החשיבות של ההסכם שנמתחת הרבה מעבר לגז עצמו, הביקורת מצד נתניהו, שאלת העיתוי, הניצחון ההדדי וההשלכות הביטחוניות: עמוס הוכשטיין, המתווך האמריקני שהיה בלב התיאום בין ישראל ללבנון, סיפר בריאיון מיוחד ל"חדשות 12" על מאחורי הקלעים של ההסכם והאופן שבו הוא רואה אותו.
"ישראל ולבנון נלחמו בעבר כנראה יותר מכל שתי מדינות אחרות במזרח התיכון", אמר הוכשטיין. "שתי מדינות שלא נמצאות ביחסים דיפלומטיים, כשאחת המדינות, לבנון, אפילו לא מכירה בקיומה של ישראל. לבנון תמיד אמרה שלא תקיים כלל הסכמים עם ישראל, וישראל מעולם לא הצליחה להגיע להסכם עם לבנון באף נושא. בטח לא בנושא קביעת גבולות. אז אני חושב שכשאלה המשתנים במשוואה, וזה הרקע ההיסטורי, לעסקה הזו יש חשיבות עצומה".
ישראלים רבים שואלים את עצמם - אולי זה הסכם מעולה, אבל למה עכשיו?
"כשקיימת מחלוקת שסביבה מקיימים משא ומתן כבר יותר מעשר שנים, וצצה הזדמנות שעשויה לשים סוף למחלוקת הזו, אתה לא מחכה ואומר 'נעשה את זה בפעם אחרת'. לקחו 11 שנים של משא ומתן כדי שזה יקרה, ובמהלכן מעולם לא צצה הזדמנות. וסוף-סוף צצה בפנינו הזדמנות. ואם נמתין שיגיע הרגע הנכון לפי לוח הזמנים הפוליטי שום דבר לא מבטיח לנו שההזדמנות הזו תציג את עצמה שוב בעתיד. זה לא הסכם בין מדינות שנמצאות בשלום. זה הסכם בין שתי מדינות אויבות. צריך לנצל את ההזדמנות הזו כדי לספק לישראל ערובות ביטחוניות וכדי להבטיח יציבות ביטחונית לישראל ותקווה כלכלית והזדמנות עבור לבנון".
לטענתו של הוכשטיין, "לא מדובר בפוליטיקה אלא בהבטחת הביטחון". לדבריו, ההסכם מספק לישראל "ביטחון מוחלט במים הריבוניים", בעוד שייצור החשמל של ישראל מתבסס על הגז שמגיע מהים התיכון.
עוד הדגיש המתווך שכלל לא ידוע אם במאגר יש גז – ובאיזו כמות. "ישראל לא ויתרה על שום גז, לא ויתרה על משאבים", טען. "בשדה הגז הנידון שנמצא על הגבול באזור המים השנוי במחלוקת מעולם עוד לא קדחו. איננו יודעים אפילו אם יש שם גז. ראיתי כל מיני הערכות בנוגע להפסדים בשווי מיליארדי דולרים. אנחנו אפילו לא יודעים אם קיים שם גז ואם קיים, באיזו כמות, ואם קיים גז, מה מיקומו. אז ישראל תקבל פיצויים על החלק שלה בגז שנמצא בצד שלה לפי הגבולות הימיים".
17 אחוזים זה פחות ממה שישראל רצתה מבחינת תמלוגים משדה הגז קאנא
"היו הצעות שישראל הציעה, הצעות שהיו קצת יותר טובות עבור ישראל. היו הצעות שהיו טובות יותר עבור לבנון. אבל מדובר בהצעות בלבד. אי אפשר להשוות אותן להסכם ממשי. וזה לא חריג ששני הצדדים לא מקבלים את כל מה שהם רוצים.
"שני הצדדים מרוויחים פה כי לשני הצדדים רצונות שונים וצרכים שונים. לבנון צריכה את משאבי הגז כדי להפוך למדינה האחרונה שסוף-סוף מצטרפת לרשימת המדינות בעלות גז במזרח התיכון. ישראל לא צריכה את משאבי הגז מהשדה הספציפי הזה, כי פיתוח התשתית מעולם לא היה קורה רק מהצד הישראלי של הגבול. זה בלתי אפשרי. ולכן מה שישראל באמת צריכה זה הביטחון והידיעה שמשדה כריש ודרומה לא יהיה איום של טילים, לא יהיה סיכון לפגיעה במימיה הריבוניים של ישראל. אז ישראל מרוויחה יציבות וביטחון. ואני יכול להגיד לך - ישראל קיימה משא ומתן עיקש בנוגע להסדרים ביטחוניים באזור קו החוף והיא קיבלה את שרצתה".
מה הערובות שיש לישראל לכך שהכסף מהקדיחה בשדה קאנא לא יגיע בסופו של יום אל החיזבאללה?
"דבר ראשון, אנחנו במרחק שנים מלמצוא גז בשדה. דבר שני, טוטאל ו-ENI הן שתי החברות שיפעלו בשדה המדובר. אלה חברות צרפתיות ואיטלקיות שנמצאות בדירוג ה-500 של "פורצ'ן" ויש להן מוניטין עולמי. הן יעבדו על פיתוח השדה מבלי לסכן את המוניטין שלהן וישגיחו לאן מגיע הכסף. הכסף יגיע לעם הלבנוני, לתקציב מדינת לבנון. משאבי הגז יגיעו לתחנות כוח כדי להבטיח שמדינה שסובלת ממצב של פחות משעתיים של חשמל ליום תוכל סוף כל סוף לשקם את כלכלתה ולהעניק תקווה לאנשיה".
"לא מדובר פה בכסף שיגיע לידי החיזבאללה. מדובר בקצת כסף וקצת משאבים כדי לעצור את שקיעתה וקריסתה של הכלכלה הלבנונית שנמצאת במצב של הרס מוחלט ולהתחיל במהפך. זה הצעד הראשון בדרכה של התקווה. על ישראל לדעת שקריסתה של לבנון אל תוך כאוס ומלחמת אזרחים היא לא מתכון לביטחון עבור ישראל. לבנון משגשגת היא טובה לעם הלבנוני והיא גם טובה כמדינה שכנה לישראל".
"בלבנון ההסכם הזה מאוד פופולרי", סיכם הוכשטיין. "וזה לא בגלל שהם אומרים 'הפסדנו' או 'ניצחנו'. כל השיח בלבנון הוא סביב מה שההסכם הזה עושה עבורם. זו הזדמנות סוף-סוף להטות את כף המאזניים. הם יזכו לאזור גבול יותר בטוח עם ישראל. הם לא ייאלצו להיכנס למלחמה שהם לא רוצים בה. וסוף-סוף הם יכולים להתמקד בלפתח את הכלכלה שלהם. ואני גם מקווה שאנשי ישראל יראו את ההסכם הזה באור זהה, שמטרתו להביא עידן חדש לגמרי בין שתי מדינות שיש להן יותר ניסיון בלהילחם זו בזו מאשר בלשתף פעולה".