במסגרת מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת Environment International, ניתחו מדענים דגימות מ-22 תורמים אנונימיים, כולם מבוגרים בריאים. הממצאים גילו את חלקיקי הפלסטיק הקטנים בקרב 80% מהנבדקים.
מהבדיקה עולה כי חלקיקי מיקרופלסטיק מסוגלים לנוע בגוף וכך אף להתקבע באיברים. ההשפעה שלהם על הבריאות עדיין איננה ברורה דיה, אבל החוקרים מודאגים מכיוון שהם מאמינים שהמיקרופלסטיק פוגע בתאי הגוף. מחקרי מעבדה שנערכו הראו כי מיקרופלסטיק אכן הצליח לגרום נזק לתאים אנושיים. התגלית הזו - בשילוב הידיעה על מה שמסוגלים חלקיקי זיהום אוויר לחולל בגופנו - מותירים את המדענים עם לא מעט חששות.
ב-17 מהדגימות נמצא מיקרופלסטיק, ומחצית מהם הכילו פלסטיק PET (פוליאתילן טרפתאלט), הנפוץ מאוד בבקבוקי משקה; שליש מהדגימות הכילו פוליסטירן - קלקר, הנפוץ יותר באריזות מזון ומוצרים אחרים. רבע מכלל הדגימות הכילו פוליאתילן, הפולימר שממנו עשויות שקיות קניות, כאלה שאנחנו פוגשים לרוב בסופר.
הפלסטיק נזרק על ידי בני האדם בכמויות אדירות ברחבי העולם, והמיקרופלסטיק שנגזר ממנו נמצא היום כמעט בכל מקום – מפסגת האוורסט ועד למעמקי האוקיינוסים. עד כה הצליחו מדענים להראות שהחלקיק הקטן נכנס לגופנו במזון, בשתייה, ואפילו תוך כדי נשימה.
מה זה מיקרופלסטיק?
הפלסטיק שאנחנו זורקים שורד שנים בסביבה, על הקרקע ובים. חום, רוח וגלים מפרקים אותו, בתהליך איטי, שתוצריו הם המיקרופלסטיק - חלקיקים קטנים יותר של מוצרי הפלסטיק המקוריים. בהגדרה, אורכם נע בין 1 מיקרומטר ל-5 מילימטר. ישנם גם חלקיקי פלסטיק קטנים יותר, והם קרויים ננופלסטיק. כמו חלקי הפלסטיק הגדולים, גם המיקרו והננופלסטיק, על אף שחומקים לעתים מהעין, אינם מתכלים בטבע. הם מגיעים למי הביוב דרך מערכות הניקוז, ונמצאים בקרקע ובים. ככל שהם קטנים יותר - כך קשה יותר לסנן אותם החוצה. ככל שעובר הזמן הם רק מקיפים אותנו יותר ויותר.
״המחקר שלנו מהווה אינדיקציה ראשונה מסוגה לכך שיש לנו חלקיקי פולימר בדם - זו תוצאה פורצת דרך״, ציין פרופ׳ דיק ות׳אק, אקוטוקסיקולוג באוניברסיטה החופשית של אמסטרדם והוסיף, ״עם זאת, עלינו להרחיב את המחקר ולהגדיל את הדגימה, את מספר הפולימרים שיעברו הערכה וכן הלאה״.
האם אנחנו צריכים להיות מודאגים?
לדעתו של פרופ׳ ות׳אק אכן יש מקום לדאגה, ״החלקיקים נמצאים שם, והם זורמים בגוף שלנו״, אמר לגרדיאן הבריטי. ״אנחנו גם יודעים שתינוקות וילדים יותר פגיעים ויותר נתונים להשפעה השלילית של כימיקלים וחלקיקים, וזה מדאיג אותי מאוד״.
חשוב לציין כי השונות בין כמויות וסוגי הפלסטיק בין דגימה לדגימה הייתה רבה, אך כפי שמזכיר פרופ׳ ות׳אק מדובר במחקר חלוצי שדורש המשך עבודה. יתכן כי השונות הרבה נובעת מחשיפה לפלסטיק במועד קרוב למתן הדגימה, כמו למשל שתייה מכוס קפה חד פעמית בעלת ציפוי פלסטיקי כלשהו.
מה קורה לפלסטיק בגוף שלנו?
משך זמן הימצאותם של החלקיקים בגוף והדם, מסוגלותם להגיע ולהתבסס באיברים כאלה ואחרים, ויכולתם או אי יכולתם לעבור את מחסום דם-מוח - הן שאלות וסוגיות קריטיות שלבטח יישאלו כחלק ממחקרים עתידיים בתחום. בעוד ששאלות רבות עדיין לא פתורות, נעשה מאמץ מחקרי בשנים האחרונות להתמקד בנושא אשר נדמה שמשפיע עלינו יותר משאנחנו מבינים.
בחודש פברואר פרסמנו מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב ומוסיף להבנה, כמו גם לחששות החוקרים. תוצאות הבדיקה הראו כי מידת רעילותו של פלסטיק שנזרק ונשחק בסביבה הטבעית לאורך שנים, מגביר את רעילותו - הקיימת גם ככה - כאשר הוא מוצא את דרכו לגוף האדם. מחקר אחר שפורסם ב-2021 בכתב העת PNAS מצא שמיקרופלסטיק מסוגל להתביית על הדופן החיצוני של ממברנת תאי הדם האדומים וכך להגביל את יכולתם לשאת חמצן.
״דרוש עוד מחקר על האופן שבו מיקרופלסטיק וננופחסטיק משפיעים על המבנים הביולוגיים ועל התהליכים בגוף האנושי, כמו גם בחינה של יכולתם לשנות את התאים ואף להיות גורמים מסרטנים״, ציין פרופ ות׳אק במאמר שפורסם ב- Exposure and Health. ״הבעיה הזו הופכת לדחופה יותר מיום ליום״.