בסוף השבוע האחרון נערך בבית החולים סורוקה הליך ראשון מסוגו בישראל, שבו הופרדו בהצלחה זוג תאומות סיאמיות בנות שנה שנולדו מחוברות בראשן. הערב (ראשון) במהדורה המרכזית פרסמנו שיחה עם האב הנרגש שסיפר על החששות שהיו לפני הניתוח והשמחה שפרצה לאחריו. "ברוך השם, וואלה אני מבסוט. הייתי מפחד אבל עכשיו אנחנו מבסוטים", הוא שיתף.
"עכשיו כשיצאו הבנות מהניתוח, אז עכשיו הכול מצוין – אין להם כלום", ציין האב. "היינו כל הזמן חוששים 'איך הניתוח ייצא?' - בגלל שהיה הרבה מחובר, לא קצת. אני חשבתי שהניתוח לא עוזר להן גם, אבל אחרי הניתוח הכול יצא מצוין. אין להן כלום. יסתכלו ויאכלו, ידיים, רגליים, הכול בסדר. התרגשתי, זאת הפעם הראשונה שהרמתי כל אחת לבד".
הניתוח ארך כ-12 שעות והשתתפו בו כ-50 אנשי צוות. האב הודה לכל מי שלקח חלק באירוע: "כל הכבוד לד"ר מסורוקה וגם לד"ר מיקי וגם לד"ר הפלסטיקאי. תודה רבה מהלב שלי. עכשיו אנחנו ביחד".
עד היום נערכו בעולם כ-20 ניתוחים דומים. ד"ר מיקי גדעון, מנהל מחלקת כירורגיה ילדים בבית החולים סורוקה, שניהל וביצע את הניתוח, סיפר כיצד הם התכוננו לניתוח הנדיר: "בוצעו מספר ניתוחים בעבר בארה"ב וחלק בוצעו באנגליה, אז מנסים למצוא את האנשים שעשו את זה, מנסים לשבת ולחשוב איך עושים את זה".
לדבריו, "מראש הגדרנו את זה כ'מבצע צבאי' לכל דבר, כי עם כל כך הרבה אנשי צוות שיהיו מעורבים בניתוח הזה זה לא יכול להתנהל אחרת. התיאום אמור להיות מושלם בין כל הצוותים וכל רגע ורגע בניתוח הזה חייב להיות מתואם. ולכן כתבתי את 'פקודת המבצע' לתאומות מחוברות ויצאנו עם זה לדרך לפני כשנה".
ד"ר גדעון סיפר כי עוד בזמן שהאם הייתה בהריון עם התאומות, הם נפגשו איתה ועם האב ונערכו לאירוע. "מלחמות אנחנו לא ממש בוחרים אבל את הצוות לצאת איתם למלחמה בחרתי, ובחרתי מצוין", הוא מספר. "היו לי גם יועצים חיצוניים שהגיעו מאנגליה וגם מארה"ב. ד"ר אובייס ג'לני עשה כבר 4 ניתוחים כאלה באנגליה, ולראשונה הוא יוצא מחוץ לגבולות אנגליה כדי להשתתף בניתוח שכזה. וגם ד"ר דיוויד סטפנברג מארה"ב, פלסטיקאי שגם השתתף במספר ניתוחים כאלה. ולכן באמת אמרנו שבעניין הזה אנחנו לא חוסכים בשום דבר – לא ביועצים, לא בטכנולוגיות, לא זמן ולא משאבים".
על השאלה כיצד מצליחים למנוע נזק למוח כשמפרידים כלי דם, השיב ד"ר גדעון כי לכך הם התאמנו ונערכו במשך כשנה: "כל המטרה הייתה לתכנן את כלי הדם המוחיים, שחלקם יכולים להיות משותפים וחלקם עוברים מתאומה אחת לתאומה האחרת – ואת כל זה אתה צריך לאפיין. את כל מפת הדרכים הזאת, את כל המסלולים האלה בין כלי הדם, בין מוח אחד לשני, חייב להיות מדויק. אני כמנתח חייב לדעת את זה תוך כדי הניתוח ולכן נעזרנו במערך הדימות בבית החולים סורוקה".
"יש לנו טכנולוגיות מדהימות ופורצות דרך - סטרטאפים ישראלים", ציין ד"ר גדעון. "כל אלה היו לרשותנו וזמינים לנו ויכולתי בכל רגע ורגע לשבת איתם ולעשות את הסימולציות ולהכין את עצמנו. עשינו עשרות חזרות וסימולציות ומצבי חירום שהיינו צריכים להתכונן אליהם במידה וחלילה יתעוררו במהלך הניתוח. למזלנו הרב – קשה באימונים וקל בקרב. היה מדהים. חוויה מאתגרת של פעם בחיים".