אם המהלכים שמתכננת הקואליציה במערכת המשפט יצאו אל הפועל, מדובר בשינוי מהקצה אל הקצה של היחסים בין הרשויות, שיגבילו כמעט לחלוטין את האפשרות של הרשות השופטת להפעיל ביקורת שיפוטית על שתי הרשויות האחרות. N12 עושה סדר במשמעויות ובהשלכות של המהלכים הללו, ביחד ולחוד, באמצעות פרופ' רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן ועו"ד דוד פטר מפורום קהלת.
המו"מ הקואליציוני - סיקור נרחב ב-N12:
- פסקת ההתגברות: מה החוק אומר ומהי המשמעות המשפטית?
- היועמ"שית מערימה קשיים במינוי דרעי לשר
- הסוגיות שיעמידו את נתניהו במבחן מול בן גביר וסמוטריץ' - ומול מצביעי הימין
- אופוזיציה לא מאוחדת: לפיד תקף את הציונות הדתית ויהדות התורה - כהנא מתח ביקורת
המהלכים המרכזיים שעליהם דיווח עמית סגל בימים האחרונים הם פסקת התגברות ברוב של 61 ל-4 שנים בכל פעם, פסילת חוקים רק על ידי רוב של 12 שופטים בהרכב מלא של בית המשפט העליון, הפיכת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לחוק "רגיל" וביטול עילת הסבירות.
תחילה באופן כללי - מה עומד מאחורי "עסקת החבילה" הזאת? "קודם כל ברור שחלק גדול מהאג'נדה הוא לעשות כפי שכתוב במצע של הציונות הדתית - 'restart' של מערכת המשפט, כלומר אתחול מחדש", מסבירה פרופ' ווייל. "חברות הקואליציה באיזשהו רצון לעשות מהפכת נגד או להחזיר אחורה לשנים שלפני המורשת של הנשיא ברק בבית המשפט העליון".
"זה לא רק ללכת אחורה למהפכה החוקתית אלא ללכת אחורה לתקופה שקדמה", טענה והתייחסה בין היתר לביטול עילת הסבירות. "אנחנו מדברים פה על ללכת אחורה מעל ארבעים שנה. חלק מהרפורמות בכלל אף פעם לא חיינו בעולם הזה, בעולם שצריך רוב מיוחד בבית המשפט העליון. אני חושבת שהם חיים כאילו המהפכה החוקתית קרתה אתמול, לא לוקחים בחשבון שיש פה לגיטימציה שהתרחשה על פני זמן. זה הלם, זה משהו לא נתפס בעצם, זה מהלך מאוד כוחני - לא רק כלפי מערכת המשפט, זה מהלך כלפי הכנסת בעצם, כלפי כל חלקי הבית. כאלה שינויים גדולים צריכים להתנהל בתוך שיח, גם אם בסוף לא תקבל את העמדה של הצד השני - תנהל שיח, תיקח בחשבון את העמדות הנגדיות".
"זה מאוד מורכב להתייחס לעסקת חבילה שאנחנו לא רואים אותה", הקדים עו"ד פטר. "כשעוסקים בשינויים משטריים - הכול מתחיל ונגמר בשינויים עצמם, בהסברים שלהם ובניסוח שלהם". לצד זה, הוא אמר שצריך להסדיר אחת ולתמיד את היחסים בין הרשויות, באמצעות המהלכים שהממשלה מתכננת וצעדים נוספים: "אנחנו צריכים לעסוק במהות, לא רק בתיקון חוק ספיציפי כזה או אחר, או בביטול עילת הסבירות, שזה בהחלט יכול לתרום ולהיות חשוב - אבל העיניים צריכות להיות על המטרה".
פסקת ההתגברות
"פסקת התגברות היא משהו שאפשר היה לכנות אותו במינוח אחר, שמקובל אגב בעולם, וזה 'דיאלוג חוקתי'", ציין עו"ד פטר. "כלומר אנחנו הורגלנו לחשוב משום מה שהמילה האחרונה היא תמיד אך ורק בידי בית המשפט העליון, אפילו מספיק רוב של שניים כנגד אחד - אל מול רשות מחוקקת שלמה - והמילה האחרונה היא בידי בית המשפט".
