איך הפכו האזרחים מהמוזנחים במדינה - למצביעים הכי מחוזרים, גם אם זה בקמפיינים מימין שמטרתם להשאיר אותם בבית ביום הבחירות? מה יוציא את האוכלוסייה הערבית, שעשויה להכריע מי יהיה ראש הממשלה, בכל זאת לקלפי? יאיר שרקי ומוחמד מג'אדלה - רגע לפני - עם הכתבה השנייה בסדרה.
מה השאלה או הנתון החשובים ביותר, שלפיהם נדע מה יהיה בבחירות בחברה הערבית? מנכ"ל "סטאטנט" למחקר בחברה הערבית, יוסוף מקלדה בטוח בתשובה: "חד וחלק אחוז ההצבעה. הדבר המובהק שיכול לשנות את המפה הפוליטית הישראלית הוא לדעתי רק המגזר הערבי".
אחוז ההצבעה בחברה הערבית באמת יכול להכריע את השאלה אם נתניהו יכול להקים קואליציה או לא? מקלדה משיב בנחרצות: "חד משמעית. למשל, במקרה של 55% הצבעה בקרב הערבים - זה יכול לחסום את הדרך של נתניהו".
האסטרטגיה של גוש השינוי היא לעודד הצבעה במגזר הערבי, והאסטרטגיה של הליכוד צריכה להיות דיכוי הצבעה במגזר הערבי. בסקר שלך יש מנדט וחצי-שניים לליכוד. איך אתה מסביר את זה? מקלדה: "חלק אמרו ש'זו הפעם הראשונה שנתנו לנו כסף חינם'. 750 שקל, זוכר אותם? בקורונה. זה קונה חלק מהאנשים. הדבר השני הוא שאנשים אומרים לך 'אני מאוכזב מהמפלגות הערביות, ודווקא אני מצביע ליכוד'. והדבר השלישי זה נתניהו עצמו".
אם רוצים לחזות מה הולך לקרות במערכה הקרובה, צריך להתמקד בכמה שאלות: על סמך מה אתה מצביע - יוקר המחיה, הסוגייה הפלסטינית, פשיעה ואלימות? עוד נושא שמתמקדים בו הוא אם המצביע רוצה שהמפלגה תשב בקואליציה או באופוזיציה.
שרקי: "מה בסוף מוציא את הערבים להצביע? כשאומרים 'נוהרים' הם מתעצבנים ונוהרים, עכשיו היית בממשלה, פתאום פחות באים להצביע. מה הסיפור?", מג'אדלה: "כל הגורמים שלא רוצים שהערבים יצאו להצביע כבר למדו את השיטה - לא מרגיזים את הערבים, מרדימים את השטח, וככה הם משיגים את מה שהם רוצים. כשבימין מצליחים להרדים את השטח בחברה הערבית – גורמים בחברה הערבית ובשמאל רוצים לעודד את ההצבעה".
קשה מאוד לדמיין מה היה פה בדיוק לפני 22 שנים. מאורעות אוקטובר, 13 הרוגים מהחברה הערבית. שלושה בנים איבדה נצרת, וזה היה השבר הגדול ביותר בין האזרח הערבי לבין המדינה. אם בשנות ה-70 וה-80 ראינו שהערבים מצביעים כמעט כמו היהודים – 80-70 אחוזים – אז הגיע אוקטובר 2000, השפל של אחוז ההצבעה, ומאז זה לא מתאושש. ואלה שכבר כן מגיעים להצביע – מצביעים למפלגות הערביות. זאת אומרת שהתובנה שהתקבעה אצל הערבים אחרי אוקטובר 2000 היא שרק הערבים מטפלים בסוגיות של הערבים.
בבחירות האחרונות ראינו אנשים שיצאו להצביע כדי לתקן את מצב הביטחון האישי. הפעם הרבה אנשים נשארים בבית כי הם מרגישים מיואשים. למשל סיהאם אגברייה, שבעלה ושני בניה נרצחו: "זה הבן שלי אחמד ז"ל, זה הבעל שלי תאופיק ז"ל, וזה הבן שלי מחמוד ז"ל".
שלושתם נרצחו באותו האירוע?
"כן, בשנת 2011. ישנתי, פקחתי את העין שלי וראיתי רעול פנים יורה בבן שלי. אחמד מת, אחמד מת. הלכתי לחדר של הילדים, ראיתי את מחמוד, כבר כל הגב שלו אדום. אבל... איפה בעלי? הלכתי לסלון, ראיתי אותו, גם הוא מת".
