "הבעיה עם לונג קוביד, ואנחנו רואים את זה בהרבה מחקרים, כולל כמה מהחשובים ביותר שאף הגיעו מישראל, היא ההגדרה של המצב הרפואי הזה. תחת ההגדרה של לונג קוביד נופלות כל התופעות והמצבים שמהם סובל אדם למשך כמה חודשים, אשר הופיעו אחרי הקורונה - ושהמטופל לא סבל מהן קודם לכן. אם מסתכלים על הרשימה, רואים שיש שם כמעט הכל, אפילו נשירת שיער".
"גם אני איבדתי הרבה שיער מהר מאוד בשנות ה-20 שלי, אילו זה היה קורה היום, ולפי ההתייחסות של רבים מהמחקרים העכשוויים לתופעת הלונג קוביד, הייתי אמור לייחס את זה ללונג קוביד", מסביר בחיוך פרופ' דיקס. "זה לא עוזר לנו, זה לא באמת סוג הסימפטומים שאנחנו מודאגים לגביהם. אנחנו מדברים על קונסטלציה של סימפטומים שהם כל כך חמורים עד שמשפיעים על איכות חייהם של אנשים, ומביאים אותם לעיתים קרובות למצב של מוגבלות. זה קורה, ואין על כך עוררין - גם בקרב מחוסנים, גם במקרים של אומיקרון; למרבה המזל זה לא מאוד נפוץ, אבל זה קורה".
פרופ׳ דיקס אף מוסיף כי נתון שלושים האחוזים, ללא ספק חלק משמעותי מאוד מהאוכלוסייה, איננו רלוונטי באמת לתופעת הלונג קוביד כפי שהוא רואה אותה. המקרים החמורים שהביאו את דיקס להפוך לאחד מהדוברים הבולטים לטובת מחקר הלונג קוביד, מהווים לטענתו אחוזים בודדים בלבד, אלא שלשיטתו גם הם מהווים מסה משמעותית המצדיקה הקצאת משאבים לכדי השגת פתרון. "אם מחצית מאוכלוסיית העולם נדבקה בקורונה, כמה אחוזים ממחצית אוכלוסיית העולם, מדובר בהרבה מאוד אנשים". כך, אם נותר ספק בליבו של מי מבין קוראי שורות אלה, מבהיר דיקס: "אני חושב שלונג קוביד הוא אחד ממשברי בריאות הציבור הגדולים ביותר שעומדים בפנינו כיום. אני גם חושב שככל שעובר הזמן יותר ויותר אנשים מבינים את זה, כי הגרסה המגבילה של לונג קוביד שאנחנו מדברים עליה - היא ממש לא משהו שאף אחד מעוניין להתמודד איתו". אילו היינו מתעוררים מחר לחזון של פרופ׳ דיקס, ההגדרה המחקרית של לונג קוביד הייתה מצומצמת משמעותית בהשוואה לזו של היום. זה היה מאפשר את מציאת כל מי שללא ספק סובלים מלונג קוביד, ואלה היו זוכים לטיפול הולם.
עוד בחזון של פרופ׳ דיקס, מציאת תרופה וחיסון לנגיף ה-HIV. "הנגיף הזה הוא עדיין בעיה. מיליונים נדבקים מדי שנה, יותר ממיליון מתים בשנה, והמספר של הנשאים רק גדל. הטיפול הוא יקר, והמטופלים נדרשים לקחת כדורים מדי יום במשך עשורים, היום אנחנו לא ממש בטוחים מי ישלם על כל זה בעתיד". פרופ׳ דיקס מסביר שהקורונה שינתה את התמונה לגמרי במערכות הבריאות ברחבי העולם, והדבר בא על חשבון טיפול בבעיות אחרות, בהן נגיף ה-HIV ומחלת האיידס.
"דרך אחת להימלט מהבעיה - היא למצוא תרופה; זה כמובן בנוסף לחיסון. אנחנו זקוקים לשניהם". הצוות של פרופ׳ דיקס עסוק במציאת תרופה כזו מאז שטימותי בראון, שהוצג לעולם בתור "החולה מברלין" לפני כעשור, בזכות היותו האדם הראשון שהחלים מ-HIV. את הגישה לפיה אין מתעלמים ממקרים רפואיים אנקדוטליים, מיישם פרופ׳ דיקס בעבודתו בתחום האיידס, לכן הוא קורה לנקוט בגישה דומה גם בבחינת תופעת הלונג קוביד. "מאז שבראון נרפא נרשמו עוד כמה כמותו, ואנחנו עמלים על דרכים חדשניות בהתבסס על מה שניתן ללמוד מהם, כדי למצוא תרופה. יש מגוון גישות שאנחנו נוקטים בהן במרפאה שלנו, זה חלק גדול מאוד מהיום יום שלנו, ואני אופטימי - יותר מרבים - שנמצא משהו, אבל זה לא יקרה בשנה הבאה. זה ייקח לפחות עשור. עדיין, אני אופטימי לגבי האפשרות שנגיע לזה".
בתוך העולם המסובך עד מאוד שבו פועלים פרופ׳ דיקס וחברי הצוות שלו, לעיתים רבות כשהם כאילו מגששים באפלה בלתי נגמרת של חוסר ידיעה כשבידיהם כמה "פנסים" של ידע מחקרי, מפתה לחשוב על קיומו של "מרכיב קסם", כזה אשר אם יושג - יוכל לפתור את הבעיה.
האם יש אלמנט חסר שהשגתו תוכל לקדם את המחקר באופן משמעותי ותוך זמן קצר?