עוד אמר כי "הדבר הזה הוא לא הכרח המציאות. אנחנו רואים מדינות רבות, כמו קנדה ופינלנד, שבהן בהחלט יש דיאלוג חוקתי, ויש סיג ושיח. אנחנו רואים בעיקר הרבה מדינות דמוקרטיות משגשגות, ששם בכלל אין ביקורת שיפוטית והכול נעשה ברמת הדיאלוג. הדיאלוג הזה הוא דיאלוג בריא".
לעומתו, פרופ' ווייל סבורה שהרעיון של פסקת התגברות ברוב של 61 ללא ייצוג לאופוזיציה, לא יכול להצליח בישראל. "מה הרעיון מאחורי זה? זה רעיון של בושה בעצם", טענה. "הרעיון כאן הוא שכיוון שאתה צריך לעשות את זה, אתה בעצם לא תעשה. אז מתי תעשה את זה? רק כשאין לך ברירה ואתה חושב שבית משפט שוגה בפרשנות לחוקי היסוד והפרשנות שלך היא חוקתית. אבל אנחנו יודעים שבארץ אנחנו לא מתנהלים בתרבות של בושה, נכון? אין לנו בושה. אצל הקנדים רעיון הבושה עובד".
הפיכת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לחוק "רגיל"
רעיון נוסף שהועלה בימים האחרונים, אם כי לא ברור עד כמה ההיתכנות הפוליטית שלו גבוהה ביחס לאחרים, הוא שינוי המעמד של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הנימוק מאחורי ההצעה היה שחוק היסוד לא עבר ברוב של 61 ועל כן לא ראוי שיהיה לו מעמד חוקתי. פרופ' ווייל שללה את הטענה הזאת: "חוקי היסוד עברו במדינת ישראל כמו כל חקיקה רגילה, גם חוקי יסוד אחרים לא עברו ברוב גדול בצורת מלך באיזה הליך חגיגה. אז לכאורה למה צריך להיטפל לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו? תיטפל לכלל חוקי היסוד. הנקודה היא שהקואליציה לא רוצה להיות מוגבלת במעשי החקיקה מכוח זכויות אדם".
"הרעיון העיקרי הוא שהמחוקק מוגבל וחייב להתחשב בזכויות אדם בצורה שהוא צריך להיות יותר מידתי. בדרך כלל בית המשפט העליון לא בא ואומר 'אתה לא יכול להשיג את המדיניות שלך, נקודה'. מה הוא בא ואומר? כשאתה מנסה לקדם את המדיניות שלך תהיה יותר מידתי, תמצא את הדרך שפוגעת פחות בזכויות אדם, תמצא את הדרך שבעלות-תועלת בין האינטרס הציבורי לזכויות אדם אתה משיג איזון טוב יותר", היא הסבירה.
עוד אמרה כי "אני לא יודעת מה זה המכניזם הזה שרוצים להפוך חוק יסוד לחוק רגיל. הרי החוק הזה נחקק כחוק יסוד, אין מכניזם שפתאום תהפוך חוק יסוד לחוק רגיל. הם בעצם מתכוונים לבטל את חוק היסוד, ולחוקק אותו מחדש כחוק רגיל. זה אקט שהוא בוודאי אקט מהפכני, שעד היום מדינת ישראל לא רצתה לעשות את זה - לא רק בגלל הציבור הישראלי אלא גם בגלל הקהילה הבינלאומית - ואני חושבת שזה אקט שיבוא עם מחירים כבדים לחברה הישראלית".
בניגוד אליה, עו"ד פטר הסביר כי "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא אחד המחטפים המשפטיים המדהימים בתולדות המשפט הישראלי. אני לא חושב שאנחנו צריכים בהכרח לחשוב איך אנחנו עושים דברים רטרואקטיבית, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו עכשיו נהיה מעתה והלאה. חברי הכנסת בהחלט מוסמכים להוריד מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו את המילה 'יסוד'. שיחליטו מה הם עושים. מדינת ישראל הייתה דמוקרטיה לפני 92' כשהחוק הזה חוקק, והיא פחות דמוקרטיה אחרי שהחוק הזה חוקק".
ביטול חוקים - רק ברוב מיוחד של שופטים
בקואליציה המסתמנת מתכוונים למנוע אפשרות של פסילת חוקים על ידי בג"ץ, אלא ברוב של 12 שופטים מול 3 בהרכב מלא של בית המשפט העליון. עו"ד פטר חושב שמדובר בצעד ראוי: "אני לא אכנס עכשיו למספרים אבל בהחלט הגיוני שיידרש רוב מיוחד על מנת לפסול החלטה של הרשות המחוקקת".
