משחר ימי האנושות הביט האדם סביבו, שאל שאלות על המציאות וחיפש תשובות. אחד המקורות המועדפים לתשובות היה תמיד מנהיגים רוחניים, כמו כוהנים או נביאים, שנחשבו נציגיהם עלי אדמות של האלים. המהפכה המדעית שהחלה במאה ה-16 הציגה מקור סמכות חדש להבנת המציאות, שלא נשען יותר על חוכמה קדומה, אלא הציע דרך חדשה לשאול שאלות ולקבל עליהן תשובות: מחקר וניסוי.
מקורות הסמכות שאליהם אנחנו פונים אינם מוגבלים כמובן למוסדות מובְנים כמו דת ומדע, שכן כולנו מחפשים תשובות גם בסביבתנו הקרובה, ובכלל זה בחיק המשפחה, אצל חברים ובקהילה. זה היה נכון בעבר, שבו למשל, אם לילדה שלי הופיעה פריחה מוזרה על הרגל, לפני שהייתי פונה לרופא הכפר הייתי שואלת את אימי או את חבריי ההורים אם הם מכירים פריחה כזאת ויודעים מה לעשות. אך הנטייה לפנות לסביבה הקרובה נותרה דומיננטית גם כיום, ואף התרחבה. לפעמים במקום לשאול חברים, אנחנו מתייעצים ברשתות החברתיות עם כל מי שמוכנים לענות לנו.
למי אנחנו מאמינים יותר?
אנו מחזיקים בעמדות מסוימות על בסיס אינטואיציה או סיבה מוגדרת. סיבות לקבל טענה כלשהי כאמת עשויות להיות פנימיות או חיצוניות. הסיבות הפנימיות קשורות לתוכן העמדה או למהותה – אני מסיקה שמשהו נכון על בסיס הניסיון הקודם שלי או ידע שצברתי. בהיעדר ידיעה קודמת אנחנו עשויים להסתייע באמון שיש לנו במקור שממנו הגיע המידע. במקרה כזה נאמר שהסיבה לעמדה שלנו היא חיצונית. לדוגמה, אני יודעת ש-2 הוא מספר ראשוני כי זה ידע שצברתי, ויודעת מניסיוני שלידה היא חוויה כואבת, ואני מאמינה שכדאי לי להתמיד בפעילות גופנית כי אני סומכת על רופאת המשפחה שלי שהמליצה לי על זה – סמכות חיצונית. מהי הסמכות הזאת?
מחקר שפורסם לאחרונה מצא כי סמכות מדעית נחשבת בדרך כלל מקור מידע אמין יותר מאשר סמכות רוחנית, בלי קשר לרמת הדתיות של הנבדקים. במחקר, שנערך ב-24 מדינות, הציגו החוקרים למשתתפים הצהרות עמומות וחסרות משמעות של ממש במגוון נושאים וממקורות שונים. חלק מהמקורות הללו ייצגו סמכות דתית-רוחנית ואחרים ייצגו סמכות מדעית. לדוגמה, הקביעה "אנחנו בעיצומה של תקופת פריחה מודעת לעצמה, של הוויה שתקשר אותנו עם הקשר עצמו" יכלה להימסר לכאורה מפי מדען או מטיף נוצרי. נמצא כי הצהרה מפי מדען נחשבת אמינה יותר מהצהרה דומה המגיעה ממנהיג רוחני.
לדברי החוקרים, במחקרים קודמים זוהתה תופעת "אפקט הגורו" – הנכונות של אנשים להאמין לטענות שמגיעות ממקור שהם בוטחים בו, כלומר מנהיג רוחני או אינטלקטואל מוביל, גם אם הם לא מבינים אותן במלואן. במקרים מסוימים הצהרות עמומות ממקורות כאלה עשויות להתקבל כאמת דווקא בגלל עמימותן. לתופעה שגילו במחקר הנוכחי הם בחרו לקרוא "אפקט איינשטיין", כלומר הנכונות לקבל טענה על בסיס המקור המדעי האמין שלה ולא על בסיס הבנת התוכן שלה. השם מתייחס כמובן לאלברט איינשטיין, שהפך כבר בחייו לאייקון פופולרי המייצג את דמות המדען בתרבות המערב.
אחרי שביססנו את דעתנו החיובית על אמינותו של מקור המידע, יהיה קשה לשכנע אותנו בעמדה ההפוכה. כאן נכנס לתמונה כשל מחשבתי נפוץ שנקרא "הטיית האישוש": כשאנו חושבים על עמדה כלשהי שאנו מחזיקים בה, אנחנו מבקשים לחוש צודקים. לכן אנו נוטים לייחס משקל רב יותר לראיות שמחזקות את עמדתנו מאשר לאלה שסותרות אותה.
אמון בימי הקורונה
מחקר משנת 2013 בדק איך האמון במדע משתנה בתנאים מעוררי חרדה. בתקופות של קושי, בני אדם נוטים לפנות למקור סמכות בחיפוש אחרי תשובות ופתרונות. החוקרים מצאו כי חולים סופניים שאינם דתיים נוטים לבטוח יותר במדע, במה שאולי פועל על תקן של אמונה דתית, שמחזקת ומנחמת במצבי חרדה וחוסר ודאות.
