הם מגיעים אלינו כמעט בכל דרך: באוויר, ביבשה ובעיקר בים. בעלי החיים הפולשים והמתפרצים בישראל מהווים מטרד לא רק לחיות אחרות ולמאזן האקולוגי אלא גם לבני אדם. נמלת האש שהעקיצה שלה מפתיעה בכאבה תפסה טרמפ על משלוח קורות עץ מברזיל – היישר לקיבוץ אפיקים, הנוטריה - מכרסם גדול - הובא לארץ וברח ואת חזירי הבר שהפכו לבעלי הבית בחיפה כולם כבר מכירים. ישראל ידועה כמדינה קולטת עלייה וכמעודדת ילודה – אבל ברשות הטבע והגנים, האמונה על הגנת חיות הבר ושמירת ערכי הטבע בישראל, מזהירים מפני ההשלכות הדרמטיות של התפשטות מינים פולשים ומתפרצים.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

נתחיל בהבדלים בין המינים הפולשים למתפרצים. מינים פולשים מוגדרים ככאלה שחרגו מתחום תפוצתם הטבעי, כתוצאה ממעשי האדם, והתפשטו בסביבה החדשה. הם מסבים נזק משמעותי והרסני לאדם ולמערכות אקולוגיות טבעיות תוך דחיקה ופגיעה במינים המקומיים ובבתי הגידול שלהם. לעומתם מינים מתפרצים הם מינים מקומיים שאוכלוסיותיהם גדלות הרבה מעבר לכושר הנשיאה הטבעי של השטח, בעיקר בגלל השפעת האדם, המספק להם משאבים כמו מקורות מזון.

למינים שנכנסו לרשימה זו בגלל מעשי האדם, השפעות לא רצויות על הטבע והאדם עצמו, שמובילות גם לקונפליקט ביניהם. אלו מחייבים טיפול מקצועי, מתמשך ונחוש בעזרת מגוון דרכים על ידי מעורבות משולבת של גורמים רבים כדי לשמור על הטבע והאיזון האקולוגי – למען האדם ולמען הטבע. משרדי החקלאות והגנת הסביבה יחד עם רשות הטבע והגנים פרסמו דוח שממנו עולה כי הנזק הכולל שעלול להיגרם ממינים פולשים בישראל הוא כ-500 מיליון ₪ בשנה, בהערכה שמרנית. זה כולל נזק לחקלאות ולכלכלה, לבריאות ולמערכת האקולוגית המקומית. בתוך כך המינים הפולשים נחשבים בין הגורמים הבולטים לאובדן המגוון הביולוגי.

לדברי שאול גולדשטיין מנכ״ל רשות הטבע והגנים: "מינים פולשים בצומח ובחי הופכים לאחד האיומים הכי משמעותיים על הטבע. עלינו לנקוט במדיניות חדשה והכרזנו על מלחמה בהם כאתגר אסטרטגי והכנו תכניות פעולה הכוללות מניעת כניסה, ביעור צומח פולש, תקנות חדשות למשתלות, מניעת זבל שהוא מזון להתפרצות המינים ודילול כשאין ברירה. רוב התכנית בשלבי מימוש אך לצערי גורמים רבים שצריכים ויכולים לסייע אינם איתנו".

 

תן זהוב

תן זהוב - מין מתפרץ (צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים)
תן זהוב: תלוי במזון שמוצא בפסולת | צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים

מין ממשפחת הכלביים שמוגדר כטורף אוכל-כל ובטבע הוא ניזון ממגוון רחב של מקורות: מכרסמים, עופות, זוחלים, חרקים וגם פירות וצמחים. בישראל הוא נפוץ בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה אך נמצא גם בצפון הנגב ובמדבר יהודה. התן מתקרב יותר ויותר לסביבת לאדם ומוצא שפע של מזון זמין במזבלות פתוחות, פחים ברחובות ובמשקי גידול של חיות משק. תפוצתו הרבה של התן בקרבת ובתוך יישובים לעומת שכיחות נמוכה שלו בשטחים פתוחים המרוחקים מיישוב מלמדת על התלות הרבה שלו במזון קל.

נסיבות אלו יחד עם מאפייני התן כאוכל כל הם בין הגורמים שמובילים להתרבות יתר של אוכלוסיית התנים בישראל, להגדרתם כמין מתפרץ. מצב המוביל לרוב למטרד ונזקים לאדם וכן גם לטבע כתוצאה מאוכלוסיות צפופות היוצרות לחץ טריפה גבוה באופן בלתי מידתי.

