“הראיות המדעיות המצטברות לא משתמעות לשתי פנים: שינויי האקלים הם איום לביטחונו ובריאותו של האדם ולשלמותו של כדור הארץ. כל איחור בפעולה משקדימה עולמית ומשותפת לאדפטציה ומיטיגציה (נקיטה בפעולות שימתנו את ההשפעות) תביא להחמצת חלון ההזדמנויות ההולך וקטן שיאפשר לנו להבטיח עתיד בר קיימא, כזה שנוכל לחיות בו”. כך כתבו צוות חוקרי האקלים הבכירים שהתכנסו במסגרת הפאנל הבין ממשלתי לשינויי האקלים של האו”ם, בדוח החדש שמתפרסם היום (IPCC).
הפעם, התמקדו החוקרים בהשפעות, באימוץ שינויים ופתרונות מצידנו ובפגיעות שלנו אל מול מה שכבר קשה מאוד לשלוט בו. הדוח מחדד כמה עמוק אנחנו מצויים כבר בתוך המשבר, גם אם אנחנו עדיין לא מבינים אותו במלואו, ולא חווים אותו במלוא עוצמתו; וגם - כמה גרוע הוא עוד עלול להיות. ההתחממות הגלובלית משפיעה ותמשיך להשפיע לרעה על המגוון הביולוגי על כדור הארץ שהולך ופוחת, ועל אי השיוויון בחברה.
מה קורה עכשיו?
שינויי האקלים שנגרמו על ידי האדם גרמו לאבדות ונזק לטבע ולאדם עצמו, למרות הניסיונות לשנות כיוון. מידת ההשפעה וממדיה על הסביבה הטבעית ומערכות החיים בה היא רבה ממה שעובר בעבר. שינויי האקלים הספיקו לגרום לנזקים ארוכי טווח, וככל שעובר הזמן יותר ויותר מהם הופכים לבלתי הפיכים - בקרקע, באוקיינוסים ובחופים.
מחצית ממיני בעלי החיים כבר נמצאים בנדידה מאולצת לעבר אזורים קרים יותר - לעבר הקוטב, או מעלה לנקוות גבוהות יותר. מחצית מאוכלוסיית העולם חווה מחסור חמור במים, בחלק מהשנה או בכולה, כתוצאה מהאינטראקציה של משבר האקלים עם גורמים נתונים נוספים.
אירועי קיצון אקלימיים הופכים לסיבה נפוצה יותר ויותר לניתוקם של אנשים ממקום מגוריהם ולפליטות אקלים, 20 מיליון איש בממוצע נאלצו לעבור מביתם מדי שנה מאז 2008.
לא שיערנו שזה יהיה כל כך חמור עבור מערכות החיים בטבע
ההשפעות השליליות שאנחנו עדים להם כבר היום הן חמורות ורחבות ממה ששיערו מדענים בעבר. מספר אירועי קיצון כבר התרחשו, מה שמהווה חצייה של בפועל של התחזית לממוצע הגלובלי של התחממות עד שנת 2100. אלה מביאים ויוסיפו להביא שינויים קיצוניים למערכות החיים בסביבת הים והיבשה.
יותר ויותר נקודות אל-חזור נחצות ככל שעוברים הימים
יש גבולות ליכולת שלנו להסתגל ולהמתיק את הגזרות. אנחנו מוסיפים לחצות אותם באפן מתמשך. יותר ויותר מערכות בטבע נדחקות למצבים שמהן כבר לא יוכלו לצאת, בתוך כך למשל שוניות אלמוגים, יערות גשם, ומערכות חיים הרריות וקוטביות.
חלק מהאזורים על כדור הארץ צפויים להפוך לכאלה שבלתי אפשרי לקיים בהם חיים, או לכל הפחות - שמסוכן לקיים בהם חיים. זה כולל גם אזורים שכיום מאוכלסים בצפיפות. אחד מאירועי הקיצון הנכללים בתופעה - שקיעתן של מדינות איים שלמות.
