בימים אלה, כשהקיץ כבר הפך לעובדה מוגמרת, אין כמו להתענג על פירותיה המתוקים של העונה החמה: האבטיח, המלון, וכמובן – הענבים. בין אם כמאכל עסיסי או כחומר גלם להכנת יין, אין ספק שלפרי הגפן היה מאז ומתמיד חשיבות גדולה עבור בני האדם. עם זאת, כמו כל גידול חקלאי, גם בענבים עלולים לפגוע מזיקים שונים, שמאלצים את החקלאים לנהל מלחמת חורמה נגדם. אחד מהם הוא הקימחון, פטרייה טפילית שמתאפיינת בכיסוי הלבן-אפור דמוי הקמח שניכר על הצמחים שבהם היא פוגעת. במחקר ישראלי חדש שהתפרסם לאחרונה התגלה טיפוס גנטי חדש של קימחון, שלא היה מוכר בעבר – ושמציב בסימן שאלה את כל מה שהיה ידוע עד כה על מקורו של הטפיל.
המחקר החדש התמקד בקימחון הגפן (Erysiphe necator), שפוגע בענבים. "הקימחון נחשב למחלה הקשה ביותר של גפנים בישראל ובעולם", אומר ליאור גור ממכון שמיר למחקר ומאוניברסיטת בר-אילן, שהמחקר החדש נערך במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, תחת הנחייתם של פרופ' משה ראובני ממכון שמיר למחקר, פרופ' יגאל כהן מאוניברסיטת בר-אילן וד"ר עומר פרנקל ממכון וולקני.
הקימחון משפיע על הפרי ועל כל החלקים הירוקים של הצמח, והוא פוגע קשות באיכות היין שמופק מהגפן ומזיק גם לענבי המאכל. לצורך הדברת הקימחון נאלצים חקלאים לרסס את הענבים כ-8-5 פעמים בשנה, מה שכרוך גם בעלויות משמעותיות.
טיפוס שלישי של טפיל
במחקר החדש, שהתפרסם בכתב העת המדעי Environmental Microbiology, נבחנה הגנטיקה של הקימחון שמצוי בישראל. על פי התיאוריה שהייתה מקובלת עד כה, הקימחון התפתח בארצות הברית, שם הוא התגלה לראשונה ב-1834. משם הגיע הקימחון לאירופה סביב 1845, השנה שבה הוא התגלה לראשונה בדרום אנגליה, כשהוא כנראה יובא על גבי גפנים שנרכשו מארה"ב בשל עמידותם למזיק אחר, כנימת הפילוקסרה – אך נשאו את המזיק החדש. לפי התיאוריה שהייתה מקובלת, הקימחון התפשט מאירופה אל שאר העולם במהלך המאה ה-19 – כולל לארץ ישראל, שאליה הוא כנראה הגיע סביב 1880 על גבי גפנים שיובאו כדי לשמש את המושבות הראשונות.
באירופה קיימים כיום שני טיפוסים גנטיים שונים של הקימחון, ולאורך השנים התפיסה המקובלת הייתה שאותם טיפוסים קיימים גם בישראל. עם זאת, במחקר החדש גילו החוקרים ממצא מפתיע: טיפוס גנטי שלישי, שלא תועד מעולם בישראל או באירופה. "כשגילינו את הטיפוס הגנטי החדש בישראל בעצם ערערנו את כל התפיסה שהייתה קיימת בנושא התפתחות הקימחון בעולם", אומר גור. "בנוסף, הקבוצה החדשה יותר אלימה משתי הקבוצות האחרות שמצויות בישראל ובאירופה".
"בהתחלה הנחנו שהטיפוס הגנטי הזה הגיע ישירות מארה"ב", מוסיף גור. לדבריו, אזורים שבהם מין ביולוגי מסוים מתפתח מתאפיינים בדרך כלל במגוון גנטי גבוה של אותו מין – ובארה"ב קיימים מעל 40 טיפוסים גנטיים שונים של קימחון. "עם זאת, ראינו שהטיפוס הזה לא קיים בארה"ב. כלומר, זה טיפוס גנטי שהופיע לראשונה בעולם אצלנו, ולא תואר אף פעם".
אם כך, מאיפה בא לשכונה הבחור החדש? החוקרים שינסו מותניים והחלו לחפש פתרון לתעלומה. לשם כך, הם היו צריכים לחזור בזמן ולבחון את הגפנים הוותיקים של ארץ ישראל, שהיו כאן הרבה לפני שהגפנים האירופאיים הביאו את טיפוסי הקימחון שלהן לאזורנו. מדובר בגפני בר, שצומחים בטבע הישראלי ללא התערבות אנושית, ובזנים מסורתיים מתקופות עתיקות ששרדו בכפרים עתיקים וביישובים נטושים.
