בפעם השנייה בתוך שנתיים: ועדת הכנסת דנה הבוקר (שלישי) בהגדלת המימון לחברי כנסת - זאת לאחר שחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה הגיעו להסכמה שיוגדל תקציב מימון הבחירות של המפלגות בכ-30 מיליון שקלים. את הדרישה להגדלת התקציב העלו בעיקר בליכוד, אך גם ח"כים ממפלגות נוספות הביעו את רצונם להגדיל את המימון. אז מהם סוגי המימון שמקבלים חברי הכנסת, כיצד הם מגדילים אותם ומהן ההשלכות להגדלות החוזרות ונשנות? ד"ר אסף שפירא, ראש התכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, עושה סדר.
מהן יחידות המימון?
המפלגות בישראל מקבלות שני סוגי מימון - מימון ספציפי המיועד לבחירות ומימון שוטף הניתן באופן רצוף ללא קשר לבחירות. שניהם מבוססים על "יחידת מימון", שכיום עומדת על כ-1.42 מיליון שקלים. ככל שמפלגה מקבלת יותר מנדטים בבחירות - כך היא תקבל יותר יחידות מימון. עד לשנת 1994, ועדת הכספים של הכנסת הייתה זו שקבעה את גובה יחידת המימון ובאופן לא מפתיע, העלתה אותו שוב ושוב. ב-1994 תוקן חוק מימון מפלגות, והסמכות לקביעת שיעור יחידת המימון הועבדה לידי ועדה ציבורית מקצועית בת שלושה חברים, בראשות שופט.
מגדילים שוב ושוב
בשנים האחרונות, חברי הכנסת "עוקפים" שוב ושוב את הוועדה ומגדילים את המימון. בגלל שהם לא יכולים לשנות את גובה יחידת המימון, שכן הדבר נותר בסמכות הוועדה הציבורית, הם מתקנים את החוק כך שכל מפלגה תקבל יותר יחידות מימון. בדרך זו הגדילה הכנסת ב-2017 את המימון החודשי השוטף שכל מפלגה מקבלת ב-20%, ולקראת הבחירות לכנסת ה-23, שנערכו ב-2020, חברי הכנסת הגדילו את מימון הבחירות בכ-31%, שהם כ-56 מיליון שקל - לכל המפלגות יחד.
במקביל, המחוקק, שהם חברי הכנסת עצמם, הקל על המפלגות לקבל הלוואות מהכנסת לאחר הבחירות, כדי להחזיר את חובותיהן. לפי ההערכות, ההגדלה הנוכחית עליהן הסכימו מפלגות הקואליציה והאופוזיציה, צפויה להגדיל את מימון הבחירות לפי הפרסומים בכ-20%, שהם כ-35 מיליון שקלים לכל המפלגות ביחד.
ההשלכות? נזק לאמון הציבור
ההגדלות החוזרות ונשנות נגועות בניגוד עניינים - הן גורמות נזק לאמון הציבור במפלגות ובכנסת, אמון שנמצא גם כך בשפל חסר תקדים, ויש להן עלות כספית גבוהה לא מבוטלת. לא פחות חשוב, הן מעודדות את המפלגות להתנהל בצורה בזבזנית ולא אחראית, מתוך ידיעה שבעתיד יוכלו פשוט לתקן את החוק כדי לפתור את העניינים הכספיים שלהן. לא מדובר בהשערה בלבד: חלק ניכר מהמפלגות אכן התנהלו בשנים האחרונות באופן לא אחראי ונקלעו לחובות כבדים.
את הבחירות לכנסת ה-23 סיימו העבודה והליכוד, למשל, ב"הפסד" של מליוני שקלים. בסך הכול, המפלגות כיום חייבות לכנסת למעלה מ-150 מיליון ששקלים – כאשר, לפי ההערכות, הליכוד בראש, עם חובות של עשרות מליוני שקלים, ואחריה יש עתיד וכחול לבן (חוסן), עם חובות של כ-16 מיליון שקל כל אחת.
איך עוצרים את ההפקרות?
על הכנסת לאמץ רפורמה שתצמצם את יכולתה "לשחק" כרצונה במימון המפלגות. לכל הפחות, יש לחייב את הכנסת וועדותיה להתייחס בכל הליך חקיקה לחוות דעת שתספק הוועדה הציבורית לגבי כל שינוי הנוגע לסכום המימון שמפלגות יקבלו.
מכיוון אחר, מומלץ לחייב את המפלגות לשפר את התנהלותן הכלכלית, כך שכספי הציבור שלנו ינוצלו בצורה טובה יותר. למשל, יש לקבוע שמפלגות לא יוכלו לנצל את כל הכסף שהן מקבלות מהמדינה על מסע הבחירות, אלא יחויבו להשקיע חלק ניכר ממנו במטרות ראויות אחרות כמו פעילות רעיונית ואידיאולוגית, השקעה בפריפריה וקידום נשים.
לבסוף, ובלי קשר לתיקונים החוקיים הנדרשים, אפשר וצריך לצפות מהמפלגות וחברי הכנסת עצמם לגלות אחריות. המפלגות צריכות להתנהל תקציבית באופן מאוזן וחסכוני הרבה יותר - בוודאי לאור המשבר הכלכלי. לצד זאת, חברי הכנסת צריכים להבין אחת ולתמיד שעקרונות שלטון החוק מחייבים אותם להימנע משינוי תדיר של כללי המשחק בשל צרכים פוליטיים ופרסונאליים, על אחת כמה וכמה בהחלטות שמציבות אותם בניגוד עניינים מובנה וברור.
