שבועיים אחרי שנפתחה - וועידת גלזגו ננעלה הערב (שבת) עם הסכם שאליו הגיעו 190 המדינות שהשתתפו באירוע, שנפתח בסו, חודש אוקטובר ושמאז התנהלו דיונים קדחתניים כדי לגבש הסכם אקלים חדש, שיקבע מטרות ויעדים עולמיים לקידום העולם לעבר מימוש מטרת-העל שגובשה בפריז ב-2015: להגיע להתחממות של 1.5 מעלות בלבד עד סוף המאה.
בליבו של ההסכם שתוכנו פורסם הערב – הישג בלתי מבוטל, אך גם בלתי מספיק בעליל: ביסוס הקונצנזוס לפיו כל המדיות צריכות לעשות יותר, הרבה יותר, ובאופן מיידי – זאת כדי למנוע קטסטרופה שתיגרם מעליית הטמפרטורות. תהליך שבו העולם נמצא כבר עכשיו.
ההסכם הציג שורה של צעדים עבור המדינות – החל מצמצום פליטת גזי חממה בכמעט מחצית עד ל-2030, צעד שנחשב חיוני מאין ככמותו לשם השגת היעד שנקבע בהסכם פריז – נטו אפס פליטות עד 2050; ועד לצמצום מסוים באחד מהגזים היותר- מזיקים – מתאן.
נקבעו גם חוקים חדשים שיאפשרו לדרוש ממדינות לתת דין וחשבון אם הן לא עומדות בקצב הנדרש מהן בהסכם.
אבל כמו בכל כך הרבה מקרים בעבר, לחץ מכיוונן של מדינות חזקות בסופו של דבר הביא להטיית ההסכם לעבר מקום שהוא נוח ומתירני יותר. הודו הגדולה המתפתחת בקצב מסחרר, ובהתאם לכך – גם מזהמת ותורמת לפליטות הגזים והתחממות הכדור, הצליחה ברגע האחרון לרכך את השפה של מה שהוא בסופו של דבר חוזה מחייב. במקום "להיפטר בהדרגה משימוש בפחם" – שונה הניסוח ל"להוריד בהדרגה את השימוש בפחם".
השינוי לא התקבל בברכה אצל כל הנציגים. הוועידה השנה אמנם לא הייתה שונה מאוד מקודמותיה, אבל ניכר היה בה הקול שנשמע באופן חזק יותר מאי פעם קולן של המדינות הפגיעות שיודעות שעבורן כישלון במימוש פריז 2015 הוא גזר דין שיהיה בלתי אפשרי לשאת אותו; בצורות, שיטפונות, גלי חום – וקורבנות.
כשמה שעומד לעיני העולם היא מטרת העל שנקבעה בפריז – שמירה על קצב התחממות שיביא לעלייה של 1.5 מעלות צלזיוס עד סוף המאה (בהשוואה לדרגות שנמדדו לפני המהפכה התעשייתית) – רבים בקהילת פעילי האקלים מאוכזבים מהנוסח המרוכך ומהמשך ההתחשבות במדינות המזהמות.
ג'ניפר מורגן, ראש גרינפיס, כתבה בתגובה להסכם: "זה הסכם חלש, שמצליח להשאיר את היעד של 1.5 מעלות בחיים - אבל לא יותר מזה; בעוד שההסכם מזהה ומבסס את הצורך לקיצוץ עמוק בפליטות גזי החממה במהלך העשור הזה, ההבטחות הללו נדחו ליישום בשנה הבאה".
מורגן הוסיפה כי בעוד שמטרת ההתכנסות בגלזגו הייתה לייצר הסכמה ופעולה משותפת ונחושה לסגירת הפער בין המציאות (שמובילה אותנו להתחממות של 2.4 מעלות צלזיוס) – לבין המטרה (של התחממות ב-1.5 בלבד), זה פשוט לא קרה.
ביקורת נוספת מושמעת גם באשר למה שנתפש על ידי רבים דווקא כהישג. יעד הביניים של פליטת גזי החממה ל-2030 מתבסס על מודל של קיזוז, מודל שנועד להביא אותנו לנטו אפס פליטות עד 2050. משמעות הדבר היא איננה הפסקת פליטת גזי החממה עד לשנת יעד, אלא פליטה תוך שימוש בטכנולוגיות ובשיטות שונות, מקיבוע פחמן ועד לניהולו של שוק פחמן כמו זה שמתקיים למשל באיחוד האירופי. זוהי אמנם דרך מרכזית למימוש הסכם פריז, כך לפחות לפי ראשי המדינות, אבל עילי האקלים רואים בשיטה זו "הונאה" אשר מאיימת על חייהם של רבים ברחבי העולם, בין היתר בגלל החורים הבלתי מבוקרים שמאפרים למזהמים הגדולים לנצל את הצב כדי להמשיך בזיהום ובפליטות.
באופן אשר במידה רבה מסמל את דינמיקה יוצאת הדופן בוועידה בגלזגו, בתום הדיונים ואחרי ההגעה להסכם, התנצל נשיא הוועידה הבריטי, חבר הפרלמנט אלוק שארמה, בפני הדילומטים על התהליך שבו הושגה ההסכמה.