"לא יכול להיות ששני שופטים יעשו את זה כשיש לך שניים נגד אחד, אל מול 60-70 חברי כנסת שחוקקו את החוק", טען. "הדבר הזה הוא פשוט לא סביר. שיתכבדו ויתכנסו, מדובר בעניין חשוב, בכל זאת, חוק של הרשות המחוקקת, לא עניין זניח. בהחלט אני תומך ברוב מיוחד".
פרופ' ווייל, לעומת זאת, מתנגדת בתוקף: "הם יורים פה לכל הכיוונים, לא לפספס שום דבר. לצערי יש לי קולגות שקידמו את הרעיון הזה ואולי תרמו להטמעתו כרעיון על סדר היום הציבורי. הרעיון שבית משפט ידון בנושא של ביטול חוקים בהרכב מלא הוא רעיון שהוא לדעתי לא בעייתי - נדע שזה לא רוב מקרי של הרכב מזדמן אלא באמת רוב של שופטי בית המשפט העליון. החלק של לדרוש רוב מיוחד משופטי בית המשפט העליון לבטל חוקים - אני רואה בזה בעיה לא קטנה בכלל".
"לפני שהולכים לאקט כזה קיצוני של רוב מיוחד, כשבתי משפט עובדים על הרעיון של רוב ומיעוט - אתה נותן בעצם וטו למיעוט של בית המשפט העליון - אני חושבת שלא צריך לקפוץ לשם לפני שאתה רואה מה תעשה הדרישה שכל ההרכב יישב ביחד", היא סוברת. "אתה מדבר פה על מצב שבו כבר צריך 8 שופטים כדי לבטל חוק, זה כבר שונה ממה שקיים היום, ואני חושבת שלא צריך ללכת לקיצוניות ולהפוך יחסי רוב מיעוט בבית המשפט העליון".
ביטול עילת הסבירות
עילת הסבירות זו עילה שנעשה בה שימוש במשפט המנהלי, כלומר ביחס להחלטות של הרשות המבצעת, לא המחוקקת. "מה הרעיון בעילת הסבירות? הרעיון בא ואומר - 'את, הרשות המבצעת, כשקיבלת החלטה את לא לקחת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים ולא נתת להם את המשקל הראוי, ולכן ההחלטה היא לא סבירה'", מסבירה פרופ' ווייל.
"כשבית המשפט מתערב בכל שיקול דעת מנהלי, הרשות המחוקקת תמיד יכולה להתערב ולבטל את ההחלטה של הרשות השופטת - כי אני לא מתערבת פה מכוח חוקה עליונה, או היררכיה על המחוקק. אני מתערבת פה כדי להגן על היחסים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. לבוא ולהתערב פה ברגל גסה בדוקטרינות שבית המשפט פיתח כדי להגן על הרשות המחוקקת - נראה לי דבר שהוא בעייתי", היא טוענת. "יש היום כבר לקואליציה את האופציה להשיג את רצונה".
"עילת הסבירות הישראלית המודרנית - כי היא עברה שינויים רבים - היא דבר שאין לו אח ורע במדינות המערב", אומר מנגד עו"ד פטר. "אתן דוגמה - שאלת סבירות שיקול הדעת בענייני הגירה, כאשר יש חוק מפורש מי יכול להיכנס לארץ ומי לא, ואף על פי כן בית המשפט דן בשאלת סבירות שיקול הדעת של שר הפנים. הדברים הללו יצאו משליטה והם הפכו להיות קלף ג'וקר בידי בית המשפט לא כדי לעשות משפט, אלא כדי לעשות את רצונם. את הדבר הזה חייבים לבלום".
לצד זאת, עו"ד פטר מביע ספק לגבי האפקטיביות של המהלך: "מי שחושב שאפשר בסעיף חוק אחד לבטל את עילת הסבירות, יש לי מכונית יד שנייה למכור לו. הדבר הזה לא יכול לעבוד במשחק הישראלי. אמר את זה אהרן ברק ליהודה יפרח בכנס, שאין לו שום בעיה לוותר על הסבירות ולהחליף אותה במידתיות. אם אנחנו משחקים בלהטוטי מילים, תמיד יש לי מילה אחרת לשלוף לך מהכיס. אנחנו צריכים לעסוק במהות".