אין ספור מחקרים מדעיים מתפרסמים בכל יום ברחבי העולם ורובם המכריע לא מגיע לאתרי החדשות ולרשתות החברתיות. לכן החלטנו לעשות לכם סדר ובעזרת מכון דוידסון נפרסם בכל שבוע את המחקרים והחידושים המעניינים ביותר בעולם המדע.
החשש מהתפרצות מחלת אבעבועות הקוף
בשבועות האחרונים זוהו כמה מקרים של מחלת אבעבועות הקוף במערב אירופה ובצפון אמריקה. תחילה התגלתה המחלה בבריטניה ובימים האחרונים גם בספרד, קנדה, ארצות הברית, פורטוגל ושוודיה. פיזור התחלואה בכמה מדינות מעורר דאגה בגופי בריאות עולמיים בשל החשש כי הנגיף יתחיל להתפשט באוכלוסייה גם מחוץ לאזור התפוצה הרגיל שלו, במרכז אפריקה. נכון לעכשיו אין סיבה לדאגה של ממש. מספר החולים שזוהה עד כה נמוך מאוד – רק כמה עשרות מאומתים או אנשים שיש חשש כי נדבקו. סביר להניח כי עכשיו, מרגע שהחלו בניטור פעיל של המחלה, יתגלו נדבקים נוספים. לפי אחת ההשערות, עיתוי ההתפרצות קשור להתחדשות תנועת התיירים בעולם בעקבות הסרת הגבלות הקורונה ברוב המדינות. בכל מקרה יש חיסון יעיל נגד אבעבועות הקוף, אותו חיסון שהכחיד את מחלת האבעבועות השחורות בסוף שנות השבעים. בבריטניה כבר החלו לחסן בו אנשים שנחשפו לחולים.
לידיעה המלאה באתר מכון דוידסון
דינגו: בין כלב לזאב
מאי שדה
כלבי הדינגו הגיעו לאוסטרליה ממזרח אסיה לפני 8-5 אלפי שנים, והתפתחו מאז בנפרד מכלבים אחרים ומזאבים. עקב כך האבולוציה שלהם הייתה שונה מזאת של הכלבים המבויתים שאנו מכירים כיום. במחקר חדש בחנו מדענים היכן בדיוק ממוקמים הדינגו בעץ האבולוציוני של משפחת הכלבים.
החוקרים בדקו את הרצף הגנטי של דינגו טהור, והשוו אותו לגזעי כלבים מבויתים, כגון לברדור, בוקסר ורועה גרמני, ולזאב גרינלנד. השוואה כזאת מאפשרת להשוות את מידת הדמיון בין חיות וכך ללמוד על הקשרים האבולוציוניים ביניהם. הבדיקה חשפה למשל שלגזעי הכלבים המודרניים, שהתזונה שלהם כוללת מזונות עתירי עמילן, יש עותקים רבים של גֵן שמאפשר להם לפרק עמילן לסוכר. לעומת זאת לדינגו ולזאבים יש רק עותק אחד של הגֵן. ההבדל הזה גם יצר שוני בהרכב אוכלוסיית חיידקי המעיים של הדינגו בהשוואה לשאר הכלבים.
החוקרים מסיקים שבזכות הבידוד משאר כלבי העולם, והסביבה השונה שבה הדינגו התפתחו, הגנטיקה שלהם שונה מזו של הכלבים המבויתים המודרניים. כך שהם מייצגים ענף קדום של כלבים, שנפרד משאר הכלבים שאנו מכירים. לטענת החוקרים, מחקרים כאלה יכולים ללמד אותנו הרבה על הגנטיקה של חברינו הכלבים ואף לסייע בחקר מחלות גנטיות של כלבים גזעיים ובטיפול בהן.
הגזע לא עושה את הכלב
ד"ר יונת אשחר
לרוב האנשים יש תפיסות מסוימות לגבי תכונות אופי של גזעי כלבים: איזה גזע ידידותי, מי מהם חרדתי ומי קל לאילוף. אך האם הגזע של הכלב יכול לנבא בצורה טובה את אופיו? לפי מחקר שבחן את ההתנהגות של למעלה מ-18 אלף כלבים ואת הגֵנים של יותר מאלפיים מהם, התשובה שלילית.
כלבים היו בעלי החיים המבויתים הראשונים. במשך השנים נוצרו שושלות של כלבים שהתמחו בתפקידים מסוימים, כמו כלבי ציד או כלבי רועים. בעליהם בחרו בכל דור את הכלבים שהיו טובים במיוחד בעבודה שלה הם נועדו, וכך שושלות שונות פיתחו תכונות והתנהגויות מעט אחרות.
