בימים האחרונים נראה כאילו ראש הממשלה נתניהו מקשיח עמדות לגבי המו"מ לעסקה, וגורמים אחרים לכאורה פשרניים יותר. אלא שאם צוללים אל הפרטים, נראה שהלכה למעשה הפערים לא כל כך גדולים. במחנה הממלכתי טוענים שנתניהו מנסה בכוונה ליצור רושם של הבדלים ביניהם בגישות.
אז מה הם הבדלי הגישות בין בצדדים? בעוד שנתניהו מדבר על שחרור חטופים ביחס של 1 ל-3 אסירים - המשך של העסקה ההומניטרית הקודמת, גנץ ואיזנקוט לא דיברו באופן פומבי על מספרים. אפשר להניח שההבדל בין המפתח שהם נוקבים בו לבין מה שנתניהו נוקב בו הוא מינורי, ובטח לא כזה שמפיל עסקה.
הבדל קטן נוסף - נתניהו סבור שיש להפעיל לחץ צבאי ולחכות להתגמשות חמאס, ומשום כך מסרב לפגישות נוספות במו"מ עם כל המתווכות. גנץ ואיזנקוט גם אינם סבורים שיש להוריד את הרגל מהגז, מדברים על גישה אקטיבית, ליזום הצעה נוספת, כדי לאפשר אולי מרחב חדש של הסכמות. אלא שלעומת נתניהו, גנץ ואיזנקוט סבורים שיש להשאיר את ערוץ השיחות פתוח, לעשות הכול ולהפוך כל אבן.
גורמים במחנה הממלכתי טוענים כי נתניהו מנסה ליצור בכוונה הבחנה בינו לבין גנץ ואיזנקוט ולהציג אותם כרכרוכיים, בתור אלה שמוכנים לשלם מחירים כבדים, שאם זה היה תלוי בהם - המלחמה הייתה נעצרת. לפי הגורמים במחנה הממלכתי, נתניהו ממדר את גנץ ואיזנקוט מקבלת ההחלטות ומקשיח עמדות בכוונה כדי להציג את המחנה שלו כעיקש לכאורה אל מול המחנה שלהם.