התפשטות מגפת הקורונה בשנתיים האחרונות מאפשרת לחקור אם אמון הציבור במדע משתנה בתקופה של חרדה כלל עולמית. בתוך כך יש לקחת בחשבון שהמגפה פרצה בעיצומו של תהליך ששינה את פניה של תקשורת ההמונים. אנו רואים כיום כי קרנם של ערוצי החדשות הממוסדים – בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ואפילו באינטרנט – יורדת, ואת מקומם תופסים ערוצי מדיה חדשים ורשתות חברתיות. המידע זורם ברשתות כל הזמן, ולעיתים קרובות אין בהן מי שיבדוק את העובדות טרם פרסומן.
מדובר בשינוי כבד משקל. אומנם הרשתות החברתיות "דמוקרטיות" יותר ומאפשרות לכל אדם להביע את דעתו, אך כוחה של דעה תלוי אצלן בתפוצה שלה ואינו קשור כמעט לאמינות או לידע הממשי של מי שהביע אותה. הרשתות החברתיות בנויות בצורה שמחזקת את הטיית האישוש שלנו, על ידי כך שהן יוצרות תאי תהודה: ה"פיד" של רובנו מורכב בעיקר מאנשים שחושבים כמונו ומהדהדים את דעותינו. במצב הזה מפתה מאוד לחשוב, "אם כולם מסכימים איתי אני בטוח צודקת".
ממצאים מחקריים מעידים כי בתחילת המגפה הפגין הציבור עניין גובר והולך בהכרת פרטי התהליכים המדעיים והרפואיים הנוגעים למשבר. סקר שנערך לפני כשנה גם הצביע על עלייה חדה באמון הציבור במדענים. העולם התמודד עם מצב חירום רפואי, והמדע נתפס כמי שיציל את האנושות על ידי פיתוח של תרופות וחיסונים.
הבעיה היא שהמדע אינו דמבלדור, ולא נכון להתייחס אליו ככלי קסום לפתרון בעיות. חיסונים ותרופות אכן פותחו במהירות שיא, אך גם הנגיף השתנה בהתמדה ומוסיף לתעתע במאמצים האדירים שמושקעים במלחמה בו. לאכזבת הציבור גם עכשיו, יותר משנתיים אחרי פרוץ המחלה, עדיין איננו יודעים עליה מספיק, ויעילות האמצעים שאנו מפעילים נגדה מוגבלת.
ממצאים סותרים חדשות לבקרים
במדע יש חוסר ודאות מובנה – תהליך צבירת הידע דורש זמן. מצב החרום שיצרה מגפת הקורונה לא הותיר זמן למחקר ארוך טווח ולתהליכי ניפוי וביקורת מורכבים לפני פרסום מחקרים חדשים. ממצאים חדשים צצים חדשות לבקרים ולא פעם הם סותרים ממצאים אחרים שהתגלו רק לאחרונה. הציבור, שמחפש תשובות מוחלטות וחד-משמעיות לשאלותיו, עלול במצב הזה לאבד חלק מהאמון שיש לו במדע ובמדענים.
גם הוויכוח הפנים מדעי, שהוא חלק משמעותי בצבירת הידע ובדיקתו וחיוני לתהליך המדעי, פוגע באמון הציבור כשהוא נעשה לעין כל. המגפה הוציאה את הידע המדעי ואת תהליך האיסוף שלו מהמעבדה למרחב הציבורי, וחשפה אותו לקהל כשהוא עדיין בוסרי וגולמי. נוצר כאן מעין שילוב בין השלב הראשון בתהליך החקר המדעי, שבו מדענים מפרסמים את מחקריהם בכתבי עת מדעיים שמתמחים בתחום המחקר הספציפי שלהם, לבין השלב האחרון – שבו המדע מובא לעין הציבור דרך אמצעי התקשורת.
כיום, הדיון המדעי מתרחש בתקשורת הפופולרית, וכך מתרדד ומתערבים בו מומחים מטעם עצמם, שחסרים את הידע הבסיסי לעיסוק בנושאים אלו. יש להבדיל בין חיפוש מידע מדעי ברשת, שיכול להועיל אם יודעים איפה לחפש, לבין חיפוש מידע מדעי ברשתות החברתיות. חיפוש כזה, שאינו נשען תמיד אפילו על פנייה לסמכות, לא כל שכן על מקור מידע אמין ומבוסס, יכול להיות מועיל או הרה אסון – תלוי מי יענו לנו ולמי נבחר להאמין.
מאחר שהתהליך נמצא בעיצומו, עדיין מוקדם לקבוע אם אכן יש ירידה באמון הציבור במדע עם התמשכות המגפה, או שהעלייה שנרשמה ב-2020 עדיין מורגשת. דרוש עדיין מחקר רב כדי להבין לעומק את מקומם של מקורות סמכות שונים במנגנוני קבלת ההחלטות שלנו לגבי אמינות המידע שאנחנו נחשפים אליו, בעיתות משבר ובכלל. באילו תנאים מתקיים אפקט איינשטיין? איך הוא קשור לאפקט הגורו? ואיך תשפיע המגפה על אמון הציבור במדע בטווח הרחוק? בשאלה האחרונה נצטרך לחכות למשפט ההיסטוריה. המושבעים עדיין מתלבטים.