רה"מ נתניהו הגיש הערב (שני) תשובה לעתירות לבג"ץ בעניין הדחתו של ראש השב"כ בר, שבה טען כי כפיית המשך כהונתו של בר "אינה מתקבלת על הדעת", וכי הסוגיה אינה שפיטה שכן "אחריות הממשלה על השב"כ היא חלק מאחריותה לביטחון המדינה". "בלי אמון, אי אפשר לכפות עבודה איתו", טען.
את הממשלה ואת העומד בראשה מייצגים עורכי הדין ציון אמיר, ינון סרטל וניר לזר, ובתשובתם לבית המשפט העליון הם אמרו כי "כל יום או לילה נוספים במצב זה עלולים לפגוע פגיעה בלתי הפיכה בביטחון המדינה ובשלום אזרחיה וחייליה".
"אחריות הממשלה על השב"כ הנה חלק מאחריות הממשלה לביטחון המדינה ולביטחון אזרחיה", כבתו המשיבים. "אחריות זו איננה ניתנת לחלוקה בין הרשויות ואיננה מאפשרת להפקיע מידי הממשלה את אחריותה על השב"כ, בדרך של חיובה לעבוד עם ראש שב"כ שאין לה אמון בו, ולו אין אמון בה".
בתשובה לבג"ץ טענו בממשלה כי "הנפגע העיקרי מההחלטה", כלומר רונן בר, "בחר שלא להופיע בפני הממשלה ולהציג את טיעוניו, ואף בחר לא לעתור לבג"ץ בעניין. בעבר נקבע בבג"ץ כי אין לדון בעתירה של עותרים ציבוריים בעניין שבו יש נפגע אישי, ישיר ומובהק שבחר שלא לעתור לבג"ץ שכן "הם מתעברים על ריב לא להם".
עוד טענו עורכי הדין בשם הממשלה כי מכתבו של ראש השב"כ לממשלה שבו הודיע שאין לו אמון בממונים עליו הוא "הבעת חוסר אמון בממשלה הנבחרת ובהחלטותיה. מן הראוי היה כי מכתב זה יסתיים בהודעה על התפטרותו מתפקידו, שעה שאין בו אמון בגרון האחראי עליו ואין הוא אף טורח לבוא בפניו ולהציג את טיעוניו. אולם, ראש השב"כ, בניגוד לעקרונות סיוד של המשטר הדמוקרטי, בחר להטיח ביקורת חמורה בדרג הנבחר ולהיוותר כפוף פורמלית למרותם – שאותה בפועל הוא בבירור אינו מקבל. התנהלות זו איננה מתקבלת על הדעת ודי בה כדי לחייב את פיטוריו".
בנוסף, טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף, וכך גם את הבקשה לצו הביניים, מטעמים של היעדר זכות עמידה – מכיוון שלא בר הוא זה שהגיש את העתירות, והוא הגורם "היחיד היכול לייצג את עניינו באופן המובהק ביותר".
בנוגע לטענות לניגוד עניינים שעליהן עמדו העותרות, בשל העובדה שבר עומד בראש הגוף שחוקר מבחינה ביטחונית את פרשת קטארגייט, שנחשפה בחדשות 12 ושבה חשודים יועציו של נתניהו, נכתב: "הטענות בדבר ניגוד עניינים בה מצוי כביכול, ראש הממשלה הנן חסרות שחר", בין היתר משום שהממשלה היא זו שקיבלה את ההחלטה ולא נתניהו לבדו, והאשימו: "אם קיים חשש לניגוד עניינים בין החקירה לבין סיום כהונתו של ראש השב"כ, הרי שהחקירה איננה הגורם שהוביל להחלטה, אלא קיים חשש שדווקא החקירה, היא שנולדה מתוך מטרה למנוע את ההחלטה הצפויה להפסקת הכהונה של ראש השב"כ".
לצד זאת טענו כי יש "פגיעה חמורה ובלתי מידתית בביטחון המדינה, שיש בכל רגע נוסף בו עבודת ממשלת ישראל ושירות הביטחון הכללי נפעים בעיצומה של מלחמה, ככל ויינתן צו כמבוקש".
הם טענו בקשר לכך, כי "ניהול ביטחון המדינה, באמצעות גוף ביטחוני, אשר העומד בראשו איננו נהנה מאמון הרשות המבצעת, הינו חמור ומסוכן בעתות שלום ועל אחת כמה וכמה בעת מלחמה. בנסיבות אלה, הבקשה להקפיא את הליך הפסקת כהונתו, וכפועל יוצא מכך את מינויו של ראש שב"כ חדש, יוצר סיכון בלתי מידתי לביטחון המדינה בכל יום שעובר ומעמידה בספק את יכולתה של הממשלה להוציא אל הפועל את סמכויותיה הבסיסיות ביותר".
עוד נטען בתגובה של נתניהו והממשלה כי אחד הדברים שמרכיבים את חוסר האמון שלהם בראש השב"כ בר, זה שהוא בחר "להתערב בשאלת הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי ה-7 באוקטובר ולהציג באופן פומבי את עמדתו בנושא המסור כולו לשיקול דעתה הרחב של ממשלת ישראל... בדרך זו התערב ראש השב"כ גורם שהוא עצמו בעל עניין בשאלת חקירת האסון בחוסר סמכות בנושא העומד בלב מחלוקת ציבורית".
לצד זאת טענו גם כי חוסר האמון נובע מהתנהלותו של בר בניהול המשא ומתן לשחרור החטופים, וכי זה שנתניהו ביקש מבר בסוף ינואר לסיים את התחקירים עד 15.2, מראה על "משמעות ברורה – כפי שהייתה גם ברורה לרמטכ"ל", וטען כי חוסר האמון של נתניהו בראש השב"כ היה פומבי עוד לפני שנפתחה חקירת קטארגייט.
כמו כן, התייחסו לפרסום אתמול של עמית סגל, על הליך הבדיקה שמתנהל בשב"כ נגד המשטרה ונגד איתמר בן גביר, השר הממונה עליה. "מציאות שבה ראש שירות ביטחון חשאי העושה שימוש בתפקידו הציבורי על מנת לאסוף ראיות כנגד גורמים מדינים האמונים עליו, הנה מציאות מסוכנת המלמדת על שיקול דעת פגום וחוסר הבנה של עקרונות בסייסים במשטר דמוקרטי", וכי "תפיסתו שכופרת בכפיפות של אמת לנבחרי העם, היא המהווה סכנה של ממש לדמוקרטיה".
תגובות