על מנת לנסות להחזיר את אוכלוסיית התנים לכושר הנשיאה הטבעי של השטח חשוב בעיקר לצמצם את נגישות התנים לפסולת אורגנית מכל סוג, לפגרי בעלי חיים, ולשאריות מזון שמקורם באדם. כדי להילחם בתופעה, אומרים ברשות הטבע והגנים, על הרשויות, חקלאים ותושבי היישובים עצמם להקפיד על פינוי מוסדר ותכוף של הפסולת. בנוסף במתקני גידול חקלאיים  נדרשת הקמת גדר חוסמת שתמנע כניסת תנים. במסגרת זו ומאחר והתן מוגדר כחיית בר מוגנת על פי החוק, רשות הטבע והגנים מנחה מקצועית את הרשויות המקומיות ואת החקלאים כיצד לפעול על מנת לצמצם את נזקי התנים לחקלאות ואת השוטטות שלהם בתוך יישובים.

חזיר בר

חזיר בר - מין מתפשט (צילום: נמרוד להב, רשות הטבע והגנים)
חזיר בר: מרגיש בן בית בעיר חיפה | צילום: נמרוד להב, רשות הטבע והגנים

חזיר בר הוא יונק אוכל-כל. הוא ניזון מחרקים, תולעים וזוחלים, שורשים פטריות ופקעות, מנבלות ולעיתים אף מטריפה אקטיבית. החזירים פעילים משעות הערב עד שעות הבוקר המוקדמות. תנועה קבוצתית מוכרת כאשר מספר נקבות וצאצאיהן מתקבצים לרוב לעדרים שנעים יחדיו. ראשו של חזיר הבר גדול יחסית ורגליו קצרות. פרוותו של בוגר אפורה ושל חזיר צעיר מפוספסת. אורכו 150-130 ס"מ ומשקלו של פרט בוגר מגיע לכ-100 ק"ג ואף יותר.

נסיבות הפיכתו של חזיר הבר למין מתפרץ דומות לזה של התן הזהוב. בעיקר כתוצאה משפע מזון זמין בפסולת האדם. זמינות המזון ביישובים משנה את התנהגותם כך שהם מעדיפים לחפש את המזון הקל והזמין שם במקום בטבע הפתוח ובכך הם למעשה הופכים למינים מלווי אדם. תופעה זו בולטת בשנים האחרונות באופן מוגבר בחיפה. הם מגיעים מהוואדיות הסמוכים לעיר, ומשוטטים ברחובות בחיפוש אחר מזון. מספר תושבי העיר התייחסו לחזירי הבר כמעין חיות מחמד, והאכילו אותם, ליטפו והתקרבו אליהם. כך גרמו  לאובדן החשש של חזירי הבר מבני האדם, עודדו את קרבתם ולמעשה הפכו אותם לבני בית ביישוב. מצב שיצר מטרד וסכנה לתושבים.

הדרך להתמודד עם תופעת ההתפרצות של חזירי הבר היא למנוע גישה באופן מוחלט לכל מקור מזון ביישובים. כמוצא אחרון יש לבחון שילוב של ויסות פרטים באוכלוסייה שחדרו לשכונות אך זה יעשה רק על ידי גורמי המקצוע שהוסמכו לכך.

נמלת האש

נמלת אש (צילום: אינסטגרם\terrestria.teb)
נמלת אש: הגיעה במשלוח הישר מברזיל | צילום: אינסטגרם\terrestria.teb

מקורה של נמלת האש הקטנה באמריקה הדרומית, אך בעשורים האחרונים היא מתפשטת ברחבי העולם וכבר התבססה בעשרות מדינות. היא הוגדרה כמין פולש וכיום היא נחשבת לאחד ממאה המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם, שגורמת לנזקים כלכליים, מזיקה למערכות אקולוגיות ועקיצתה גורמת לכאבים חזקים. הנמלה עשויה לפגוע גם בחיות מחמד ובמקרים חמורים אף לגרום להן לעיוורון ולמוות.

בישראל היא זוהתה לראשונה בשנת 2005 באזור עמק הירדן ומאז הספיקה להתפשט ברחבי הארץ גם למרכז הארץ וצפונה. על פי הידוע היא הגיעה לישראל במטען קורות עץ שהגיע מברזיל היישר למפעל בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן.

