בתום שלושה שבועות ללחימה באוקראינה, המתיחות רק הולכת וגואה, ולמניין נוספים עוד ועוד הרוגים, פצועים ופליטים. לפני כמה ימים דווח על חשד להסלמה בשימוש של רוסיה בכוח. נציבת קבילות הציבור לזכויות אדם באוקראינה, ליודמילה דניסובה, פרסמה תמונה ובה, כך על פי הנטען, נראות פצצות זרחן המוטלות בלילה על העיר פופאסנה, שבמזרח מחוז לוהאנסק אשר באזור דונבאס השנוי במחלוקת. דניסובה לא ציינה אם לאוקראינה יש הוכחות למתקפה שכזו מעבר לכך, אך כתבה: "ההפצצות של עיר מלאה באזרחים על ידי התוקפים הרוסים הן בבחינת פשע מלחמה ופשע נגד האנושות לפי אמנת רומא".
אולקסי בילושיצקי, מפקד משטרת פופאסנה כתב בחשבון הפייסבוק שלו: "זה מה שקראו לו הנאצים 'בצל עולה באש' והרוסים מפילים אותו על ערינו. אש וסבל שלא ייאמנו".
הפצצות של עיר מאוכלסת באזרחים בפצצות זרחן הן אכן פשע מלחמה ופשע נגד האנושות, לפי אמנת רומא, מקור סמכותו של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג. רוסיה, אשר חתמה בעבר על האמנה אך מעולם לא אשררה אותה, משכה את חתימתה בעקבות דוח בית הדין על סיפוח חצי האי קרים אשר פורסם ב-2016 והגדיר את הפעולה ככיבוש. אם אומנם יתבררו הדיווחים הללו כנכונים, רוסיה כנראה תמצא את עצמה, שוב, מול דוח "מרשיע" וגינוי בין-לאומי.
מהן פצצות זרחן?
כפי שמסגיר שמן הלועזי המלא – תחמושת זרחן לבן – הפצצות הללו מבוססות בדרך כלל על האלוטרופ הלבן של היסוד הכימי. הזרחן הלבן הוא פירופורי, מתלקח במגע עם האוויר ובוער באינטנסיביות בטמפרטורות שמעל 800 מעלות צלזיוס, כך על פי הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום.
העשן והאור החזק הם הסיבה לשימוש שנעשה בזרחן בפצצות ורימוני עשן, בפצצות תאורה ובקליעים נותבים. אם שהשימוש בו נעשה באזורים לא מאוכלסים כדי לספק תאורה לכוחות הצבאיים, ליצור מסך עשן שמעניק הסוואה, לסמן מטרות ולהבעיר בונקרים ובניינים ריקים – הדבר מותר.
עם זאת, הזרחן, הדליק עד מאוד, מדליק בקלות חומרים נפוצים אחרים – בדים, דלק ותחמושת המצויים בשפע בשדה הקרב ובאזורים מאוכלסים, והוא מוגדר בחוק הבין-לאומי כנשק תבערה; לכן צומצם האישור בשימוש בו בחוק הבין-לאומי. כאשר משתמשים בו נגד אנשים הוא אף נחשב לנשק כימי.
השפעתו על בני אדם היא הרסנית במיוחד. בדומה לנפאלם, שבו השתמשו האמריקנים במלחמת וייטנאם, תהליך ההתחמצנות שלו באוויר הופך אותו לגורם של כוויות חום כמו גם כוויות כימיות בעור. ברגע שנוצר מגע עם העור, אין ממש דרך למנוע את הכוויות הללו, שמתרחשות במלוא העצימות ובאופן מיידי; התוצאה היא פציעות חמורות ולעיתים גם מוות.
הזרחן הרסני גם אחרי המגע הראשוני עם העור. ברגע המגע נוצרת תרכובת בשם phosphorus pentoxide, שמגיבה בתורה עם הלחות שעל העור ויוצרת חומצה מאכלת. החומצה עלולה גם היא לגרום לכוויות כימיות במגוון איברים ורקמות בגוף – עיניים, עור, רקמות ריריות, ודרכי הנשימה. הרס הרקמות המשני הזה רק מעכב את תהליך ההחלמה. כמו כן, ספיגת הזרחן הלבן אל תוך הגוף באופן סיסטמטי פוגעת גם באיברים פנימיים.
אף שהיום כבר אינה חתומה על אמנת רומא, ב-1997 הצטרפה רוסיה לאמנת הנשק הכימי ועל כן היא מחויבת על פי החוק הבין-לאומי שלא להשתמש בזרחן בתחמושת שנעשה בה שימוש באזורים מאוכלסים.