"עכשיו זה הזמן השחור": הסופר דוד גרוסמן נאם אמש (שבת) בהפגנה בתל אביב אל מול עשרות אלפי מוחים. "יש כאן בעיקר אנשים צעירים שאינם רוצים להמשיך לחיות כאן, שמה שהופך פה – זר להם, והפך אותם בעל כורחם לזרים בעצמם. ישראל כפי שהיא היום חדלה להיות להם בית, וכדי שלא לסבול את תחושת הזרות - הם מעבירים את עצמם למין גלות פנימית".
"זו תחושה שמובנת לי אבל היא גם מכאיבה", המשיך הסופר. "מדינת ישראל הוקמה כדי שיהיה מקום אחד בעולם שבו האדם היהודי, העם היהודי, ירגישו בבית. אבל אם ישראלים רבים כל כך מרגישים זרים בתוך ארצם - ברור שמשהו הולך ומשתבש".
"נדמה לי שרבים מאוד מרגישים כך. אנשי מרכז ואנשי שמאל, וגם אנשי ימין. יהודים וערבים, חילונים ודתיים, אלה שהובסו בבחירות ואפילו אלה שניצחו. אלה שצהלות הניצחון שלהם לא מצליחות להסתיר איזה חנחון דק של בהלה כשהם רואים את מחירו האמיתי של הניצחון שלהם, ובעיקר כשהם מתחילים לראות נכוחה את פניהם של המנצחים".
"בשנת ה75 ישראל נמצאת באבק על צביונה, על הדמוקרטיה, מעמדו של שלטון החוק, חופש היצירה וחופש האמנות, על השידור הציבורי החופשי", אמר גרוסמן. "המאבק שלנו כאן הוא מאבק בחוקים שנועדו למסד גזענות ואפליה, להשפיל מיעוטים. מאבק בפוליטיקאים ציניים, חלקם מושחתים, שרוצים להגדיר מחדש באופן אנטי ציוני ובמחטף".
"מאחורי הרפורמה המשטרית יש בית בוער"
"זה לא קל לצאת מהבית ולהפגין שובע אחרי שבוע ואז להיתקע בפקקים במשך שעות. אבל אנחנו עושים ועושות כאן מעשה של התעוררות גדולה, של תחילת החזרה מן הגלות, בעיקר זו הפנימית המשתקת, אל הבית. אבל אנחנו מוכנים היום להשהות לזמן מה את סדר היום שלהם כדי להתאגד סביב הדבר הקריטי יותר מכל. ואנחנו עושים זאת כי מאחורי התוכנית החד צדדית של הרפורמה המשטרית אנחנו רואים בית בוער, ממש כך".
"אנחנו מבינים גם שאם מעמדו של שלטון החוק ייפגע באופן אנוש, יתפוררו בהדרגה גם כל המאבקים החשובים האחרים. בגלל כל הדברים האלה אני מסרב להיות גולה בארצי. מפגינים מסרבים להיות פסיביים, אדישים, גולים בארצם.
"עכשיו זה הזמן השחור. עכשיו זה הרגע לקום ולזעוק: הארץ הזאת בנפשנו היא. מה שקורה בה היום - ייקבע מי היא תהיה ומי אנו וילדינו נהיה. כי אם ישראל תהיה שונה ורחוקה מהתקווה והחזון שיצרו אותה, היא חלילה, במובן מסוים, לא תהיה".