מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה שופך אור על האקלים ששרר במדבר יהודה לפי כ-100 אלף שנים, שהודות לו הגיעו כנראה בני האדם הקדמון מאפריקה למזרח התיכון. עצמות של תת מין נכחד של "חולדת הרעמה", מכרסם ייחודי שחי כיום במזרח אפריקה, גרמו לחוקרים להניח, שאזור מדבר יהודה היה אז עם אקלים גשום ובעל צמחייה ירוקה וצפופה.
החוקרים הצליחו להפיק DNA - הקדום ביותר שהופק מעצמות באזורנו עד כה - ממכלול של מאות עצמות ממערה בדרום מדבר יהודה, שמצאו לאחר שחיפשו בכלל מגילות גנוזות. ניתוח גנטי ומורפולוגי העלה שמדובר בקרוב משפחה של חולדת הרעמה - מכרסם גדול שמגיע למשקל של כק"ג, שניתן למצוא בתקופתנו במזרח אפריקה: אזור עם אקלים גשום, בעל צמחייה ירוקה וצפופה.
לדברי החוקרים, כמו קרוביו באפריקה, גם תת מין זה התאפיין בעצמות גולגולת עבות במיוחד ופרווה רעילה, שנועדו לספק הגנות מיוחדות מפני טורפים. מקור הרעל בפרוות המכרסם הוא בקליפת עץ שחולדת הרעמה לועסת ומורחת על שערות סופגות בצדי גופה.
הקרבה הגנטית מאפשרת להניח כי גם תת המין הקדום חי בסביבה אקלימית דומה לזו שהוא חי בה כיום. דבר זה גורם לחוקרים להאמין כי "פרוזדורים אקולוגיים" בין הסוואנה של אפריקה לבין הלבנט אפשרו נדידה של מיני אדם קדומים מאפריקה לאזור הלבנט - שכיום מפרידות ביניהם המדבריות הסהרו-ערביות - ומשם לאירופה.
את המחקר, שלומד את קשרי הגומלין בין בעלי החיים במדבר יהודה לבין האדם במשך עשרות אלפי השנים האחרונות, הוביל ד"ר איגנסיו לזגבסטר מאוניברסיטת חיפה ומהמוזיאון לטבע בברלין יחד עם שותפים מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת מונפלייה, האוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ורשות העתיקות.
החוקרים אמרו שמאחר שאין להם סיבה לחשוב שדווקא מין המכרסם הזה מצא איזושהי טכנולוגיה מיוחדת לפני מאות אלפי שנים שתאפשר להם לחצות את המדבריות, סביר להניח כי בני האדם שנדדו באותה תקופה מאפריקה ללבנט נעזרו גם הם באותו פרוזדור אקולוגי קדום.