"יש לי תנין צעצוע מול החנות שלי כדי להפחיד אותם. יש לי גם ראש של נמר". הציטוט היצירתי הזה לא שייך לתושב חיפה שמתוסכל מהחזירים ומחפש דרך להבריח אותם, אלא לאחיו לצרה - תושב תאילנד שרואה את עירו מותקפת על ידי קופים רעבים ואלימים. נדמה שמדובר במגמה מדאיגה שפוגעת בלא מעט נקודות מסביב לגלובוס: חיות הבר כבר לא שומרות מרחק, ובני האדם מסתגרים בבתים.
בתחילתו של משבר הקורונה, כשהרחובות היו כמעט ריקים מאדם, ראינו את התיעודים של חיות הבר שמנצלות את הסתגרותם של האנשים בבתיהם ו"משתלטות" על הערים. בארץ אלו היו הצבאים בירושלים, היעלים בטיילת באילת וחזירי הבר שפלשו אל חיפה - וממשיכים להטיל בה פחד. רק השבוע תועד חזיר רודף אחרי אישה בבירת הכרמל, וכמה תושבים כבר נפצעו במהלך מנוסה במקרים דומים. כך נראית הבעיה - מסביב לעולם.
הקופים גונבים מזון, והתושבים "חייבים לחיות בכלוב"
תושבי העיר התאילנדית לופבורי נועלים וכולאים את עצמם בבתים השנה – ולא רק בגלל הקורונה. כנופיות של קופים מסתובבות ברחובות, חצופות ומטרידות. המגפה אשמה חלקית: הקופים בעיר ניגשים או גונבים מזון לתיירים כבר שנים, אבל הקורונה הותירה את התיירים בבית והחיות הרעבות הפכו אגרסיביות יותר ויותר בחיפוש אחרי מזון.
כל חתיכת אוכל היא סיבה לקטטה בין כנופיות יריבות שלא בוחלות בגניבה או ונדליזם. כמה עסקים בעיר אפילו נאלצו לסגור, אחרים יצאו בצעדים נואשים בכדי להרחיק את הקופים. טאוויסק סריסאגואן, בעל החנות שהציב תנין צעצוע וראש של נמר, לא הצליח לפתור את הבעיה: "אני עדיין צריך להרחיק אותם עם מקל", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP. בעלת חנות אחרת, קולג'ירה טצ'אוואטאוואנה, בנתה גדרות פלדה משוכללות סביב רכושה כדי להרחיק את הקופים: "אני חייבת לחיות בכלוב, בלעדיו הקופים ייכנסו לכאן כל הזמן".
"אני חייבת לחיות בכלוב, בלעדיו הקופים ייכנסו לכאן כל הזמן"
הכבשים שחסמו את הכביש - ואלו שהרסו בית
אם אתם במקרה מגיעים ללנדודנו שבווילס (בריטניה), על אף מגבלות התנועה של הקורונה, אתם עשויים להיתקל בפרצופים מפתיעים וצמריים עם קרניים מאיימות. אלו הן עיזי הבר של אזור Great Orme. בעבר העיזים האלה שמרו על הפרדת כוחות עם בני האדם: הגבעות היו שלהן, היישובים – של האנשים, אבל מאז שהמגפה החלה מספרן גדל במהירות ובעיירה אין מקום אחד מוגן. לא הגינות, לא הסמטאות ולא הכבישים - בני האדם לא עושים יותר רושם על העיזים, שמשוטטות בחופשיות.
"לפני כמה ימים נסעתי וכולן עמדו בדרך, הן פשוט לא זזות", סיפרה אן, תושבת וויילס. "אני לא יודעת אם הן מסוכנות או לא, אבל לא הייתי רוצה להתקרב אליהן", הדגישה תושבת אחרת. מה גרם לכך שהעיזים פלשו? התושבים היו עסוקים בקורונה ומודאגים ממנה, ודחו את המבצע השנתי למניעת הריון בקרב העיזים.
