מה שמסתתר בתוך מבנה פח ישן במרכז הארץ יפתיע כל אדם שייתקל במנה הצנוע. "פה כל הצמחים מתחילים את החיים שלהם, בתנאים הכי טובים, ומקבלים את הכי הרבה אהבה ותשומת לב", חושפת בנינו ד"ר אלן גרבר, חוקרת בכירה במכון וולקני. "פה יש ארבעה תאי גידול, זה בעצם משמש לי כתינוקייה לצמחים הקטנים וצעירים".
אבל אותם הצמחים שהיא מדברת עליהם בעיניים בורקות הם צמחי הקקאו שהיא מגדלת – הראשונים שלמעשה גודלו כאן בישראל אי פעם. "הם ממש כמו התינוקות שלי", אומר ד"ר גרבר בחיבה. "אני מכירה (אותם) כמעט אחד אחד".
ד"ר גרבר עובדת כבר עשרות שנים כחוקרת בכירה במכון וולקני – אבל עד לפני כמה שנים בכלל שמשה כימאית שמתמחה בקרקעות מזוהמות. כתבה שקראה במקרה לפני כמה שנים על היעלמות עצי הקקאו בעולם הביאה אותה לשנות מסלול.
"לא יכולתי לדמיין שבעוד 30 שנה לא אוכל שוקולד"
עם המחשבה המפחידה שהשוקולד עלול להיעלם יום אחד היא מחליטה לצאת למסע וקונה כרטיס טיסה לגאנה שבמערב אפריקה. 150 מיליארד דולר שווה שוק השוקולד העולמי, אבל מסתבר שהיצרנים לא מוכנים להשקיע במחקר ופיתוח. כיום, וירוסים ומזיקים שונים מאיימים לחסל את הגידול הזה.
"אני מאוד אוהבת שוקולד ופשוט לא יכולתי לדמיין שבעוד 30 שנה אני לא אוכל לאכול שוקולד ושאף אחד לא יהיה לו שוקולד", מספרת ד"ר גרבר על מה שהניע אותה. "אז התחלתי פשוט להתעניין – למה? מה הבעיה? מה קורה?".
במהלך המחקר בחממות הקטנות של מכון וולקני התברר שהעץ הטרופי יכול לגדול בישראל. ד"ר גרבר קימה חממת ענק עם מאות עצים בכפר הנוער החקלאי בן שמן במטרה להטמיע את הידע כאן ולייצר תעשייה מקומית שתתחיל מהדור הבא של החקלאים. הפרי שכל ילד ומבוגר אוהבים, מסתבר, נראה כמו גויאבה קצת מוזרה, או אולי חבוש גדול.
חום מבחוץ, כחול-לבן מבפנים
את פולי הקקאו שגידלה הביאה אל רונן אפללו, שוקולטייר באקדמיה הישראלית לשוקולד. "זה חלום רטוב של כל שוקולטייר", הוא מתאר את מה שהביאה ד"ר גרבר. "לישראל מגיעים או אחריה קלייה או שברים, וזה נדיר. פעם ראשונה שאני נתקל בארץ בפול קקאו אמיתי".
"אני כל כך מתרגשת, אין לי מילים", אומרת ד"ר גרבר רגע לפני שהיא שוברת את טבלת השוקולד הישראלית לחלוטין הראשונה בהיסטוריה – שהכין אפללו. הוא, מצדו, משבח את התוצרת: "רמה גבוהה מאוד, לא נופל מהמותגים הכי גדולים".
6 טבלאות בלבד של שוקולד כחול-לבן יוצאו עד כה, אך אולי מכאן תתפתח התעשייה שתשמור את המאכל האהוב גם לדורות הבאים. " זאת רק ההתחלה למעשה, זאת הקפיצה ומפה אנחנו ממשיכים", אומרת ד"ר גרבר בגאווה ותקווה.