"כיום ה-NIH בארה"ב משקיע רבות במחקר, זו ממש עדיפות עלינה עבור המכונים הלאומיים לבריאות. מדינות אחרות כן משתתפות במאמצים, אבל הן לא מתחייבות באותה המידה. אנחנו זקוקים ליותר מעורבות של ממשלות ברחבי העולם. ההתגייסות הבינלאומית היא משהו שאנחנו זקוקים לו, ולצד זה - חסרה גם המעורבות של התעשייה עצמה, של חברות התרופות. בשנות ה-90 היו כ-15 שהשקיעו משאבים רבים במחקר, היום יש לנו כמה עשרות תרופות בזכות זה. היום יש רק כמה חברות בודדות שמעורבות במה שאנחנו עושים בתחום, והן עדיין לא משקיעות באופן משמעותי. ככל שאנחנו מתקדמים מבחינה מחקרית אני מקווה שנראה יותר השקעות מצידן. אני באופן אישי עושה מאמצים כדי שזה יקרה, ואני גם כדי מנסה למשוך חוקרים מתחומים אחרים כמו למשל חקר הסרטן, שיש להם מה לתרום לנו מבחינה אקדמית".
יש תחושה שהיום מגיפת ה-HIV כבר לא נתפשת כבעיה בכלל.
נכון, אנשים בהחלט מניחים שבגלל שיש תרופות שמאפשרות לנשאים לחיות עשורים, חיים מלאים ואיכותיים - אז זו כבר לא בעיה. מג׳יק ג׳ונסון הוא דוגמה בולטת למקרה מפורסם, ואני מבין את מה שגורם לתפישה הזו. מה שאנשים לא מבינים זה ש-HIV נוכח יותר ויותר באוכלוסיות המודחות לשוליים. מדובר באנשים שאין להם גישה לשירותי בריאות; עובדים בזנות, אסירים, צעירים - בקרבם מתפשט הווירוס, והאתגר הוא להביא אותם למרפאה ולשמור עליהם בטיפול לאורך עשורים". אם נחזור לחזון של פרופ׳ דיקס, המטרה היא להיות מסוגלים לאתר במהרה את הנשאים, ובהתערבות רפואית קצרת טווח לרפא אותם, כדי שיוכלו לשוב לתפקוד נורמלי.
מה שאתה מתאר נשמע אחרי שנתיים של קורונה, לכאורה, כבר השגה. הצלחנו בשנתיים להגיע לשיתוף פעולה בין ממשלות, ולהתגייסות התעשייה שהביאה לחיסון. איך יתכן שבעיה שקיימת הרבה יותר שנים מהקורונה, והיא ללא ספק בעיה שהעולם היה שמח להיפטר ממנה, לא זכתה לטיפול דומה?
בהשוואה ל-HIV, הקורונה היא נגיף טיפש ואיטי. לא ניתן להשוות בין הווירוסים, למשל בגלל הסיבה שאדם אחד שנדבק ב-HIV מארח בגופו מגוון רחב כל כך של הווירוס, עד שהוא רב יותר מהמגוון שקיים עבור קורונה בעולם כולו. אנחנו מדברים על נגיף שמשתנה, מתפתח, עובר מוטציות על בסיס שעתי - תוך שהוא קופץ מאדם לאדם, וממשיך להתקיים בגוף הנשא ללא הפסקה מרגע ההדבקה. לכן מדובר במשימה קשה לאין שעור. עדיין, יש השקעה של כשלושים שנה בניסיון למצוא תרופה וחיסון, מדובר במיליארדים של דולרים. כל הידע שנצבר בשילוב עם התשתית הבינלאומית שנבנתה לצורך הטיפול בקורונה - יכולים להוות בסיס מצוין להתקדמות משמעותית".
למעשה, פרופ׳ דיקס מספר שחלק ניכר מהיכולות המחקריות שהביאו להתקדמות המהירה בתחום הקורונה הן הודות לשנים של השקעה במחקר ה-HIV. “עכשיו, אחרי שהסבנו כל כך הרבה ממה שהושג למען הטיפול בקורונה, הגיע הזמן להשיב את הפוקוס, או חלק ממנו למאמצים בתחום ה-HIV, שהוא כאמור וירוס הרבה יותר מאתגר".
האופטימיות שמלווה את ד"ר סטיבנס לאורך שנות הקריירה שלו עד כה, נוכחת עד מאוד בשיחה עמו. "אני מקווה שאנשים יצליחו לשאוב השראה ממה שהעולם הצליח להשיג במקרה של הקורונה, ויאמינו כמוני שרוח הצוות הזו ברמה הבינלאומית יכולה לשרת אותנו כדי למצוא חיסון ותרופה גם ל-HIV. עבורי, מה שחווינו בשנתיים האחרונות אמור להבהיר לממסד הרפואי ששיתופי הפעולה מהסוג הזה, בין דיסציפלינות שונות, זה בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו כדי לפתור את הבעיות הרפואיות הגדולות ביותר כיום".
הכנס שיימשך יומיים צפוי לארח דוברים בינלאומיים העומדים בראש התחומים המחקריים בהם הם עוסקים. חתני פרס נובל, בכירי מערכת הבריאות בארץ ובעולם ובכירים מתחומי החלל, התעופה, והצבא - כמו גם נשיא המדינה - ישתתפו באירוע בו יוצגו וינותחו מחקרים פורצי דרך בתחום חקר הסרטן, האיידס, הסוכרת וההשמנה, זאת לצד שיטות טיפול חדשניות.