ניצחון שכולו הפסד
אפשר להסתכל על הדרמה הפוליטית שהתרחשה השבוע דרך שני משקפיים שונים: בזוג אחד, מחסום הפחד של הקואליציה נשבר. אם הצליחו איתמר בן גביר ויריב לוין לשכנע את נתניהו להעביר ביטול גורף של עילת הסבירות לנבחרי ציבור, דבר כבר לא יעצור אותם בדרך להשלמת המהפכה המשפטית.
דרך משקפיים אחרים, הדברים נראים אחרת. דווקא הנוסח הקיצוני של עילת הסבירות עשוי להיות לתומכי הרפורמה כרועץ. העובדה שקיבלו הישג משמעותי תציב את בנימין נתניהו בעמדת מיקוח טובה יותר לשלבים הבאים. בתוך הקואליציה יש כבר עכשיו לפחות 6 חברים שלא מעוניינים יותר בצעדים חד-צדדיים. גם ראש הממשלה יהיה בבעיה גדולה יותר: נתניהו התחייב לג'ו ביידן, להסתדרות ולחברות האשראי שהצעדים הגדולים במהפכה המשפטית ייעשו בהסכמה, ואלה לא עוד פוליטיקאים שהוא רגיל למרוח.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
במילים אחרות, ייתכן שהניצחון הגדול של לוין ובן גביר השבוע הוא כולו הפסד. אם היו משכילים לרכך את החוק ברגע האחרון, היו שומטים את הקרקע תחת רגלי המתנגדים והיו יכולים לטעון שאפשר לסמוך עליהם לקדם את החקיקה באחריות ובשום שכל. מרגע שהלכו לקצה, גם ההתנגדות בצד השני למהלכים הבאים תהיה חריפה הרבה יותר. גם הפיתוי של בג"ץ להתערב בחוק ולפסול אותו גדול בהרבה כשמדובר בנוסח מרחיק לכת.
איך עושים סלמי
על דיוני הכנסת השבוע ביום שני היה צריך לשים אזהרת צפייה. קשה יותר לישון בלילה כשרואים איך מתנהלת ההצבעה על החוק החשוב במדינה כרגע. אפשר להתווכח עד כמה עילת הסבירות בפני עצמה היא מהלך דרמטי, אבל באווירה שנוצרה זהו חוק אסטרטגי שמשפיע על ביטחון ישראל, על כלכלתה, ועל השבר החברתי ההולך ומעמיק - חוק שממשלת ישראל הייתה צריכה להשקיע בו את מיטב זמנה ומרצה.
ועדיין כשההצבעה כבר החלה, ממשלת ישראל עוד לא החליטה מה היא עושה לגביו. במליאה נוצר מחזה אבסורדי שבו הקואליציה שוקלת לאמץ הסתייגויות (שכמעט את כולן הגישה האופוזיציה!), שיוטמעו מיידית בחוק בתוך שניות, בלי לדון בהשלכות ובלי לדון באיזונים - הכול כדי להציב מצב של התפשרות.
וכך זה התנהל: בצד אחד גלנט שהתחנן לפשרה כלשהי - או כפי שהפציר בפני לוין "תן לי משהו". הרי לחיילי המילואים שיצטרך להחזיר לשירות לא משנה מה ייכתב בחוק, אלא שיחוקק בהסכמה מתוך תפיסה שאת סדרי המשפט יש לכונן בהסכמה. בצד השני לוין ובן גביר, שהיו נחושים להשלים את החקיקה כפי שהיא.
באמצע ניצב רוטמן: אל תתבלבלו, גם הוא היה שמח לאשר את החוק כפי שהוא, אך בשליחות יושב ראש מפלגתו הציע הסתייגויות שאפשר להעביר. גם סמוטריץ' לא רצה פשרה כי האמין שזה מה שנכון, אבל הוא פשוט הבין שבלי פשרה יהיה קשה הרבה יותר להעביר את השלבים הבאים.
ההצבעה התנהלה כמו בזאר, כשחברי הקואליציה זורקים הצעות לאוויר ולוין ובן גביר פוסלים את כולן, כל פעם בטענה אחרת - האחת לא טובה, האחרת תהרוס את החוק או לא תעזור מול המחאה וכן הלאה. כך, עד שאזל הזמן.
מה ביסוד חוק-יסוד: לימוד תורה?
החרדים רואים בממשלה הזו את ממשלת החלומות שלהם, הזדמנות חד-פעמית לפטור את החרדים מגיוס ובעיקר למנוע מבג"ץ להתערב בזה, להסיר את הנושא מהשולחן אחת ולתמיד. זו ציפור הנפש שלהם: לא בכדי מופיעה בהסכמים הקואליציונים אמירה מפורשת שהחרדים רצו להעביר את החוק עוד לפני הקמת הממשלה אך הסכימו, מתוך התחשבות, להמתין עד התקציב. וכך נכתב שם: "לאור החשיבות שהעם היהודי מעניק ללימוד תורה לאורך הדורות תושלם חקיקת חוק-יסוד: לימוד תורה, הקובע שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודית".
ואכן, מיד אחרי אישור עילת הסבירות החלו החרדים לפרוע את הצ'ק הדחוי. הם עשו את זה בשיטת מצליח - הכי מהר ובנוסח הכי מקומם שיש: "לעניין זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר ללימוד תורה לתקופה ארוכה כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי".
במילים אחרות, חייל קרבי יהיה שווה לאברך. זאת אומרת שהחרדים לא מצפים רק לפטור מגיוס אלא גם לקבלת תנאים שווים לזה שיקבל חייל קרבי. זה כבר צעד אחד יותר מדי גם עבור הקואליציה האמונית של נתניהו. ביהדות התורה נאלצו לסגת כדי לשפר עמדות. אלא שהחרדים לא באמת מצטערים, הם רק מצטערים שנתפסו בנוסח כל כך מקומם: הם ימשיכו לחתור לאותו היעד, רק יצטרכו צבעי הסוואה טובים יותר.
