לצד המחלוקות הקשות והוויכוחים שמשתנים ישנה בעיה אחת שמלווה אותנו שנים; בעיה קבועה שרק הולכת ומחריפה עם הזמן - הפקקים הבלתי נסבלים בכבישי ישראל, בכל יום ובכל שעה. חוץ מעצבים ועימותים קולניים ולעתים אלימים על הכביש, התופעה המכעיסה הזו עולה למשק מיליארדים. אמש במהדורה המרכזית ניסינו לבדוק מה דעתם של הנהגים המתוסכלים - ומה בכלל עושה שרת התחבורה בנושא?
דקה בבית - שעה בפקק
דיאנה מאשקלון יודעת שאין לה זמן להתמהמה, כל רגע בסלון עלול להפוך לנצח בתוך הרכב. ההחלטה לעבור מתל אביב לאשקלון הרגועה יותר, עולה לדיאה פקר לעתים תסכול על הכביש כאשר נסיעה של כ-60 ק"מ לכיוון גוזלת לה כ-4 שעות מהיממה.
"כל הזמן עמוס בתל אביב", היא טוענת. "זה לא שעה-שעתיים מהיום. זה כל הזמן, יש עומס מטורף של רכבים". בינתיים בעלה רוסלן מצא דרך יצירתית להתגבר על הפקקים ומפזר את הילדים במסגרות בנסיעה דרך החולות, באמצעות טרקטורון.
"אנחנו אחרי נסיעה של משהו ברמת הרבע שעה וכבר התחילו הפקקים", העיד הנוסע גל רביב מתוך רכבו, בדרכו מגבעת אולגה לתל אביב. "זה אנשים שכל בוקר יוצאים לכביש ויודעים שהם הולכים לשרוף ים זמן מהחיים שלהם בעמידה".
פרופסור אראל אבינרי, מומחה לתחבורה ותשתיות ממכללת אפקה להנדסה, הסביר: "אפשר לראות גם את התופעה של עומסי תנועה כמעט 24/7 - בשעות מאוד-מאוד מוזרות. מה שמצביע על זה שזאת לא איזושהי בעיה נקודתית של איזשהו עומס בשעות שיא בנסיעה לעבודה, אלא משהו שיכול להיות בכל שעה ובכל רגע. והצפי הוא שזה ימשיך".
כמה זמן אנחנו מבזבזים בדרך?
- זמן נסיעה ממוצע של 10 ק"מ - ירושלים: בשפל 26 דקות ובשיא 47 דקות. עלייה של 21 דקות בפקקים, שהן 80.77%.
- זמן נסיעה ממוצע של 10 ק"מ - תל אביב: בשפל 25 דקות ובשיא 56 דקות. עלייה של 31 דקות בפקקים, שהן 124%.
שמונה קומות אבל נתיב אחד
"מבחינה סטטיסטית, אנחנו מאוד מתקרבים להודו כבר עכשיו - לפחות במרכזי ערים", טען פרופ' אבינרי.
יש לנו 7.5 קילומטר, 49 דקות", מסביר בתסכול רונן יום טוב - תושב פתח תקווה שעומד בכל יום כשלוש שעות בפקקים. "צריך לקום בשעה שש בבוקר, לצאת ב-7:15 כדי להגיע ב-08:00 לעבודה - שאני אמור להתחיל אותה רק בתשע.
"רוב השכונה היא למעשה מגדלים", הוא מחדד. "אז תחשוב בממוצע שבין 15 ל-20 פלוס קומות, תחשוב כמה רכבים צריכים לצאת בבוקר לעבודה ולחזור בערב מהעבודה. לא יודע איך בכלל מאשרים לבנות כזאת שכונה בלי דרכי יציאה בכלל מהשכונה".
אז האוכלוסייה צומחת, שכונות חדשות נבנות בקצב אדיר בכל רחבי ישראל, אך מתחת המגדל הגבוה נשאר בלא מעט מקרים נתיב אחד בלבד. בשכונת תל גנים ברמת גן למשל התאכלסו לאחרונה שלושה בניינים חדשים
עם כשמונה קומות בכל אחד מהם. תוסיפו את הבניינים הוותיקים, את העבודות במחלף אלוף שדה על הרכבת הקלה - והינה התוצאה: נתיב אחד פקוק לכל אורך היום.
"אני מעדיפה לשבת בעבודה חצי שעה לשתות את הקפה שלי בנחת ולא לעמוד בפקקים", מסבירה מיכל נועם, תושבת רמת גן שהתייאשה סופית מעומסי התנועה בישראל. "עזבתי גם מקום עבודה בבת ים שאהבתי, בגלל פקקים. ההלוך היה לוקח 20 דקות, אבל החזור הגיע כבר ל-60 דקות".
מה הבעיה? תופתעו - לא הצפיפות
"הבעיה העיקרית שלנו היא הקצב שבו אנחנו מגיעים לשינויים", הסביר פרופ' אבינרי. "כי אם במדינות צפופות מאוד, כמו סינגפור למשל, לוקחים מספיק זמן להתרגל ולתכנן. אצלנו הכול קורה מהר-מהר ובלי תכנון מקדים. בלי מדיניות תחבורתית שמנסה לחזות את העולם שיהיה כאן בעוד 30 או 40 שנה. זאת הבעיה האמיתית".
אתה בתור מתכנן ערים ותחבורה ויתרת לחלוטין על הרכב?
"אני חי רק עם אופניים ותחבורה ציבורית - ושוכר רכב בסופי שבוע לנסיעות קצרות", מסביר אלון סיגלר שמתעסק ביום-יום שלו בתכנון תחבורה. ברור לו לחלוטין מה יפתור את בעיית הפקקים והעצבים: מעבר לשימוש מסיבי בתחבורה הציבורית.
"העצבים בכביש הם לא עצבים שלך", הוא מסביר. "אתה לא צריך לעמוד ברמזורים, אתה בכלי יחסית בטוח. אם עכשיו קורה משהו, אתה במצב יחסית טוב. הרמזורים לא מעצבנים אותך, אם מישהו עכשיו עצר לפניך זה לא עצבים שלך. אתה חווה את הנסיעה ואתה אפילו לא שם לב לדרך. אתה לא שם לב למה שקורה מסביב.
"בכל מקום שבו הרחבנו כביש או בנינו כביש עוקף חדש, הוא התמלא מאוד מהר", הוא מסביר. "בנינו כביש בירושלים, כביש 16, באותו יום שהוא נפתח כבר הוא נחסם. הרחבנו את כביש 1 והוא נחסם. הרחבנו את איילון והוא שוב היה פקוק".
המסקנה היא די פסימית: אין פתרונות. בטוח כשבמשרד התחבורה ממשיכים להתעסק בטקסים ובטיסות של השרה. אנחנו פסע מקריסת תשתיות, הכול מלא ואין לאן להתרחב. "אני חושב לעצמי, כמה זמן מהחיים שלי נשרף על פקקים", סיכם גל רביב. "אני 50 שעות בחודש בפקק, שזה 600 שעות בשנה שאני זוחל על הכביש ושורף את החיים שלי על שטויות. פשוט לתפוס את הראש ולא להאמין. מישהו חייב לעשות עם זה כבר משהו".
תגובות