"בקיץ שעבר לא הייתה שום דרך להעביר אותן טיפול למניעת הריון ולכן הן גדלו והתרבו כמו... כמו עיזים", הסבירה לואיז אמרי ממועצת מחוז קונווי. וכשהשגרה השנתית השתבשה, התוצאות מיהרו להגיע. מיד אחרי הטלת הסגר בעיירה, עשרות מהעיזים נטשו את העשב המשעמם של הגבעות והחלו לנהור לרחובות האנושיים, במיוחד כשמזג האוויר היה גרוע. העיזים הופיעו במרכז העיירה ההומה ואפילו בחצר בית המשפט, ללא שמץ של חשש או שמירת מרחק מבני האדם.
בטורקיה נאבקים בתופעה אלימה עוד יותר. המצב המדאיג כנראה לא קשור לקורונה, אבל זורע הרס שמתכתב עם מצב הרוח הכללי שהגיע עם המגפה. כנופייה של עז ושלושה כבשים במנוסה הרסו בית בחבל נבסהיר, ואפילו רדפו אחר עובדי העירייה סביב הבניין.
צילומי טלוויזיה במעגל סגור תיעדו את חיות המשק הפרועות מאיימות ומתעמת עם העובדים המבוהלים. ראש עיריית נבסהיר, רסים ארי, הגיע בעצמו לראות את הכבשים המורדות. קבוצת אוכלי העשב המרדנית חזרה לשליטה רק אחרי דקות ארוכות ודי היסטריות.
פארק הטבע קולסרולה שמתנשא מעל ברצלונה הוא רכס מיוער עשיר בחיות בר, חיים בו יותר מ-190 מיני בעלי חיים שונים. הוא משקיף על עיר שמונה יותר מ-1.5 מיליון בני אדם, שמקבלים - לפעמים בברכה לפעמים פחות - עשרות מיליוני תיירים מדי שנה. אבל בעידן הקורונה, התיירים לא הגיעו ובמקומם הגיעה אוכלוסייה שמפריעה לתושבים עוד הרבה יותר מ"התיירים השיכורים".
ברצלונה הפכה לחזית קרב בין בני אדם לחזירי הבר שמגיעים לעיר משמורת קולסרולה, לבדם או בכנופיות. הם מתערבבים כשווים עם אוכלוסיית בני האדם. כפי שתושבי חיפה למדו להכיר, החזירים הורסים את הדשא, מחטטים באשפה ומפזרים אותה וגם תוקפים כלבים וחתולים. הם עשויים להפיץ מחלות, וכמובן אין להם שום כבוד לחוקי התנועה. חזיר הבר מרגיש נוח בכל סביבה - על הכבישים, ביערות, בשטחי העשב ובלב חיי העיר הסוערים. זה קורה גם בברלין, ביוסטון ובהונג קונג וגם ברומא: קבוצות של חזירי בר מסתובבות ברחבי העיר בכל שעות היממה. חוגגות בערימות אשפה.
צרפת התמלאה בציוצי ציפורים: "מחפשים אוכל או שקט"
השמועה שמצייצת ונשרקת בין בעלי הכנף בבירת צרפת היא שהאנושות נסוגה בחזרה לעומק מבני האבן הגדולים, מסתגרת בפאניקה וממתינה לסופה, מפקירה את רחובותיה לבעלי הבית החדשים - מגדלי הנוצות המעופפים. ברווזים פריזאים נחים בשקט בכניסה למוזיאון ד'אורסי, אחרים עושים סיבוב ניצחון לרוחב השאנז אליזה המפואר. ציפורים רבות מכל הסוגים פרצו באומץ מבתי הגידול הרגילים שלהם, מנהר הסיין, שכשכו על הכביש וחצו לאט כבישי ענק של ארבעה מסלולים רק כדי לבדוק אם השמש בצד השני חמה ומלטפת יותר.