גזעי הכלבים שאנו מכירים כיום נוצרו במאה ה-19. בני התקופה החלו לגדל כלבים כתחביב, ולפיכך נטו להכליא כלבים על פי מראה, ולא התנהגות. למרות זאת, אנשים רבים טוענים בתוקף שלגזעים השונים יש אופי שונה. במחקר נמצאו רק תכונות מעטות הקשורות לגזע, וגם הן לא הופיעו אצל כל הכלבים מגזע מסוים. נמצא שרק כתשעה אחוזים מהשונות בהתנהגות הכלבים מוסברים על ידי הגזע שלהם. בסופו של דבר, לכל כלב יש אישיות ואופי משלו, שמושפעים מהגנטיקה אך גם ממה שעבר במהלך חייו.
הנוצות הצבעוניות של הזוחלים המעופפים
ד"ר יונת אשחר
פטרוזאורים, זוחלים שעפו בעזרת כנפי עור עשרות מיליוני שנים לפני הציפורים, היו מכוסים נוצות ססגוניות. חוקרים מאירופה ומברזיל בחנו מאובן שהשתמר היטב של גולגולת פטרוזאור מהמין טופנדקטילוס אימפרטור (_Tupandactylus imperator_), שתוארך לכ-113 מיליון שנים לפני זמננו. למין הזה הייתה כרבולת גרמית גדולה, והחוקרים זיהו בבסיסה, במאובן, סיבים קטנים ומסועפים שמזכירים מאוד נוצות פלומה. לטענתם, הסיבים לא רק מזכירים נוצות אלא הם ממש נוצות.
בנוסף, בחינת הנוצות בעזרת מיקרוסקופ אלקטרונים גילתה שיש בהן גופים זעירים, הקרויים מלנוזומים. אלו הם מאגרים של הצבען מלנין, שנותן את הצבע לעור, לנוצות, לשיער ולעיניים של בעלי חיים, ביניהם גם בני האדם. המלנוזומים שנמצאו במאובן הפטרוזאור מעידים שגם היצורים הקדומים האלה השתמשו באותו צבען כדי לתת צבע לנוצותיהם. ומבנה המלנוזומים מעיד שהמעופף הקדום התהדר בדוגמה שכללה כמה צבעים.
ריפוי גני לחולי המופיליה
ד"ר אילת זאוברמן
טיפול גנטי חדש, שסיים את השלב השלישי והמכריע של הניסויים הקליניים, עשוי לחסוך לחולים בסוג הנפוץ ביותר של מחלת ההמופיליה את הצורך בקבלת זריקות כמעט יומיומיות.
המופיליה היא מחלה גנטית הגורמת לבעיות בקרישת הדם ולדימומים חוזרים ונשנים. הטיפול הניסיוני החדש, בשיטה שנקראת ריפוי גני, ניתן בעירוי חד-פעמי של טריליוני נגיפים מהונדסים שנושאים בתוכם את ההוראות לייצור החלבון התקין שחסר לחולים. כפי שהחוקרים קיוו, אצל רוב משתתפי הניסוי, הטיפול עורר את תאי הכבד שלהם לייצר כמות מספקת של חלבון פעיל כדי למנוע את הדימומים או לפחות למתן אותם למשך שנה לפחות בהשוואה לחולים שקיבלו את הטיפול השמרני. עם זאת, רוב המטופלים חוו תופעות לוואי, לפעמים קשות. יידרשו מחקרים נוספים כדי לקבוע אם הטיפול החד-פעמי משפיע לאורך זמן, או שמא צריך למצוא דרכים לחזור עליו פעמים נוספות.
דבורים מסוגלות להבדיל בין מספרים זוגיים לאי זוגיים
אורי ברמן
דבורים הן בעל החיים השני, אחרי האדם, שמסוגל להבחין בין מספרים זוגיים לאי-זוגיים, כולל מספרים שלא פגשו בהם בעבר. דבורים יכולות ללמוד לפתור בעיות אף שמוחן הזעיר מכיל פחות ממיליון תאי עצב. מוח האדם, לשם ההשוואה, כולל 86 מיליארד תאי עצב. למרות מוחן הזעיר חוקרים הצליחו לאמן דבורים לבצע פעולות חשבון פשוטות ואף להבין מושגים מופשטים.
עתה, חוקרים מאוסטרליה ומצרפת לימדו שתי קבוצות נפרדות של דבורים להבחין בין מספרים זוגיים לאי-זוגיים. הם אימנו כל קבוצה בעזרת כרטיסיות שעל גבן מספר משתנה של צורות. אם הדבורים בחרו בכרטיסייה הנכונה הן קיבלו פרס מפתה: מי סוכר, ואם טעו קיבלו מים עם חומר מר. לאחר תקופת אימון הדבורים הצליחו לבחור באופציה הנכונה ב-70 אחוז מהמקרים. הן הצליחו לעשות את זה אף שהכרטיסיות כללו גם פריטים שלא ראו בשלב האימון.
הדבורים שאומנו לקשר בין מספרים אי-זוגיים למי סוכר, למדו את המשימה מהר יותר מדבורים שאומנו לזהות מספרים זוגיים. בכך הן שונות מאוד מבני אדם, שנוטים לזהות מספרים זוגיים יותר בקלות.