השיטפונות במערב אירופה שגרמו לאסון כבד בעיקר בגרמניה עם מאות הרוגים ואלפי נעדרים בהחלט מעלים את שאלת ההסתברות לאירועים דומים שם וגם כאן. האם הארץ שלנו שמרגישה יבשה (או בעצם לחה) מתמיד בוודאי בעיצומו של גל חום ביולי, עלולה גם היא למצוא את עצמה מתמודדת עם נזק כזה?
אז רגע לפני שנסביר למה דווקא התחממות גלובלית היא שמטרידה אותנו בהקשר של שיטפונות, נפתח ונאמר שבבחינת שני הפקטורים העיקריים שמשפיעים על תוצאות אירועי שיטפון: מיקום ועוצמה, אכן השיטפונות באירופה מוגדרים כאירוע נדיר. קודם כל מדובר בכמויות גשם חריגות לאזור ולתקופה. ביומיים נמדדו כמויות גבוהות פי שלושה מהממוצע לחודש יולי. חשוב לומר שבקווי רוחב הצפוניים שאנחנו עוסקים בהם, ישנם גם במצב הרגיל תנאים לגשם וסערות בכל ימות השנה. גם בקיץ בהחלט נרשמים שם שיטפונות אך לא בכמויות כאלה. בבחינת מיקום האירוע, קל להבין שכאשר מטחי הגשם מגיעים דווקא למרכזי אוכלוסייה ותשתיות בסמיכות לנהרות גדולים, השיטפון וההצפות מיד הופכים לאסון של ממש.
האסון בגרמניה מצטרף לכמה וכמה אירועים מטאורולוגים שוברי שיאים ברחבי העולם שראינו ממש בשבועות האחרונים: גלי החום בצפון מערב אמריקה, בחוג הארקטי, כמות גדולה יותר של סערות טרופיות ועוד. בכל העולם נרשמת מגמה ברורה של התחממות משנה לשנה, התחממות שמומחי אקלים כבר קישרו לשני תהליכים גלובליים מעשי ידי אדם שנובעים מזיהום האטמוספירה שלנו: אפקט החממה והידלדלות שכבת האוזון. התחממות גלובלית כמובן שמעלה את תדירות גלי החום, יחד עם זאת היא גם גורמת להרבה יותר סערות שהופכות למקומיות ועוצמתיות.
במקביל, השנה חווינו תהליך נוסף בעל השפעה אקלימית נרחבת: ״לה ניניה״. מדובר בהתקררות של רצועה נרחבת באזור האוקיינוס השקט שמשנה במרחק של אלפי קילומטרים את כיווני זרימת האוויר ומעברי החום בין אזורים במישור אופקי ואנכי.
שילוב כל התהליכים הללו ככל הנראה הפך את השנה הזאת לחריגה במיוחד. חשוב להזכיר שההתחממות הגלובלית נמשכת. אם לא ייעשה שינוי של ממש שיגרום להפחתת המזהמים, שימוש באנרגיות מתחדשות והפחתת שימוש בתוצרי פלסטיק שתהליך ייצורו מזהם, תדירות אירועי הקיצון רק תלך ותעלה.
מה לגבי השיטפונות בישראל?
אזור המזרח התיכון מועד לפורענות בהקשרי שיטפונות. אמנם כמויות הגשם השנתיות נמוכות יותר מאשר באירופה, אך לרוב, בעיקר בעונות המעבר, בהחלט נוצרים תנאים לשיטפונות כבדים. מיקומה של ישראל באזור חם שמאפשר עליית אוויר (אזור שעוד יתחמם בשנים הבאות) ובקרבת הים שמשמש כמקור לחות, תומך בהיווצרות תאי סערה. אותם עננים שמורידים בפרק זמן קצר כמויות גדולות של גשם.
בעיה נוספת היא בעיית התשתיות. דווקא ליד מקור הלחות, הים התיכון, נמצאים רוב משטחי האספלט והבטון. בחלק גדול מערי החוף בישראל מערכות ניקוז מיושנות שספק אם יצליחו לעמוד בעוצמות משקעים נקודתיות גבוהות מהממוצעים המוכרים. כמות השטחים הירוקים והפתוחים הולכת וקטנה, אכן קיים פוטנציאל גבוה יותר לנזקים. פוטנציאל שרק ילך ויגדל עם הבנייה בשטחים האלו.
ומה לגבי האזורים שאינם מיושבים בצפיפות? אזור הנגב, הבקעה והערבה כבר חוו אירועי שיטפונות קשים. הקרקע המדברית מקשה על חלחול המים וגם בכמויות קטנות של גשם מתחילות הזרימות. כמובן שבשילוב אירוע עתיר משקעים ומטיילים שלא ישמעו לאזהרות השיטפונות מיד נקבל מתכון לאסון.