מדובר בנמלה זעירה שאורכה אינו עולה על מילימטר וחצי והיא מעדיפה להימצא במקומות מושקים וחמים, כמו מדשאות או עציצים בגינות הבתים. היא הצליחה להתפשט בארץ באמצעות העברה של עץ ואדמה ממקום למקום ובעיקר ממשתלות. כך לדוגמה רכישת עציץ במשתלה הנגוע בנמלת האש תגרום להעברתה לאזור אחר כדי לבסס מוקד התפשטות חדש. בישראל כבר זוהו מאות מוקדים של נמלת האש.

הדרך לצמצם את נוכחותה והשפעותיה של נמלת האש הקטנה היא הימנעות מרכישת עציצים הנגועים בנמלת אש והבאתם לבית ולתחומי היישוב. במידה וחדרה הנמלה ליישוב, נדרשת פעילות הדברה מהירה של מוקדים חדשים לצד אלו הקיימים כבר. בהתמודדות זו שותפים גופים רבים ביניהם המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, רשות הטבע והגנים ועוד.

מיינה הודית

מנייה הודית: ברחה מהצפארי בתל אביב (צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים)
מנייה הודית: ברחה מהצפארי בתל אביב | צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים

מיינה מצויה או מיינה הודית היא עוף בסדרת ציפורי שיר. מקורה באזורים הטרופיים של דרום אסיה. היא מאופיינת כאוכלת-כל וניזונה ממזון מגוון הכולל חסרי חוליות, גוזלים, לטאות ופירות. היא מסווגת כמין פולש בישראל הנמנה ברשימת מאה המינים הפולשים הבעייתיים ביותר בעולם עקב הנזק הרב שהיא מחוללת למגוון הביולוגי המקומי.

היא הובאה לישראל לפני כ-30 שנה על ידי מתחם הצפארי בתל אביב ושוחררה או ברחה מהכלובים לטבע הפתוח. אז החלה התבססותה כמין פולש בטבע המקומי. היא כיום בין הציפורים הנפוצות בישראל. נזקיה לטבע המקומי באים לידי ביטוי בהשתלטות על אתרי קינון ודחיקת מינים מקומיים, תחרות אגרסיבית על מקורות מזון מול מינים אחרים וכן פגיעה ביבולים חקלאיים.

המיינה הפולשת מעצימה את חשיבות הסחר וההחזקה של חיות בר רק לאחר קבלת היתר רשמי ומסודר מראש מטעם רשות הטבע והגנים והקפדה על הכללים בהחזקתן. בשל החשש מהתפשטות מינים פולשים ישנה הגבלה מראש על מינים שניתן לייבא ולהחזיק בישראל. על מנת לצמצם את תפוצת המיינה בישראל מתבצעות פעולות ניטור וכן ניתן היתר ללכידתן ודילולן, לרבות פגיעה באתרי קינון שלהן לפני בקיעת הגוזלים. זאת רק על ידי הגורמים המוסמכים.

דררה

דררה - מין פולש (צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים)
דררה: ראו בה חיית מחמד | צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים

הדררה היא תוכי בגודל בינוני שמקורו בדרום אסיה ובמערב אפריקה. צבע הגוף של רוב רובן של הדררות בישראל הוא ירוק והיא ניזונה בעיקר מפירות וזרעים. הדררה התפשטה והתבססה כמין פולש במקומות רבים בעולם, בעיקר בעקבות פעילות אדם שראה בה חיית מחמד. בישראל היא החלה להתפשט בשנות ה-60 לאחר שכמה פרטים שהובאו לישראל נמלטו מכלובים.

הדררות חיות בלהקות ומקננות באביב בחורים של גזעי עצים בעיקר בעצי אקליפטוס ודקל. הן פעילות בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהריים. נזקי הדררה הפולשת באים לידי ביטוי בדחיקת מינים מקומיים בכך שהיא משתלטת על חורי קינון, של נקרים לדוגמה, שהם משאב מוגבל בטבע. כמו כן היא מתחרה על מזון שמהם ניוזנים חיות אחרות. היא גם גורמת לפגיעה ביבולים חקלאיים באופן של אכילת פירות עצי פרי והיא גורמות למטרדי רעש לתושבים.

נוטריה

נוטרייה - מין פולש (צילום: עזרא חדד, רשות הטבע והגנים)
נוטרייה: הפרווה שלו שימשה לייצוא | צילום: עזרא חדד, רשות הטבע והגנים

הנוטריה היא מכרסם גדול, אורכה מגיע לכ-60 ס"מ ומשקלה כשבעה ק"ג. גופה חסון, כבד ומותאם לסביבה מימית, בעיקר מקווי מים מתוקים. שרירי הלעיסה שלה חזקים מאוד ביחס למשקל גופה וזנבה מהווה כ-70 אחוז מאורכה.

מקורה מדרום אמריקה והיא הובאה לישראל על ידי האדם בשנות ה-50 לחוות גידול במטרה לפתח את ענף הפרוות לייצוא. בשנות ה-60 גידול הנוטריה בישראל לשם הפרווה הופסק ומרבית הנוטריות שגדלו בחוות בישראל ברחו מהשבי או שוחררו במכוון. משלב זה החל המין להתפשט בארץ במקווי המים המתוקים, כאשר הנוטריה שכיחה במיוחד במקווה המים בעמק החולה. כיום היא מוגדרת כמין פולש ומזיק שפוגע במיני צמחים בסכנת הכחדה, ביבולים חקלאיים ובגדות תעלות, בשל חפירת מאורות. היא מופיעה ברשימת 100 המינים הפולשים הבעייתיים ביותר בעולם.

שממית החומות

שממית החומות - מין פולש (צילום: אביעד בר, רשות הטבע והגנים)
שממית החומות: הגיעה לעין גדי ומאז נשארה | צילום: אביעד בר, רשות הטבע והגנים

לשממית החומות שמקורה בצפון אפריקה מבנה גוף גדול ומאסיבי יחסית. אורך גופה ללא זנבה מגיע לכ-15 ס"מ. באזור תפוצתה הטבעי היא מאכלסת בתי גידול סלעיים דוגמת מצוקי ואדיות, קירות בתים והריסות וכדומה. תזונתה מורכבת מחרקים, מזון מן הצומח וגם לטאות ומכרסמים. השממית הפולשת התגלתה לראשונה בישראל בקיבוץ עין גדי לפני כתשע שנים. ככל הנראה הובאה בעבר לגידול כחיית מחמד על ידי אחד מתושבי הקיבוץ ושוחררה לטבע בטעות או במכוון.

לשממית יכולת דחיקה תחרותית של מינים מקומיים באזורים אליהם היא פלשה. כך למשל היא מאיימת על מספר מיני לטאות המצויות באזור עין-גדי. דבר העלול לפגוע באיזון האקולוגי המקומי שכן לטאות מקומיות אלו מהוות מקור מזון לבעלי חיים אחרים.

בשנים האחרונות בוצעו מספר פעולות ניטור ומחקר לצד ניסיונות לדלל את אוכלוסיית השממיות. נכון לעתה נראה כי תפוצתה בישראל היא בעיקר באזור עין גדי. יחד עם זאת ניכר כי הדרך להתמודד עם מיני זוחלים פולשים ובכלל היא בעיקר בדרך של מניעה מראש. הקפדה על מדיניות מחמירה של איסור ייבוא, סחר והחזקה של אותם מיני זוחלים זרים העלולים להגיע לטבע המקומי ולהתבסס כמינים פולשים. זאת תוך גרימת נזקים משמעותיים לטבע ולאדם שיהיה מורכב עד בלתי אפשרי כמעט  לתקן.

כללי עשה ואל תעשה

  1. יש להקפיד לא לייבא לארץ מיני חי או צומח  ללא אישור כתוב ומראש מהרשויות הרלוונטיות. הדבר מהווה גם עבירה על החוק.
  2. חשוב לוודא אם יש במשתלה מידע על נוכחות נמלת האש, לפני קנייה של עציצים או שתילים (חפשו את התו הירוק של המשרד הגנת הסביבה).
  3. כדי לצמצם קינון של מיינות ודררות בבתים, חשוב לסגור פתחים בקירות כמו חורי מזגנים ועוד. יש לוודא לפני הסגירה בפועל שאין קינון פעיל של ציפור כלשהי.
  4. יש להימנע מהשארת אוכל ברחוב לכלבים או חתולי רחוב. מזון זה תורם לגידול באוכלוסיית מינים מתפרצים ומושך אותם באופן לא רצוי לתוך היישובים.
  5. אסור להאכיל חיות בר – הדבר משפיע על  התנהגותן הטבעית, מייצר תלות וקירבה לא רצויה בינן לבין האדם ועלול אף לגרום למותן.