"הוונדר וומן שלנו בכנסת": חברת הכנסת לשעבר המבוגרת בישראל, תמר אשל, הלכה לעולמה אתמול (ראשון) בגיל 102. אשל כיהנה כיו"ר ועדת הנשים באו"ם, נלחמה בנאצים והקימה את נעמת. היא הותירה אחריה 6 נכדים ו-9 נינים.
סיפור חייה של אשל ז"ל חולש על שלל נקודות היסטוריות והוא מהמרתקים שידעה המדינה. בעיצומן של מאורעות 1936-1939 בהיותה נערה בת 16, הצטרפה אשל ל"הגנה" כקשרית ועסקה בהכנת רימונים ובפירוק אקדחים. עם התגברות המאורעות פעלה בהגנה על שכונות בית ישראל, נווה יעקב וביישובים נוספים באזור ירושלים. אשל היא גם אחיינתו של אבשלום פיינברג מייסד מחתרת ניל"י.
במשפחתה של אשל סיפרו כי לאחר המלחמה, היא נסעה למרסיי שבצרפת על מנת להיות אחראית על עלייה ד'. אגף שהעביר ארצה ניצולי שואה בניירות מזויפים. לאחר החלטת החלוקה, היא חזרה ארצה והייתה לקצינת שירות הידיעות של ההגנה בירושלים.
אשל זכתה לא אחת בכינוי "הלוחמת למען הנשים". עם קום המדינה, היא הצטרפה למשרד החוץ ועבדה בגוף שהפך לימים ל'מוסד הישראלי'. בשנת 1955, היא נשלחה למשלחת ישראל באו"ם - שם התמקדה בפעילות למען זכויות אדם ובשנת 1961 הפכה ליו"ר הוועדה למעמד האישה באו"ם. במסגרת תפקידה, נלחמה למען שיפור זכויות האישה ברחבי תבל.
בשנות ה-70, עם חזרתה ארצה - הפכה לקול בולט אף יותר בארגוני הנשים ובשנת 1974 נבחרה ליו"ר מועצת הפועלות. כיו"ר הארגון, היא פעלה לאחד את שלושת ארגוני הנשים: מועצת הפועלות, ארגון אימהות עובדות והתנועה העולמית Pioneer Women, תחת גוף חזק אחד והקימה את "נעמת - תנועת נשים עובדות ומתנדבות". כשעמדה בראש הארגון, היא פעלה לתיקון חוק ההפלות וקידמה את הקמת הוועדה לקידום מעמד האישה.
בשנת 1977 נבחרה אשל לכנסת מטעם המערך וכיהנה עד סוף שנת 1984. במסגרת תפקיד זה, כיהנה גם כיו"ר ועדת המשנה לנשים מוכות והוועדה לתחום האנרגיה. היא יזמה את הקמת ועדת המשנה לתיקון החוק הפלילי בענייני אונס וכיהנה בה כחברה, ויזמה שינוי ביחס המשטרה לאלימות במשפחה.
עם פרישתה מהחיים הפוליטיים, היא התנדבה במגוון ארגונים - החל מהוועדה הציבורית של בית החולים הדסה ועד למועצה הלאומית ליהודי אתיופיה. כמו כן, היא הקימה את מקלט הנשים "בית ציפורה".