גם באקלים - יש אין שוויון
תמותה משיטפונות, בצורות וסופות - גבוהה פי 15 באזורים הפגיעים יותר, בהשוואה לאלה הפגיעים פחות, כך על פי מדידות שהתבצעו בעשור האחרון. למעשה, ישנם כ-3.5 מיליארד איש שפגיעים במיוחד לפגעי משבר האקלים, הם מתגוררים בעקר במרכז ובדרום אמריקה, מערב, מרכז ומזרח אפריקה, דרום אסיה, מגוון מדינות אי מתפתחות והאזור הארקטי. עדיין, כולנו מושפעים. החל באירועי קיצון שקורים בכל האזורים, דרך פגיעה בבריאות הפיזית והמנטלית של אזרחים בכל המדינות, וכלה בצמצום במגוון הביולוגי הייחודי לכל אזור ואזור - אנחנו בסופו של דבר מקושרים זה לזה, והגבולות המלאכותיים הם כלל אינם פאקטור במשבר הזה, לפחות לא מבחינת מה שמתחולל סביבנו.
אנחנו עדיים מתנהגים כאילו אין משבר, וזה רק מחריף את המצב
ברמה המצטברת והגלובלית - יש שיפור במאמצים להסתגלות, אבל יש גם פערים גדולים בין מדינות, שרק צפויים להעמיק. עיקר המאמצים הם בקנה מידה קטן, ברמת הסקטורים ולא ברמה המדינתית, ונועדו לטפל בסיכונים קצרי הטווח; בנוסף, מדובר בעיקר בתכנון והיערכות - ולא בפעולות שננקטות בשטח. תוכניות להתמודדות וחקיקה - אבל עוד פחות אכיפה ויישום בשטח.
מה בהמשך? הסיכון גובר, מהר מכפי שחשבנו
מאז ההערכה האחרונה של ה-IPCC, סיכוני משבר האקלים גדלים מהר מכפי שהעריכו החוקרים, הם יהיו חמורים חמורים יותר ויופיעו מוקדם יותר.
סיכונים למערכות ייחודיות תחת איום יתממשו כבר ברמת התחממות (בערך חציוני) של 1.5 מעלות, ברמת התחממות של 2 מעלות יתממשו תרחישי קיצון.
כל קפיצה, ולו קלה שבקלות, בהתחממות - הופכת את המצב לגרוע יותר. הגענו לשלב שבו קשה יותר ויותר לנהל את ההשפעות של שינויי האקלים, כי הן הופכות לסבוכות יותר. מספר גורמים מסכנים באים לידי ביטוי בו זמנית, והם משפיעים לא רק עלינו אלא גם אחד על השני. ההשפעה השלילית היא מצטברת, וחולשת על מספר אזורים ותחומים.
כל עלייה קטנה, כל התחממות, מביאה להחרפת אי הגמישות שלנו ושל בעלי החיים ביכולת שלנו להסתגל. חוסר יכולת להסתגל, או יכולת פחותה להסתגל טל מול מגוון אירועי הקיצון תביא לפגיעה ואובדן שרק יחמירו בכל שבריר מעלה.
יש מערכות שכבר בסף של 1.2 מעלות צלזיוס יספגו פגיעה קשה. בהתחממות של 1.5 מעלות צלזיוס, עד 14% מהמינים במערכות החיים היבשתיות יתמודדו עם סיכנת הכחדה במידת סיכון גבוהה. מדובר בפי-1000 יותר משיעור ההכחדה הטבעי. בהתחממות של יותר מ-1.5 מעלות תתגבר הסכנה גם בתחום החקלאות, באזורים בהם מפיק האדם יבולים שמהווים את הבסיס התזונתי עבור מיליארדים ברחבי העולם. בהתחממות של 1.8 מעלות - מחצית מאוכלוסיית העולם תימצא בסכנת חשיפה לתקופות של תנאי אקלים מסכני חיים - תוצאה של שילוב בין תנאי לחות גבוהה וטמפרטורה גבוהה, כל זה עד שנת 2100.
חציית סף 1.5 המעלות, גם באופן זמני בלבד, כוללת סיכונים ממשיים רבים, וירידה לאחר חציית הסף לא תאפשר לנו “למחוק” את הנזק שייגרם.
פעולות קצרות טווח שיגבילו אותנו מתחת ל-1.5 מעלות עשויות להפחית משמעותית את הנזקים והאבדות לבני האדם ולמערכות הטבע. גם אם לא את כולם - לפחות חלק.