"ראינו שב-95 אחוז מהמקרים, הטיפוס החדש שגילינו הוא הדומיננטי בקרב הזנים הללו", אומר גור. האם המסקנה היא שהטיפוס הגנטי החדש התפתח ממש כאן, ושמדובר בקימחון כחול-לבן? לא סביר, משום שלא קיים בישראל מגוון ביולוגי גבוה של טיפוסי קימחון – מאפיין שכאמור נצפה לרוב באזורי התפתחות של מין ביולוגי.
"לכן, ההשערה שלנו היא שקיים מקור התהוות נוסף של הקימחון – מזרחית אלינו, באזור אסיה", אומר גור. על פי השערה זו, הקימחון היה קיים גם באסיה הרבה לפני שהוא התגלה בארה"ב, וארץ ישראל סבלה מפלישה כפולה של קימחון – הן ממערב והן ממזרח.
החוקרים מסתמכים בהשערתם על מחקרים קודמים שמצביעים על כך שלחלק מגפני הבר שצומחים במרכז אסיה ובאזור הודו וסין יש גנים של עמידות לקימחון – כלומר, שהקימחון בהחלט לא חדש ביבשת. "עמידות אמורה להתפתח לאורך שנים רבות של אבולוציה, זה לא קורה תוך 20, 50 או 100 שנה", אומר גור. "לא סביר שגפן יפתח עמידות למשהו שהוא פגש רק לפני 150 שנה". בהמשך להשערתם, החוקרים מציינים שהם מצאו אינדיקציות ראשוניות שהטיפוס הגנטי החדש של הקימחון קיים גם באסיה.
המוסלמים לא שמו לב
אם הקימחון אכן היה מצוי בארץ ישראל במשך דורות רבים, הרבה לפני שהוא התגלה לראשונה בארה"ב, איך ייתכן שהדבר לא היה ידוע לכל? "במשך מעל 650 שנה, בתקופות הממלוכים והעות'מאנים, לא גידלו פה גפני יין בגלל האיסור המוסלמי על שתיית אלכוהול", אומר גור. "כשאוכלים ענבים הקימחון פחות מורגש בטעם מאשר ביין, וכנראה שקצת קימחון לא הפריע לאף אחד, בטח בתקופות קדומות יותר – גם בימינו אני מוצא לפעמים בסופר ענבי מאכל עם קימחון". בנוסף, לדבריו, במהלך רוב התקופה לא היו בארץ ישראל חוקרים שמסוגלים לזהות את הקימחון. "האזור נחשב במשך שנים רבות למסוכן, ורק במאה ה-19 משלחות של חוקרים מאירופה התחילו להגיע לכאן. זה לא אומר שלא היה כלום לפני כן".
כיום מנסים החוקרים לחשוף פרטים נוספים על התפתחותו של הטיפוס הגנטי החדש. "יכול להיות שהוא התפתח במקביל לטיפוסים האחרים, או שהוא עבר ממקום אחד לשני בתקופות קדומות – את זה אנחנו עוד צריכים לגלות", אומר גור.
מאבק מושכל יותר במחלה
לדברי גור, יש לגילוי החדש חשיבות רבה עבור המאמצים שמתבצעים כיום במטרה לפתח גפנים שיהיו עמידות לקימחון. "יש בישראל טיפוסי גפנים אמריקאיים שנחשבים לעמידים יחסית לקימחון – ועדיין, הקבוצה הזאת כן מצליחה לתקוף אותם", הוא אומר.
בנוסף, הממצאים החדשים עשויים לסייע לחוקרים בפיתוח דרכים יעילות להדברת הקימחון. "היינו רוצים שכשקימחון יופיע בכרם מסוים, נוכל בעזרת דגימה ממנו להשתמש בידע הגנטי שאנחנו אוספים כדי למצוא את הטיפוס הגנטי של הקימחון תוך יומיים-שלושה, לאפיין אותו מבחינת עמידות לקוטלי פטריות ולומר למגדל איך לרסס ולהדביר את המחלה בצורה מושכלת וחכמה יותר", אומר גור.
להבנה טובה יותר של הקימחון יש חשיבות מיוחדת כיום, כשהמחלה רק הופכת לנפוצה יותר – ואפילו עליית הטמפרטורות בישראל ובעולם לא עוצרת אותה. "בשנים האחרונות אנחנו מתחילים לראות את הקימחון גם בטמפרטורות הרבה יותר גבוהות ובשלבים מאוחרים יותר של העונה מבעבר", מסכם גור. "ייתכן שהוא מפתח סבילות לטמפרטורות הגבוהות שאנחנו חווים בשנים האחרונות, כמו שאנו רואים לגבי פתוגנים נוספים בכרם".
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה