מיזם לניקיון החלל החיצון: אתמול (שני) שוגרה משימת ELSA-d של חברת אסטרוסקייל, משימת החלל הראשונה בהיסטוריה שנועדה לנקות את החלל מפסולת. המשימה שוגרה בהצלחה מנמל החלל קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן, על גבי משגר רוסי מסוג סויוז, והיא מורכבת משני חלקית: חללית שירות ולוויין דמה. מטרת החללית לאתר, לתפוס את הלוויין במסלול סביב כדור הארץ – ולהפיל אותו לאטמוספרה. באטסרוסקייל התקינו על צד הלוויין לוחית פרומגנטית (בדומה לחומר שמצפה מקררים), שתאפשר לחללית השירות להיצמד אליו באמצעות מגנטים, למשוך אותו מטה וכך להוציאו ממסלול לווייני.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אם הכול ילך כשורה, אסטרוסקייל תוכיח שהטכנולוגיה שלה ישימה להפלה שיטתית של לוויינים שיצאו משימוש והפכו ל"פסולת חלל". ההדגמה הטכנולוגית תימשך כשנה, ואחריה מתכוונים בסטרטאפ החלל לשגר משימה מבצעית לניקוי החלל הקרוב לכדור הארץ מלוויינים ישנים. בריטניה, הממצבת את עצמה בשנים האחרונות כשחקנית מובילה בתעשייה ההולכת וגדלה של סילוק פסולת חלל והארכת חיי לוויינים, העניקה לאסטרוסקייל 5.9 מיליון דולר כדי לבנות את המרכז הלאומי לבקרת משימות שירות במסלול בקמפוס החלל הארוול. המרכז, הראשון מסוגו בעולם למשימות שירות במסלול, כלומר למשימות שמטרתן כבר מקיפות את כדור הארץ, יהיה אחראי על בקרת משימת ELSA-d.
פסולת חלל היא שם כולל לכל מה שמקיף את כדור הארץ ולא נמצא בשימוש. נכון להיום, 2,700 לוויינים של ממשלות וחברות פרטיות מנווטים את דרכם בזהירות בסבך של כ-8,800 טון פסולת, הכוללת משגרים וחלקי משגרים, לוויינים ישנים, ציוד אישי של אסטרונאוטים וסתם חתיכות מתכת ורסיסי צבע. רסיס צבע אולי לא נשמע מסוכן במיוחד, אבל צריך לזכור שבגובה של 2,000 קילומטר מעל פני הים – רסיס כזה יעוף במהירות של 36,000 קמ"ש ויכול להרוס לוויין או להרוג אסטרונאוט בהליכת חלל. כך, למשל, ב-2016 פירור בעובי של חוט דנטלי הספיק כדי לסדוק את שמשת תחנת החלל הבין-לאומית, ולסכן את צוותה. בנוסף, כל התנגשות בין שני עצמים גדולים יוצרים המון עצמים קטנים יותר, שמגדילים עוד יותר את הסיכוי להתנגשויות נוספות בעתיד, אפקט שנקרא "אפקט קסלר" ומאיים לעטוף בעתיד את כדור הארץ בחגורה בלתי-עבירה של פסולת.
קראו עוד באתר סוכנות החלל הישראלית:
- מה היה האסון הסביבתי החמור ביותר בתחום פסולת החלל?
- חללית נאלצה לחמוק מהתנגשות עם לוויין סטארלינק של ספייס אקס
- האם אפשר לחמוק מפסולת חלל?
- איך אפשר להגן על לוויינים מפני פסולת חלל?
- מהם הפתרונות לאיסוף פסולת החלל?
פסולת חלל במסלול, נכון לדצמבר 2020. קרדיט: UNSOOA, ESA
רדארים שונים מנטרים אחר כ-26,000 עצמים גדולים מכדור הארץ, ומזהירים משימות פעילות במקרה של התנגשות קרובה. כך, למשל, ארע בדצמבר 2020, כשסוכנות החלל האירופית הזהירה את התעשייה האווירית שלוויין של נאס"א עומד להתנגש בלוויין הסביבתי ונוס של סוכנויות החלל הישראלית והצרפתית, שנאלץ לבצע תמרון חירום. מצב הפסולת החמיר משמעותית ב-2009, כששני לוויינים התנגשו במסלול – והתפזרו לאלפי חתיכות קטנות בהרבה, שאין אפשרות לעקוב אחר מסלולן.
באסטרוסקייל מבקשים למנוע מקרים נוספים כאלה על ידי חיסול אקטיבי של לוויינים ישנים. הבעיה מתחילה באורך החיים: לוויין ממוצע יוצא מכלל שימוש כעבור 15 עד 20 שנה, אבל נשאר במסלול שנים רבות אחר כך. לוויין במסלול לווייני נמוך של עד 500 ק"מ ייפול חזרה לכדור הארץ בתוך 25 שנה, ואילו לוויין בגובה של עד 1,200 ק"מ צפוי להישאר בחלל למשך 2,000 שנה. לוויינים המקיפים את כדור הארץ ממסלול גאוסטציונרי, בגובה של עד 36,000 ק"מ, ייפלו רק בחלוף עשרות מיליוני שנים. האנושות פשוט משגרת לוויינים מהר יותר מכפי שהם נופלים חזרה.
הזמן שלוקח ללוויין ששוגר להישרף חזרה באטמוספרה. קרדיט: UNSOOA, ESA
הסטרטאפ היפני אסטרוסקייל שם לעצמו למטרה לקצר את הזמנים ולהפיל לוויינים שיצאו מכלל שימוש ושליטה בתוך עשר שנים. בשנה שעברה קנתה חברת אסטרוסקייל את הסטרטאפ הישראלי אפקטיב ספייס, שנתמך על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה, שנחשב לחלוץ עולמי בתחום שירותי הלוויין במסלול. החטיבה הישראלית בחברה ממשיכה לפתח חללית שירות בשם Space Drone, שנועדה להיצמד ללוויינים פעילים שנתקעו בלי דלק – כמעין גרר קוסמי. החללית הישראלית תיצמד ללוויין ותשמש כמערכת הנעה חיצונית שתשמור אותו במסלול וכך תאריך את חייו.
הסדק בשמשת תחנת החלל הבינלאומית. צילום: האסטרונאוט טים פיק