אם יש בארץ לוקיישן אולטימטיבי לצילומים זה ים המלח. נדמה לפעמים שהפלא הטבעי הזה לפעמים עובר מתחת לרדאר שלנו, ושל המטיילים בעולם. אבל למרבה הצער ואולי גם ההפתעה, מה שעומד מאחורי האלמנטים והמראות הייחודיים - הוא תהליך שמאיים להרוס את ים המלח. קו החוף ההדרגתי והייחודי עם פסי נסיגת המים, גבישי המלח והבולענים - פוטוגניים ככל שיהיו, קורים בגלל ירידת מפלס המים, שהיא ביטוי להתייבשות הים.
הבולענים והמראות הייחודיים היו מופיעים בים המלח עם או בלי עזרתו של האדם, אבל בתרחיש ללא התערבות אנושית בטבע, אנחנו כלל לא היינו זוכים לחזות בהם. למעשה, במקום הופעתם של הבולענים בשנות השמונים, ההערכה היא כי הם היו נוצרים רק בעוד כמאה שנים מהיום.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
איך הם נוצרים? ההתייבשות של ים המלח מביאה לירידת מפלס המים. בכל שנה גובה המים יורד במטר אחד בממוצע. בארבעים השנים האחרונות שכבת מלח שנמצאת בעומק של כמה מטרים בתוך הקרקע, באה במגע עם מים מתוקים; כיום מפלס ים המלח ירד מתחתיה. בעוד שבעבר הייתה נשמרת שכבת המלח שבקרקע על ידי המים המלוחים של ים המלח (שלא היו מסוגלים למוסס יותר מלחים לתוכם), כיום היא נשטפת לפרקים על ידי מי שיטפונות וגשמים הזורמים מהרי יהודה. המים המתוקים ממוססים אותה בהדרגה, ונוצרים בה חללים; בנקודות מסוימות חלקים מהשכבה הזו קורסים, וכך גם האדמה שמעליהם. אלה הם הבולענים.
כיום יש מתקני חוף שממש נעזבו בגלל סכנת הקריסה, והם עומדים כערי רפאים קטנות על קו החוף הישן. אבל לא הכול נורא, אם אתם שואלים את פרופ' שמואל מרקו מאוניברסיטת תל אביב; "בהחלט יש הפרעות ונזקים למפעלים אנושיים, אך מזווית הראייה שלי בתור גיאולוג - זה מאפשר לי לחזות בתופעות מרתקות שהיו קורות על פני מאות שנים, ולא בתקופה קצרה במובנים גיאולוגיים של כמה עשורים".
בחלק מהבולענים מצטברים מים, מעין בריכות קטנות שיש בהן דרגות שונות של מליחות. המליחות השונה בין הבריכות קובעות השתקפויות שונות של האור וכך גם צבעים שונים למים, זאת לצד אצות שונות שצומחות בכל אחת מהבריכות. הדבר מספק מראות ייחודיים של שטחים נרחבים שממעוף הציפור נראים כמו משובצים באבני חן צבעוניות.
מפעלים ומשבר האקלים
ישנם לא מעט מדענים שמודאגים ממה שגורם האדם לים המלח, אבל פרופ׳ מרקו מציין כי לא מדובר באמת במשהו שקורה לראשונה: ״היו שנים בהיסטוריה הגיאולוגית שמפלס המים היה אפילו נמוך יותר״. בכל זאת, הוא מסביר כי ״האסון״ נגרם לא בהכרח מירידת מפלס המים, כמו מהעובדה שבני האדם פשוט לא לקחו את התופעה בחשבון, והקימו מתקני תיירות והתיישבו בצמוד לקו החוף הבלתי יציב. ״זה אזור פעיל גיאולוגית, ואנחנו שמים לב לזה כי בנינו עליו דברים. אילו היינו נמנעים מהקרבה הגדולה לקו המים - זה לא היה מטריד אף אחד״.
אבל גם פרופ' מרקו, כמו עוד אינספור מדענים ופעילי אקלים, מכירים בשלוש הסיבות העיקריות שמביאות להאצה של תהליך ההתייבשות, ואם לא הדאגה מעצם ההתייבשות - הן מספיקות כדי לגרום לנו לחשוב אם אנחנו נוהגים במשאב הטבע המופלא בכבוד שלו הוא ראוי. שתיים מהן - מקומיות: הסטת מי הירדן המתוקים לשימוש יומיומי של בני האדם ולחקלאות, ושאיבת מי הים לבריכות האידוי שמשמשות את מפעלי ים המלח להפקת אשלג, ברום, מגנזיום, מלח תעשייתי, מלח שולחן ועוד.
View this post on Instagram
את הסיבה השלישית כל העולם מכיר, ולה כל העולם תורם. ההתחממות הגלובלית שגורמת לאידוי רב של מי הים אחראית גם היא ובמידה רבה להאצת קצב התייבשותו. לאחרונה דובר רבות בעניין, וגם מבקר המדינה בדוח חריף הדגיש את פגיעותה של ישראל ביחס להתחממות. המקרה של ים המלח היא דוגמה לכך. מספיקות תמונות ההשוואה בין הים של שנות השישים של המאה הקודמת לבין המצב הנוכחי, כדי להדאיג כל אזרח ממוצע בעולם לגבי מצבו של אוצר הטבע. האם אנחנו, הישראלים, בתור מי שזכו לארח את הפלא במדינתנו נשכיל להימנע ממה שמצמצם אותו?