יש פתרונות, צריך לפעול עכשיו
באשר למה שניתן לעשות כדי להמתיק את המכות בעתיד - מדגישים המדענים כי אין ממש דרך לברוח מצמצום פליטת גזי החממה. עד כמה שהדבר בנתפס בעיני רבים (ובהם מזהמים בעלי אינטרס כלכלי מובהק) כגזרה קשה, הגזרה האמתית היא מה שיקרה אם לא נצמצם בפליטות.
הם מוסיפים כי פתרונות טכנולוגיים לא יעשו את העבודה אם לא יזכו לתמיכה בדמותן של פעולות נוספות. אין תחליף לשינויים התנהגותיים ולכאלה שיהיו מעוגנים במוסדות, כך לפי המומחים. דרוש מימון, מענה לסוגיית הצדק החברתי בתוך הפערים שיוצר האקלים בין בני האדם, ובעיקר התיישרות של המדיניות של ממשלות בהתאם ליעדים שהוסכם עליהם בפורום האקלים הבינלאומי.
חלון ההזדמנויות נסגר בקצב מהיר, והוא אשר מגדיר במידה רבה את העתיד שלנו. סף 1.5 המעלות נקבע מסיבה טובה, וההתעלמות ממנו בפועל, כפי שקורה למרבה הצער ביום - יוביל אותנו לחצות יותר ויותר נקודות אל חזור, מה שיביא לנזק רב יותר למגוון מערכות חיים בטבע - וגם לזו שלנו, בני האדם.
לזעקה שמושמעת בדוח ה-IPCC הגיב בין היתר ג’ון קרי, השליח המיוחד למשבר האקלים של הנשיא ביידן: ”הדוח מצייר תמונה עגומה של ההשפעות שאנחנו כבר עכשיו חווים כתוצאה מהתחממותו של כדור הארץ, ומהסיכונים הנוראיים שימשיכו להקיף אותנו אם נמשיך להתעלם מהמדע“, קרי התייחס להיעדר הפעולה מצידן של ממשלות והוסיף - ”הכחשה ועיכוב הן אינן אסטרטגיות, הן מתכון לאסון“.
ורד איל-סלדינגר, מנהלת תחום אנרגיה ואקלים בגרינפיס ישראל: "אנחנו בפתחו של עשור קריטי לאקלים, וישראל לא רק שלא עושה די, אלא כלל לא נמצאת בכיוון הנכון כדי לקחת חלק במאמץ הגלובלי למיתון התחממות כדור הארץ לרף המעלה וחצי". באשר למקומה של ישראל ציינה איל-סלדינגר כי העוצמה והמהירות של שינויי האקלים שמתרחשים כבר היום, אמורים להטריד במיוחד אותנו. ”עבורנו הישראלים, מכיוון שלפי דו"ח מבקר המדינה האחרון ישראל רחוקה מאוד מלהיות מוכנה למציאות האקלימית-אקולוגית החדשה, שרק שתלך ותחריף, ועל כן על ממשלת ישראל לפעול בדחיפות לתיקון הליקויים הרבים שנחשפו בדו"ח זה“, ציינה.
מאדם טבע ודין, הפועלים במישור המשפטי ונרתמים לסייע במאבקים סביבתיים בארץ, חלקם קשורים קשר ישיר להשפעות המשבר, טוענים: "הדוח מחייב אותנו לבחון את משבר האקלים דרך עיניים חברתיות ולהיערך לכך שמשבר האקלים פוגע באופן החמור ביותר, ברמה החברתית, הכלכלית והבריאותית דווקא בקבוצות המוחלשות והמודרות באוכלוסייה, ובכך יגביר את הפערים בחברה“.
שירה ליברטי, מנהלת תחום האקלים, בחברה להגנת הטבע, הוסיפה: "אם זה לא היה עצוב, זה היה מרגש - הדו"ח המיוחד שנחשף היום, קורא לשיקום, הגנה ויצירה, של מערכות טבעיות, כצעד חובה במאבק על יכולתנו לחיות על פני כדור הארץ".
השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, אמרה: "הדוח חוזר ומדגיש את סיכוני האקלים באזור הים התיכון. אנחנו נמצאים באזור רגיש המחייב אותנו להמשיך ולפעול על מנת להיערך למשבר האקלים. אין לנו זמן לבזבז, והממשלה תאיץ את צעדי ההיערכות שלה".