ספינת המפרשים אנדיורנס, שבראשה עמד מגלה הארצות הבריטי ארנסט שקלטון (Shackleton), ואשר טבעה בשנת 1915 מול חופי אנטארקטיקה אותרה היום (רביעי) בעומק 3,000 מטר מתחת לפני המים. על פי התיאור של חברי המשלחת, שחיכו במשך כמעט שנה במחנה אוהלים, היא כותרה ונמחצה על ידי גושי קרח וצללה. צוות החיפוש המיוחד שנשלח לחופים הקפואים הצליח בעזרת מכשור חדש ומתקדם לאתר את מקומה. "אלו שרידי הספינה הטובים ביותר שראיתי. היא במצב מצוין", אמר מנסון באונד מנהל משימת החיפוש. "אנחנו המומים מהמזל שלנו".
שקלטון וחבריו יצאו בשנת 1914 מחופי בואנוס איירס וניסו להיות הראשונים שחוצים את אנטארקטיקה ברגל, מאזור ים ודל ועד מצר מקמורדו – 2,900 ק"מ של הליכה. חברי המשלחת קיבלו שתי ספינות: הראשונה "אנדיורנס", שתביא אותם לים ודל; והשנייה "אורורה", לטובת צוות הסיוע שיעגון בנקודת הסיום ויעביר להם אספקה לחלק השני של המסלול.
כשהגיעה הספינה לאזור ים ודל, היא נקלעה לסערה ונלכדה בין גושי קרח ענקיים וכבדים שלא אפשרו לה לנוע אחורה וקדימה. אנשי המשלחת חיכו חודשים רבים לרוח שתזיז את גושי הקרח או לחלופין את הספינה. בסוף אוקטובר הורה שקלטון לנטוש את הספינה ולהקים מחנה אוהלים על גוש קרח סמוך. החברים בילו את זמנם במשחקי ספורט ותחרויות. למרבה הצער הלחץ של הקרח גבר וב-21 בנובמבר טבעה אנדיורנס. לפני שטבעה, הספיקו חברי הצוות לחלץ ממנה את אספקת המזון וסירות ההצלה.
במהלך התקופה העתיקו חברי המשלחת כמה פעמים את מקום מושבם, אחרי שגושי הקרח נסדקו ואיימו להישבר. הם ניסו להתקדם ליבשה בעזרת מזחלות שלג ואכלו כלבי ים ופינגווינים שהצליחו לצוד. בתחילת אפריל 1916 נשבר גוש הקרח תחת רגליהם והם נטשו בחופזה את המחנה האחרון. הצוות יצא בשלוש סירות הצלה לים הפתוח והגיע לאי אלפנט, שהיה אז שומם, חלק מקבוצת איי שטלנד הדרומיים. באי השומם המתינו חלק מחברי המשלחת לחילוץ, בעוד שקלטון ואחרים יצאו בסירה לכיוון ג'ורג'יה הדרומית כדי להזעיק עזרה. אחרי חודשים רבים ותלאות הצליחו כולם להיחלץ.
במשך שנים רבות ניסו משלחות לאתר את אנדיורנס, אך רק משלחת החיפוש שאורגנה על ידי קרן המורשת הימית של איי פוקלנד הצליחה לעשות זאת. בעזרת כלי רכב תת-ימי חדיש בשם סברטות', שמצויד במצלמות וסורקים ברמה גבוהה, הצליחו החוקרים למצוא אותה. למרבה המזל, היא השתמרה בצורה טובה מאוד, כפי שהעידו אנשי הצוות.