יש איזשהו כיוון מה קרה? מה הסיבה?
הייתי אצל ימ"ר חיפה ושאלתי אם הם יודעים במשטרה מי הם, ענו לי, 'כן, אבל אנחנו רוצים הוכחות'. אמרתי לו 'אז מה, אני אביא לך הוכחות? אני אעשה מה שהמשטרה אמורה לעשות?'
חה"כ אחמד טיבי הזמין אותה לכנסת, לישיבה שהנושא שלה היה הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. ומי שהשתתף בה זה ראש הממשלה אז, בנימין נתניהו. "הוא הבטיח לעזור לי. לא עזר לי כלום. כלום לא עזר לי. זה כאב לי מאוד שהוא עדיין זוכר אותי אבל לא עזר לי".
אז מבחינתך ביבי וטיבי זה אותו דבר?
"שניהם לא עזרו לי בשום דבר, לא פנו אליי מאותו יום".
בבחירות האלה את חושבת להצביע?
"לא, אני מאוכזבת מאוד. רק מדברים, רק מדברים. אני לא מאמינה בהם".
האירועים המרכזיים הפוליטיים בחברה הערבית תמיד היו בנצרת, כי זו העיר הכי גדולה. המרכז של כל המפלגות הערביות, מרכז הפעילות הפוליטית, וכך גם ההצהרות הפוליטיות החשובות ביותר. באולם אחד בעיר התרחש רגע דרמטי בפוליטיקה הערבית בישראל - הרשימה המשותפת הכריזה על איחוד. שיא של כל הזמנים בייצוג הערבי בשל הריצה ביחד - ואז מגיע רגע ממש הפוך, וגם הרגע הזה מתרחש באותו אולם.
"אני, מנסור עבאס, מושיט יד בשמי ובשם חבריי והציבור הערבי שבחר בנו כדי לייצר הזדמנות לחיים משותפים". הפנייה הזאת של מנסור עבאס היא לא רק פנייה פנימה אל החברה הערבית, זו גם הושטת יד אל החברה היהודית, לציבור הישראלי כולו.
אבל היא מספרת את כל הסיפור בענייני אחוזי ההצבעה. כשזה מתחיל ב-2015, החלום הערבי מתגשם, כולם מאוחדים, ואנחנו רואים שם שאחוזי ההצבעה עולים ומגיעים קרוב ל-60%. ואז מגיע הפיצול, יורדים לאזור ה-40%. ושוב הם התאחדו – היו 65% הצבעה, המקסימום שהיה פה. ואז שוב מתפרקים ושוב אנחנו חוזרים לאזור ה-40% הצבעה. זאת אומרת, בכל פעם שיש פיצול אחוזי ההצבעה יורדים - ובכל פעם שיש אחדות – האחוזים שוב עולים.
על פי הנתונים שהציג יוסוף מקלדה בסקר שערך: למרות הניסוי הקצר של שנה בקואליציה, רוב הציבור הערבי עדיין חושב שצריך להיכנס לקואליציה – 74%. הנתון שלא פחות מפתיע הוא שאותו אחוז מאלה שמצביעים לחד"ש-תע"ל רוצים שהם ייכנסו לקואליציה.
כששואלים את האנשים 'מה מעניין אתכם? למה אתם רוצים להצביע?' – הקבוצה הגדולה ביותר (48%) מוטרדת מסוגיית הפשיעה והאלימות, אחרי זה השמירה על המקומות הקדושים (16%), יוקר המחייה (14%), תכנון ובנייה (9%), הסוגייה הפלסטינית שפעם הייתה בראש סדר העדיפויות של הציבור הערבי, יורדת ל-6%, וחוק הלאום (5%).
אבל השאלה שבאמת יכולה לשנות את המשחק, היא כמה מהערבים "ינהרו לקלפיות". לפי הסקר הזה, 40.7% מהחברה הערבית מתכוונים להצביע, שזה אומר ש-60% מהחברה לא רוצים להגיע לקלפי. לשאלה למה הם לא מתכוונים להצביע, כמעט מחצית (51%) השיבו כי הם מיואשים, 30% השיבו שזה בגלל פיצול המפלגות, ו-13% בגלל חרם אידיאולוגי.
אם אנחנו מכנסים את כל זה למסקנה אחת ברורה: גם נתניהו וגם לפיד מבינים היטב שאחוזי ההצבעה בחברה הערבית הם אלו שיכריעו מי יהיה ראש הממשלה הבא.