מדובר בהשתלטות פחות קולנית מזו של חזירי הבר והעיזים - אבל האם רחובות פריז ייראו כך לנצח? ראש הליגה הצרפתית להגנה על ציפורים, אלובין בורגרין, ניסה להסביר: "אנחנו יכולים לומר באופן כללי שהם הופכים לחוקרים, הם סקרנים מטבעם. הם תוהים אם הם יכולים למצוא אוכל או שקט, אז הם מסתובבים בשלווה, בביטחון כדי לראות מה הולך עכשיו. זה המקרה גם עבור מינים רבים. כל עוד יש להם מקום פנוי, כל עוד הם אינם מוגבלים כרגיל, הם שמחים לחלוטין לחקור ולסייר ואפילו להתיישב במקומות ששוחררו".
הגבלות התנועה הקפדניות של ממשלת צרפת, שנועדו לנסות ולבלום עוד התפרצות של נגיף הקורונה, משאירות את רוב האנשים בבית. וכשיש ירידה בזיהום וברעש, שומעים יותר את ציוצי החיזור של הציפורים הללו, שנצפות גם יותר יותר במעופן בלב הערים. הן כבר לא צריכות להתחרות ברעש התנועה.
מונט סן מישל הוא אי שבדרך כלל שופע בתיירים, אבל עם הסגרים הוא השתתק. "כל הציפורים הקטנות, שלפני כן הוסתרו, מראות את עצמן", סיפרה האחות איב-מארי, נזירה ב"אחוות המנזרים של ירושלים" שגרה על האי. "זה לא היה כך בעבר - הם פחות מפחדים כי יש פחות אנשים", מדגיש ז'אן בוגריין דובורג, חוקר חיות בר בצרפת. "כמה בעלי חיים החלו לכבוש מרחבים ללא דאגות, כאשר האנושות תחזור באכזריות לטריטוריה שלהם, הם הולכים להיות בהלם".
"זה לא היה כך בעבר - הם פחות מפחדים כי יש פחות אנשים"
מי פלש למי?
האם באמת חיות הבר פולשות? מחקר ישראלי שפורסם על ידי מכון זווית לסביבה מטיל בכך ספק. המחקר נערך על ידי הדוקטורנטית רעות ורדי, ד"ר עודד ברגר-טל וד"ר אורי רול מהמחלקה לאקולוגיה מדברית במכון לחקר המדבר מאוניברסיטת בן-גוריון והוא פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Biological Conservation. החוקרים בחנו תצפיות על מיני יונקי בר שהופיעו בסביבה העירונית, שנערכו על ידי אנשים פרטיים בקרבת מקום מגוריהם.
"המחקר מצא שב-2020 אכן היו יותר תצפיות של מיני היונקים באזורים עירוניים ביחס לעשור שלפני כן, אבל הבעיה היא תפיסתית בנתונים", אמרה ורדי למכון זווית. "כיוון שמדובר בתקופת הקורונה, שבה אנשים היו מוגבלים יותר לסביבתם הקרובה, רוב הדיווחים היו גם הם בהתאם באזורים עירוניים, בסמוך לסביבת המגורים". כלומר, למרות שהיו דיווחים רבים יותר על תצפיות בתוך הערים, בעלי החיים הם לא אלה ששינו את התנהגותם והגיעו יותר לאזורים שלנו - אלא אנחנו, שיצאנו פחות מסביבתנו הקרובה ושמנו לב יותר לבעלי החיים שמגיעים אלינו.
גם אם מגפת הקורונה מתחילה לדעוך, במיוחד בישראל, נדמה שההפרדה בין חיות הבר לסביבה העירונית כבר נשברה. תושבים עם מסכות או בלי, לפני או אחרי חיסון - לחיות שמשוטטות בלב הערים, מחטטות בפחים ולעיתים גם תוקפות זה לא משנה. הפלישה לשטחי הגידול, שינויי האקלים והמזון וגם סקרנות חייתית טבעית - אלו הם רק חלק מהגורמים שמובילים לשינויים העצומים. לפחות בתקופה הקרובה הנראית לעין, החזירים ימשיכו להיות חלק מהנוף העירוני, ולא רק הם. וייתכן, כפי שטען דרווין, שרק מי שיתאים ויסתגל למצב - ישרוד.
