המראות הקשים מיום הכיפורים חידדו את נושא ההפרדה המגדרית, שבשבועות האחרונים עולה שוב ושוב – בשמורות הטבע, בחופים, בתחבורה הציבורית ובצה"ל. מצד אחד, יש את אלו שרואים בהפרדה מגדרית פגיעה בערכי השוויון ובזכויות נשים, ומהצד השני, אלו שחושבים שצריך לאפשר לציבור החרדי והדתי לחיות על פי תפיסותיו גם במרחב הציבורי. לפני החגים, התיישבנו לנהל שיחה פתוחה וכנה ככל האפשר על הנושא.
בשיחה השתתפו נציגים משני הצדדים, וכאלו שעומדים גם באמצע: גילי רפופורט, חברה בארגון "בונות אלטרנטיבה"; מורן קורס, אשת תקשורת; עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, מנכ"לית המרכז הרפורמי; עו"ד צפנת נורדמן, מנכ"לית פורום "חירות וכבוד האדם"; מנחם קולדצקי, עיתונאי באתר "המחדש"; רבקה רביץ, ראש לשכתו של הנשיא לשעבר ראובן ריבלין; ציפי לביא, אקטיביסטית חרדית ואלי אדלר, יועץ אסטרטגי ומומחה לחברה החרדית.
"מי המציא את הרעיון הזה שלאישה אסור, לא בסדר או לא מכבד לשבת מקדימה?"
"לפני כשלושה שבועות, בתי שקד ביחד עם שבע נערות ושלושה נערים מהקיבוץ, נסעו לחופשה בכנרת", פתחה רפופורט וסיפרה על המקרה האישי. "בעודן מעלות את הציוד לתא המטען של האוטובוס, יורד אליהן הנהג ואומר להן שהן מתבקשות להתכסות ולשבת מאחורה". רביץ הגיבה לה: "גרתי 20 שנה בעיר שבה הפרדה קיימת ואף פעם לא הרגשתי מודרת - הנסיעה מאחורה לא הייתה פחות טובה, פשוט הייתה הפרדה".
לביא, שמנהלת אורח חיים חרדי, הצטרפה לשיח בין השתיים וענתה לרביץ בעצמה: "אני בקביעות מתיישבת מקדימה בקטע עקרוני, ואחת ל-20-15 פעמים אומרים לי ללכת לשבת מאחור. הייתה פעם שנסעתי עם קבוצת חסידים שהטרידו אותי כל אחד בדרכו באמירות לא מאוד נעימות כשאני עם הבת שלי". קולדצקי העיתונאי מהאתר "המחדש", שישב מולה, תקף: "אבל למה מלכתחילה את מגיעה לעשות פרובוקציות? את רואה שזה כואב לאנשים!".
"מי המציא את הרעיון הזה שלאישה אסור, לא בסדר או לא מכבד לשבת מקדימה?", ענתה בחזרה לביא. "הציבור שאת חיה בו - כנראה חלקו חושב ככה", השיבה לה נורדמן. "הציבור שאני חיה בו הולך ומקצין", הודתה לביא בכאב.
"מה הבעיה לכבד את זה?", שאלה רביץ, ראש לשכתו לשעבר של ריבלין, את הצד הליברלי בשיחה. ארז-לחובסקי הייתה הפעם זו שהגיבה: "אני אגיד לך מה הבעיה - אנחנו במדינה דמוקרטית שבה כל אחת יכולה לשבת איפה שהיא רוצה - והיא לא צריכה להיות חשופה אפילו להערה אחת. ההתחשבות היא תמיד בצד אחד - הליברלי תמיד צריך להתחשב בשומר המצוות".
"כל הציבור החרדי מעולם לא ראה את הסחנה. אין לו זכויות אדם? לא מגיע לו לרחוץ שם?"
"אנחנו לא רוצים להדיר אתכן ולפגוע בכן, אנשים פשוט מצייתים לרבנים. אם אישה חרדית רוצה ללכת למעיין, למה את לא מתחשבת ברצון שלה?", שאל קולדצקי בתקיפות. "כל הציבור החרדי מעולם לא ראה את הסחנה. אין לו זכויות אדם? לא מגיע לו לרחוץ שם?". רפופורט אמרה מנגד: "זו קיצוניות שמתגברת. כל הזמן מנסים להדיר אותנו מהמרחב שלנו ולכפות עלינו זמנים שבהם אנחנו יכולים להגיע למרחב שהוא ציבורי".
קורס העלתה שאלה בפני ארז-לחובסקי: "זה ממש קשה להבין את העניין הזה שחרדים צריכים שעות אחרי שעות הפעילות?". האחרונה בחרה להגיב: "אתם מדברים פה כאילו שאפשר לעשות יקום נפרד חרדי. אנחנו חיים אחד בתוך השני ומדברים על מרחב ציבורי שמשרת ציבור מגוון". נורדמן מצדה העלתה שאלה בנושא: "חופי ים נפרדים - זה בסדר?". אדלר הצטרף לשיח והגיב: "ההבדל הוא שחופים יש הרבה מאוד וערוצי נחלים הם משאב מוגבל - אי אפשר להגביל אותם אפילו לא לדקה".
"נהיה לנו כאן מאבק על טריטוריה - אתם רוצים להראות מי בעל הבית", תקפה נורדמן. "המטרה שלכם היא לשמור את המרחב הציבורי בדמותכם ובצלמכם - בדמות הישראלי החילוני. ככה אי אפשר להגיע להסכמות". ארז-לחובסקי השיבה לה: "אין לנו הסכמה על העיקרים הבסיסיים. כאשר מתייחסים לאישה לפי המין שלה, מרכזים אותה להיות אובייקט מיני!".
"אתכן לא מעניין זכויות נשים באמת, זה תירוץ"
רביץ פנתה לרפופורט ושאלה אותה: "מה זה כבוד של אישה בעינייך?". חברת "בונות אלטרנטיבה" ענתה לה: "בעיניי - זה ללבוש מה שאת רוצה, להביע את דעתך ולשבת בשולחן מקבלי ההחלטות". קורס גם בחרה להביע את דעתה בנושא: "לא מדובר פה על הדרת נשים, אלא על הדרת חרדים. אני חושבת שבאמת, ברצון משותף, אפשר להגיע להסכמה".
ארז-לחובסקי הגיבה למשמע דברי קורס על "הסכמה": "אתם צריכים להבין, מבחינתנו, העובדה שהמרחב הציבורי צריך להיות ללא הפרדה בין נשים לגברים - זה בנפשנו! זה משהו שאנחנו לא יכולים להתפשר עליו!". נורדמן ענתה לה: "אתכן לא מעניין זכויות נשים באמת, זה תירוץ". ארז-לחובסקי הגיבה לה: "זו אמירה מקוממת, את לא יכולה לזלזל בנו".
"מי שרוצה להכניס דווקא אצבעות בעיניים, ליברליות או קיצוניות חרדיות - זה מתכון לפיצוץ", אמר אדלר לקראת סיום המפגש. רפופורט הדגישה את אמונתה: "אם יש לכם מגבלות באופן שבו אתם מפרשים את הדת שלכם, תהנו! אל תכילו אותן עליי - אני לא חלק מהמשחק הזה". קורס שמרה על אופטימיות וסיכמה את השיחה כפי שחוותה אותה לארז-לחובסקי: "עזבו את המצלמות - אני בטוחה שאם נשב אחת על אחת, תוך שעה נוכל לבוא אחת לקראת השנייה".